פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלב יח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רלב יח

סעיף יח[עריכה]

המוכר דבר שיש בו מום שאינו נראה, ואבד המקח מחמת אותו המום, הרי זה מחזיר את הדמים. כיצד, המוכר לחבירו שור שאין לו טוחנות (פי' שיניים) והניחו הלוקח עם הבקר שלו והיה מניח המאכל לפני כולם ואוכלים, ולא היה יודע שזה אינו אוכל עד שמת ברעב, הרי זה מחזיר לו את הנבילה ויחזיר את הדמים; וכן כל כיוצא בזה. ואם היה המוכר ספסר (פי' קונה ומוכר בהמות בשוק, ביום שקונה מוכר, רש"י) שלוקח מזה ומוכר לזה ואינו משהה המקח עמו, ולא ידע במום זה, הרי הספסר נשבע שבועת היסת שלא ידע במום זה, ויפטר, מפני שהיה על הלוקח לבדוק השור בפני עצמו ולהחזירו לו קודם שימות, ויהיה הספסר מחזירו על הלוקח הראשון, והואיל ולא עשה כן הוא הפסיד על עצמו. הגה: ויש חולקין וסבירא להו דאפילו הסרסור צריך לשלם דאף על גב דהוא נתאנה אין לו להונות אחרים. והוא הדין בכל כיוצא בזה (טור והרא"ש), וכן נראה לי עיקר. וכל שכן בדבר שלא פשע הקונה כלל, כגון שמכר לו טבעת בחזקת זהב ואחר כך שברו הלוקח ונמצא בו בדיל, שחייב להחזיר מעותיו אף על גב שגם המוכר נתאנה בו. ואם אינו מאמינו שנמצא בו בדיל, נשבע שאינו יודע מזה, ונפטר (מרדכי ס"פ המפקיד ופרק הספינה). ואם קנה הסרסור דבר בחזקת בדיל ומכרו, ואחר כך נודע שהיה בו כסף או זהב, זכה הלוקח, שלא זכה בו הסרסור מעולם הואיל ולא ידע בו (הגהות אשירי ומרדכי אלו מציאות) ועיין לקמן סימן רס"ח.

ב"מ מב,ב: ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי, ומסריה לבקרא, לא הוו ליה ככי ושיני למיכל, ומית. - אמר רמי בר חמא: היכי נדיינו דייני להאי דינא? נימא ליה לאפוטרופא: זיל שלים, אמר: אנא לבקרא מסרתיה. נימא ליה לבקרא: זיל שלים, אמר: אנא בהדי תורי אוקימתיה, אוכלא שדאי ליה, לא הוה ידעינן דלא אכל. - מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא, איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא דיתמי! - הכי נמי, והכא במאי עסקינן - דליכא פסידא דיתמי, דאשכחוהו למריה דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה. - אלא מאן קא טעין - מריה דתורא קטעין. - איבעי ליה לאודוען! - מאי מודעינן ליה, מידע ידע דמקח טעות הוי! - בספסירא דזבן מהכא ומזבין להכא. הלכך, מישתבע איהו דלא הוה ידע, ומשלם בקרא דמי בשר בזול.

↵ ספסר: טור,רמ"א: הספסר מפסיד. למרות שנתאנה אין לו להונות אחרים.

רמב"ם,שו"ע,ב"ח,ש"ך: ספסר שמכר לאדם - הלוקח מפסיד כי היה לו לבדוק.

טור מקשה: בגמרא רואים שהיתמי גבו הכסף מהמוכר (ולמסקנה המוכר היה ספסר), וא"כ מוכח שהסרסור מפסיד, ורק שם בגלל שהיה רועה שפשע בשמירתו, יכלו לחייב אותו לשלם לספסר.

החכם המרשים: בסיפור שבגמ' המוכר שילם מרצונו, אך באמת הוא לא היה חייב. ב"י דוחה - וכי בשופטני עסקינן.

ב"י: אין הכוונה בגמ' שהם גבו ממש אלא שהם רשאים לגבות^[1], וזה דוקא בהו"א, אך למסקנה שמדובר בספסר, אכן אינם רשאים לגבות ממנו, ועקרונית היתומים מפסידים, ושם שמסרו לרועה, הוא משלם ולא הם.

ב"ח,ש"ך: שם בגלל שמסרו לרועה הם עצמם לא פושעים, ורשאים לגבות מהסרסור, אך במקרה שלא מסרו, עליהם מוטל לבדוק השור, ומכיון שפשעו ולא בדקו - הם מפסידים.

נתיבות: משמע מהשו"ע שאפילו אם גוף השור אינו שווה כ"כ מ"מ חייב משום שהפסיד את הסרסור בכך שיכול היה להחזיר את השור למוכר ולקבל בחזרה את כל כספו (מדובר שבינתיים המוכר הלך).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]