פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רעג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
ההפקר, אף על פי שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. (רמב"ם).
סמ"ע - אינו יכול לחזור בדיבור בלבד, אבל יכול לזכות מחדש ע"י קנין.
קצות: משמע מהרמב"ם שההפקר לא עושה קנין (אחרת לא היה זקוק לטעם של נדר כדי לומר שלא יכול לחזור בו), וכל הפוסקים הלכו אחריו אך לא ברור מה המקור לכך. ומדברי הב"י משמע שהמקור הוא מנדרים ז,א שהגמ' דנה אם יש יד להפקר או שדוקא לצדקה יש משום שהיא הפקר רק לעניים, אך לכאורה מוכח משם להפך, שהרי הגמ' נשארה בתיקו לגבי הפקר, ואילו לצדקה ולנדר יש יד, וצ"ע. הקצות כותב שאם הפקר אינו עושה קנין, אז אם מת - החפץ של היורשים, כיוון שהנודר ומת אין היורשים מחוייבים לקיים נדרו. הקצות מביא ראיה שעושה קנין מדברי ב"ש בפרק א' בשבת, שמפקירים את נר השבת בע"ש כדי לא לעבור על שביתת כלים, ומיישב ע"פ הרשב"א, ששם לב בי"ד מתנה, והפקר בי"ד ודאי עושה קנין. ומביא שרש"י, רב יהודאי גאון והנימוק"י כתבו על ב"מ יב שהפקר מדעת נחשב דעת אחרת מקנה, ואילו תוס' הקשה שכיון שהפקיר יצא מרשותו, משמע שנחלקו בחקירה הנ"ל (ראה נתיבות לקמן על סעיף ו). והוסיף שעפי"ז אפשר להסביר את המחלוקת לגבי ביטול חמץ. תוס' כתבו שהביטול מועיל משום הפקר, ואילו רש"י מסביר שמועיל כי כתוב "תשביתו". רש"י לא יכל לפרש מצד הפקר, כי לדעתו ההפקר אינו מוציא מרשותו.
שערי יושר,ערוה"ש[1]: ודאי שאין כוונת הרמב"ם שהוי ממש כמו נדר ואין הפקעת בעלות. השע"י מקשה על הקצות, שלדבריו לא צריך בכלל מושג חדש של 'הפקר', שהרי זהו פשוט נדר. עוד הקשה, מה הסברא של ב"ה שהפקר לעניים אינו הפקר, הרי אפשר לנדור עבור עניים בלבד. עוד הקשה, מדוע לחכמים דר' יוסי (הסוברים שהפקר אינו כמתנה) המודר הנאה רשאי לזכות מהפקר החבר שהדירו, הרי לפי הקצות הוא לוקח את החפץ ישירות מחברו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שער ה פרק כג