פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלה טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
קטן שלוה מאחרים, יש מי שאומר שחייב לשלם כשיגדיל, ויש מי שפוטר. ויש מי שמחלק שאם ידוע שלוה לצורך מזונותיו נפרעין ממנו, אבל אם אינו ידוע שלוה לצורך מזונותיו אין נפרעין ממנו. הגה: י"א דאע"ג דלא יוכל למכור קרקעותיו, מ"מ יוכל לשעבדןא. ואף במכירה שלא עשה כלום, צריך להחזיר המעות שלקח, ואם אין לו, הלוקח גובה ממנו בני חורין (ב"י בשם הרשב"א).
קטן שלווה: רמ"ה: חייב לשלם כשיגדיל.
ר' יונה: אינו חייב. אחרת יבזבז כל ממונו בקטנותו.
רא"ש[1]: אם ידוע שלוה לצורך מזונותיו נפרעים ממנו, ואם אין ידוע לא. כמו שתיקנו שממכרם ממכר כדי שיוכלו להתפרנס, כך ודאי תיקנו להם שיתחייבו בהלוואה כדי פרנסתם, אחרת לא ימצאו מי שילווה להם.
שו"ע: הביא את כל הדעות.
סמ"ע: מחלוקתם היא בקטנים מעונת הפעוטות במקרה שהקטן הודה שלווה לצורך מזונותיו, שלפי הרמ"ה חייב, ולפי ר' יונה פטור משום שהוא כשוטה, ולפי הרא"ש אם ידוע שלווה לצורך מזונות חייב, אך על סמך הודאת הקטן בלבד אין מוציאין ידו (נתיבות - ואם יודה לכשיגדיל יוציא מידו). אולם אם הם כבר בעונת הפעוטות לכו"ע חייבים אף אם לוו לצורך משא ומתן, כיוון שדינם במו"מ במטלטלין כדין גדול[2].
א. לשעבד קרקעותיו: נתיבות - מדובר כאן על בין י"ג לכ', אך קטן מי"ג אינו יכול לשעבד.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.