פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא יד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד[עריכה]
הפקיד אצלו פירות שאינם מדודים, ועירבן עם פירותיו ולא מדדן, ה"ז פושע. ואם בעל הפקדון אומר: כך וכך היו, ושומר אומר: איני יודע, ישלם בלא שבועה, שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב, ונמצא חייב שבועה שאינו יכול לישבע.
עירב ואינו יודע כמה היו: רמב"ם,רא"ש,שו"ע: משאיל"מ.
רא"ש: דוקא כשאומר בפרוש שהיו שוים לפחות פרוטה.
בדק הבית: אינו מוכרע בדברי הרמב"ם.
ש"ך: לא משמע כך ברמב"ם, אלא אף הודאה בסתם פירות, משמעה בפרוטה לפחות.
ראב"ד: פטור - א. משאיל"מ אומרים רק כשהו"ל למידע ומערים[1]. ב. וכן רק כשהתובע טוען שהנתבע יודע. ג. שבועת מו"ב קיימת רק כשמודה בדבר שבמנין.
המ"מ דוחה: א. כאן כשעירב הו"ל לבדוק ולידע (הרמב"ם עצמו חולק בכלל על תנאי זה (והרא"ש מצריך תנאי זה – עיין סי' רחצ,א), וכ"ש שעל התנאי שבקושיא ב'). ג. הרמב"ן כתב שכה"ג נחשב דבר שבמנין, מפני שא"א לתובעו ע"פ הודאתו ביותר מש"פ, וש"פ הוי דבר שבמנין.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקורו מהירושלמי (הובא ברא"ש ב"ק סב,א): חד ברנש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור, אירעו אונס. חד אמר סיגין הוה מלא... הרי זה נשבע ונוטל (ולא אומרים משאיל"מ).