פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
הטה את החבית ונטל ממנה רביעית, ונשברה, אינו חייב אלא ברביעית, כיון שלא הגביהה. אבל אם הגביהה כדי ליטול ממנה רביעית, חייב, אפילו לא נטל. אבל אם הגביה את הכיס ליטול ממנה דינר, וכיוצא בכיס מדברים שאינם גוף אחד, הרי זה ספק אם נתחייב בכל הכיס או לא נתחייב אלא בדינר בלבד.
בגמרא מד,א. הגביהה ונטל הימנה כו'. אמר שמואל: לא נטל - נטל ממש, אלא כיון שהגביהה ליטול אף על פי שלא נטל. לימא קא סבר שמואל שליחות יד אינה צריכה חסרון? אמרי: לא, שאני הכא דניחא ליה דתיהוי הא חבית כולה בסיס להא רביעית.
בעי רב אשי: הגביה ארנקי ליטול הימנה דינר, מהו? חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא, אבל זוזא מינטר, או דלמא: שאני נטירותא דארנקי מנטירותא דדינר? תיקו.
בפשטות משמע שלמ"ד אינה צריכה חסרון חייב גם ללא הסברא של 'בסיס', ולפי"ז הסתפקות הגמרא לגבי ארנק היא רק למ"ד צ"ח, אך למ"ד שאצ"ח פשוט שחייב.
רי"ף,רא"ש,טור: לא הביאו ספק זה. ← כפשט הסוגיא, שהספק רק למ"ד צ"ח.
רמב"ם ושו"ע: הביאו. כיצד הבינו את הגמרא?
מ"מ: בשלב הדחיה "לא, שאני הכא", הגמרא מבינה שאף למ"ד אצ"ח זקוקים לסברת 'בסיס' כדי לחייב. הנתיבות תמה א"כ מה הנפק"מ בין מ"ד צ"ח לאצ"ח, ויישבו שהרמב"ם סבר כשיטמ"ק שההבדל בין גזל לשליחות יד הוא שבש"י דעתו לשלם. ולפי"ז י"ל שלכו"ע חייב רק כשדעתו לש"י בכל החפץ, ובחבית חייב אף במקצת כיון שנעשית כולה בסיס (סברת מ"ד צ"ח היא שאם לא חיסר יתכן שמיהדר קהדר ביה).
נתיבות עצמו: הספק בארנק הוא ספק חדש אליבא דמ"ד אצ"ח ואינו קשור לספק לגבי חבית, וכאן הספק הוא אם כל הארנק נחשב דבר אחד, שכן ברור שאם שלח יד במקצת חייב על הכל רק בגוף אחד, משא"כ אם שלח יד בכבשה אחת ודאי שאינו מתחייב על כל העדר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.