פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רכז ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רכז ד

סעיף ד[עריכה]

היתה האונאה יתירה על השתות כל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה, בטל המקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אינו יכול לחזור, אם רצה זה וקבל. ויש אומרים דאף המאנה יכול לחזור בו, אלא אם כן נתרצה המתאנה פעם אחת, או ששתק יותר מן השיעור שיתבאר בסמוך סעיף ז' (טור בשם הר"י והרא"ש). מכר לו שוה ס' בנ"א או להיפך, דליכא כאן אונאה שתות, ולגבי ראשון הוי בטול מקח ולגבי שני מחילה, אזלינן בתר המקח הן לענין בטול מקח הן לענין מחילה, דטעו אינשי במקח ולא במעות (מרדכי פ' הזהב).

בין שתות מקח לשתות מעות: רמב"ם: מכר שווה שישים דינר בחמישים ופרוטה - אינו חייב להחזיר כי יש מחילה.

מ"מ,שו"ע סע' ג: הקשו שהרי זה בין שתות מקח לשתות מעות, וא"כ הדין צריך להיות כדין שתות. לכן כתבו שיש לגרוס "מכר שווה שבעים בשישים ופרוטה".

טור: גרס כגירסה המקורית ברמב"ם. ← הולכים לפי שתות מקח.

מרדכי,רמ"א סע' ד: בין שתות מקח לשתות מעות הולכים לפי שתות מקח, כיון שאנשים טועים בשווי המקח ולא בשווי המעות^[1].

סמ"ע: נתקשה מדוע הרמ"א לא השיג על השו"ע בסע' ג, ובסע' ד כתב את דברי המרדכי בלי לציין שזה חולק על השו"ע^[2].

חזרת המאנה בביטול מקח:

ב"ב פג,ב: א"ר חסדא מכר לו שוה חמשה בששה והוקרו ועמדו על שמונה, מי נתאנה? לוקח! - לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, מאי טעמא, דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך, והשתא דאוניתן מצית הדרת בך?! רי"ף - רב חסדא סבר כמ"ד שמי שנתאנה ידו על העליונה, וא"כ לדידן שקיי"ל שהמקח קיים ומחזיר אונאה, אין הלכה כמותו.

ב"מ נ,ב: בביטול מקח שניהם חוזרים.

קשה - למה בביטול מקח לא שייכת סברת ר"ח 'אי לאו דאוניתן וכו?

ריב"ם,רמב"ם,שו"ע: גם בביטול מקח יכול המאנה לחזור, רק אם זה שנתאנה תובע אונאתו (אך כשמוחל - לא).

ר' יונה,רא"ש,רמ"א: אף המאנה יכול לחזור אא"כ זה שנתאנה נתרצה כבר במקח^[3]. והטעם הוא שאין אדם מתרצה בד"כ באונאה יתר משתות, וא"כ דמי כאילו לא היה קנין (הקנין רופף), ולכן גם המאנה יכול לחזור.

סמ"ע,נתיבות - אם המתאנה מתרצה, התרצותו היא גילוי מילתא למפרע, והמקח לא נגמר רק אחר שמתרצה, ולכן אם בינתיים קידש בחפץ אשה הריהי מקודשת.

↵ כשהמקח אח"כ הוקר: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: אמנם לא קיי"ל כרב חסדא בשתות (כדלעיל), אך בביטול מקח קיי"ל כמותו, שאם הוקר לאחר מכן - רק הלוקח שנתאנה חוזר בו ולא המוכר המאנה.

רא"ש: יכול להתיישב גם עם ר' יונה, לפי שכשהוקר מסתמא אין הלוקח עומד לחזור (לא משתלם לו), וא"כ המקח לא רופף, ולכן אין המוכר יכול לחזור (אך הלוקח יכול).← לכן בסע' י הרמ"א לא השיג על דברי השו"ע שפסק את דברי הרי"ף הללו (כי גם ר' יונה מודה). אולם הטור כתב שהרי"ף כרמב"ם, וביאר זאת הב"י שכך משמע פשט לשון הרי"ף.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]