פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ יד
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד[עריכה]
מצוה מחמת מיתה, אפילו כתב וזיכה וקנו מידו בכל מיני הקנאות, יכול לחזור בו. (ומיהו אם פירש בהדיא שנותן במתנת בריא במעכשיו וקנו מידו, קנה) (נ"י הנ"ל). ויש מי שאומר דהני מילי כשפירש בהדיא שמחמת מיתה הוא נותן, אבל סתם מצוה מחמת מיתה, כגון דאמר: וי דקא מיית, דינו כשכיב מרע.
מצוה מחמת מיתה: ר"י מיגש,מ"מ: חוזר אפילו כשכתב וזיכה וקנו מידו. ב"י - משמע שלא מחלקים בין סתם למפרש.
רמ"ה: דוקא המפרש שנותן מחמת מיתה חוזר, אבל האומר 'וי דקא מיית' דינו כשאר שכ"מ בכך ואינו חוזר.
ב"י: מספק מעמידים את הנכסים בחזקת היורשים. ובשו"ע: סתם כר"י מיגש ויש מי שמחלק כרמ"ה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.