פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנג ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנג ט

סעיף ט[עריכה]

שכיב מרע שאמר: תנו ק"ק זוז לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני, אין אומרים הקודם בשטר זכה (וכגון שלא שתק בנתיים דהיינו נמלך) (פי' רשב"ם). לפיכך אם לא הניח אלא תת"ק, חולקים הנמצא לפי מה שכתב להם, ואם יצא עליו שטר חוב גובה מכולם, מכל אחד ואחד כפי מה שכתב להם^א. כיצד היה החוב ת"ן, בעל הק"ק נותן מאה, ובעל הש' ק"ן, ובעל הת' נותן ק"ק. אבל אם אמר: תנו ק"ק זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני ואחריו ת' לפלוני, כל הקודם בשטר, זכה^ב. הגה: וכן אם נתן לכולם בשוה, כגון שנתן לכל אחד ר' זוז, כל הראשון ראשון קודם אע"פ שלא אמר: אחריו, דאם לא כן הוה ליה למימר שיתנו להן ביחד ת"ר זוז (טור בשם ר"י והמ"מ פ"י בשם יש מי שכתב והב"י בשם הרא"ש). ויש חולקין בזה (המ"מ שם שכן הסכימו המפרשים) ועיין לעיל סי' קי"א סעיף ח'. לפיכך אם יצא עליו שטר חוב, גובה מהאחרון^ג; אין לו, גובה משלפניו; אין לו, גובה משלפני פניו (ב"ב קלח,א). (והוא הדין בבריא שזיכה להם ע"י אחר, נמי דינא הכי) (טור).

נתן לכולם בשווה: ר"י,רא"ש: ראשון ראשון קודם, אע"פ שלא ציין 'ואחריו', כי מכך שהאריך בלשונו ולא כלל את כולם ביחד, משמע שרצה לפרטם לפי סדר הקבלה.

מ"מ בשם המפרשים: גובים מהם בשווה, כיון שלא ציין במפורש 'ואחריו'.

רמ"א: סתם כרא"ש וי"א כמ"מ. מסתימת השו"ע משמע קצת שפסק כמ"מ, ולכן לא הזכיר שבשווה הדין שונה, אמנם מדבריו בסעיף י מוכח שפסק כרא"ש, כפי שפי' הסמ"ע שם, שהרי לא אמר בפירוש 'ואחריך' ובכ"ז כתב שבנו קודם.

א. קצות - הרשב"ם רוצה לענות על השאלה, כיצד גובים מהם הרי אלו מטלטלין משועבדים, ולכן כותב שמדובר בקרקעות או שמדובר במטלטלין אך הבע"ח בא לגבות קודם שקיבלו המקבלים את המתנה. הקצות מקשה מה בכך שעוד לא קיבלו הרי דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים וא"כ הם כיורשים, וקיי"ל כר"ע בכתובות פד,א שאדם שהפקיד מעות ומת, ויש בע"ח של האב שרוצה לגבות וכן האשה רוצה לגבות כתובתה, ינתן ליורשים משום שכולם צריכים שבועה ואילו היורשים לא צריכים, וא"כ גם אצלנו קודם צריך לתת למקבלי המתנה, ואח"כ כבר נחשב משועבדים. ועונה שאולי אתיא כר' טרפון, אך יותר נראה ליישב ע"פ דברי התוס' והרא"ש שגם לר"ע עיקר הטעם אינו שכולם צריכים שבועה חוץ מהיורשים, אלא שכולם מחוסרים גוביינא (ולכן צריכים להישבע) חוץ מהם. ומתנת שכ"מ אע"פ שהיא ככתובה וכמסורה בכ"ז נחשבת מחוסרת גוביינא. יוצא מכך נפק"מ נוספת - שהיא מוגדרת כראוי, ואין הבעל יורש את אשתו בראוי וכן בכור לא מקבל בכך פי שניים. בסקי"ב מבאר הקצות שדוקא כשאומר כך וכך מנכסי לפלוני הוי מחוסר גוביינא, אך אם נותן חפץ מסויים הריהו כפקדון, ולא נחשב ראוי.

ב. סמ"ע - השו"ע בסימן קד כתב שאם יש על ראובן שלושה בע"ח וזמן שטרותיהם שווה (או שבאים לגבות מטלטלין, שאין בהם דין קדימה) גובים כולם בשווה ולא באופן יחסי לחובות. ומבאר הסמ"ע שהחילוק הוא ששם כל נכסי הלווה משועבדים לבע"ח הקטן כמו לגדול, משא"כ במתנה שכפי אהבתו נתן לזה יותר מזה. נראה שכונתו שאצלנו גובים מהם ולכן כל אחד נותן לפי חלקו כמו שותפים (למי שקיבל הרבה יש יותר נכסים משועבדים), ואילו שם שהם הגובים, מקבלים בשווה כי הנכסים כולם משועבדים לכ"א מהם^[1].

ג. קצות - הרי"ף, הרמב"ן והר"ן מקשים שמדין זה, שגובה מהאחרון, משמע שמתנת שכ"מ מוגדרת כמשועבדים, אך קשה לפי"ז מדוע גובים ממנה את מזון האשה והבנות. ועונים שאצלנו מדובר במתנת שכ"מ במקצת עם קנין שהיא בעצם מתנת בריא, ולכן מוגדרת כמשועבדים. הרשב"א חולק ועונה שמתנת שכ"מ נחשבת כמשועבדים רק במקום שאין לבע"ח הפסד גמור, כגון שיש זיבורית בת חורין ובינונית שהיא נתונה במתנת שכ"מ, אך במקום שמפסיד לגמרי ואין שום קרקע בת חורין, גובים גם ממתנת שכ"מ. וכתב הקצות שמדברי הטור והרמ"א שכתבו בסוף סעיף זה שה"ה במתנת בריא, מוכח שסברו כרשב"א שהסעיף עצמו עוסק במתנת שכ"מ ממש. וכן מסתימת השו"ע משמע שמדובר במתנת שכ"מ ממש. הקצות עצמו כותב ישוב נוסף לסתירה הנ"ל, ועונה שאמנם מתנת שכ"מ אינה נחשבת כמשועבדים, אך בכל זאת גובה מהאחרון, כי גם בירושה אילו היה שייך יורש ראשון ויורש אחרון היו גובים קודם מהאחרון.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]