פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא כ

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצא כ

סעיף כ[עריכה]

המפקיד ס"ת אצל חבירו, גוללו פעם אחת לי"ב חדש^א. ואם כשהוא גוללו פתחו וקרא בו, מותר; אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא^ב. והוא הדין שאר ספרים. ואם פתח (וקרא) וגלל בגלל עצמו, הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסים. הגה: וכמו שאסור לקרות ממנו, כך אסור להעתיק ממנו אות אחת. והני מילי בעם הארץ; אבל ת"ח שאין לו ספר כיוצא בזה, מותר לקרות ולהעתיק ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו^ג (מרדכי ס"פ המפקיד). ובמקום בטול תורה, שאין ספרים נמצאים, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים (הרא"ש כלל צ"ג סימן ג').

א. ברייתא בב"מ כט,ב. לת"ק כל י"ב חודש, לר' אליעזר בן יעקב כל ל' יום, ולסומכוס בחדש ל' יום ובישן כל י"ב חודש.

רמב"ם,ב"י ברי"ף וברא"ש,שו"ע: כת"ק, כל י"ב חודש.

ש"ך: אע"פ שבמציאה גוללו כל ל' יום, שאני מפקיד שהפקידו מדעת, ולא אמר לו לגלול כל ל' יום.

רש"י,טור,ב"ח,ש"ך: כראב"י, שמשנתו קב ונקי. ש"ך – ברי"ף וברא"ש לא מוכח מידי.

ב. סמ"ע: אם גוללו תוך ל' יום וקורא בו, נחשב לצורכו.

ש"ך: כוונתו תוך י"ב חודש, אלא שסירכא דלישנא דהטור נקט.

קצות: אף לפי השו"ע דוקא תוך ל' יום, שהרי במציאה גולל כל ל' יום, ובהפקדה אינו צריך רק משום שמחל לו טרחה זו.

ג. מרדכי: המפקיד ספר תורה אצל חבירו... אבל חבר ותלמיד חכם מותר לקרות בו ומותר להעתיק ממנו ואפילו לכתחלה, והוא שאין לו כיוצא בו, לפי שכשהפקידו אצלו יודע היה שילמוד בו ואדעתא דהכי הפקיד אצלו, כמו מפקיד מעות כשהם מותרים דישתמש בהם. ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי על "לא יבוזו לגנב כי יגנוב", שאין לבזות מי שגונב דברי תורה ומעתיקן (הו"ד בב"י).

רמ"א: השמיט את הטעם של "לא יבוזו".

סמ"ע: יש כאן שני טעמים שונים, ונפק"מ ביניהם אם מותר לקרוא גם כשברור שמקפיד, כגון שקשרם בקשר משונה, והרמ"א השמיט את הטעם השני, משום שסבר שבמקפיד אסור, ואף המרדכי כתב טעם זה בשמא.

ע"ש,ש"ך: אלו טעמים משלימים. הטעם הראשון בא לומר שאפילו אם מתקלקל בקריאה מותר, כיון שידע שהוא חבר, והפקיד על דעת שילמד בהם. והטעם השני בא לומר, שמותר להעתיק (כשאינו מתקלקל), למרות שמקפידים על כך. ומאחר והטעם הראשון אומר שהפקיד גם על דעת שיתקלקל, נמצא שמותר להעתיק אפילו כשמקלקלן בכך^[1]. ואמנם הרמ"א לא הזכיר את הטעם השני, אך דוחק לומר שיחלוק על המרדכי בלא טעם, ובפרט שהביאו בד"מ בסתם.

נפק"מ בין הסמ"ע לש"ך במקפיד בדבר שאינו מתקלקל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]