פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא כג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצא כג

סעיף כג[עריכה]

מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו, ונתנם השומר לאמו והחביאה אותם, ולא טמנה אותם^א, ונגנבו, ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו, שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד, ואע"פ שלא אמר להם: פקדון הם, יש לו לטעון: כל שכן שהיתה נזהרת בהם אם היתה סבורה שהם שלו^ב, וכן אין אמו חייבת לשלם, שהרי לא אמר לה שהם פקדון, ואמרו חכמים ישבע השומר שאותם המעות^ג עצמם הם שנתן לאמו, ותשבע^ד אמו שהחביאה אותם ונגנבו^ה, ויפטרו שניהם; וכן כל כיוצא בזה. (ודווקא במעות וכיוצא בזה בדבר שאינו מסויים, צריכין שניהם לישבע; אבל אם הוא חפץ מסויים, נשבע השני ולא הראשון) (המגיד פ"ד דשאלה ונ"י בשם הר"ן).

א. סמ"ע: האמא אינה צריכה להטמין בקרקע, כי סבורה שירצה להתעסק במעות.

ש"ך: ר"ל שהיתה סבורה שבנה לא יקפיד. (נתיבות - הש"ך הוציא דברי הסמ"ע מפשטם, כי קשה מאי שנא מכל אדם).

ב. ר"ן,נימוק"י,ש"ך: אך ש"ש חייב כי הו"ל לפרש.

נתיבות: כוונתם לש"ש שמסר לאימו בשכר, אחרת כבר חייב מטעם שנגנבה (כדין ש"ש שמסר לש"ח). וא"א לומר שמדובר במסר בחינם וכוונתם לחייב אפילו באונס, כי מכך שרק לגבי ש"ש אנו אומרים "הו"ל למידק", מוכח שטעם זה אינו רמה של פשיעה אלא של גניבה, ובתחילתו בגניבה וסופו באונס פטור.

ג. בחפץ מסוים: מ"מ,רמ"א: השני נשבע.

ריטב"א: הראשון.

קצות: נחלקו אם כשנותן לאימו נחשב כמחזיר (וא"כ אין זו שבועת השומרים, כמו בטענת החזרתי) או כמניח במקום משתמר (וא"כ זו שבועת השומרים). אם הוא כמניח במקום משתמר, על הראשון להישבע, שהרי הוא נחשב שומרו של הבעלים. ודבר זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש, אם השומר חייב לשלם כשאין לאימו. אם הוא חייב, כדעת הרא"ש, משמע שהאמא שומרת שלו, והוי כמניח במקום משתמר, ואם פטור, משמע שהאמא נחשבת שומרת של הבעלים, והוי כהחזרתי.

ד. שבועה שהחביאה: נתיבות – צריך להעמיד במקרה שאמר לאימו בפירוש שתשמור, כי רק כך נעשית שומר, ואז אפשר להשביעה בשבועת השומרים שהחביאה. ולמ"ד שהשומר חייב גם כשאין לאימו (סע' כד), אפשר להעמיד גם כשלא אמר, ולא נעשית שומר, ובכל זאת יכולה להישבע משום שהאמין על עצמו שבועת אימו.

ה. שבועה שלא א"ל שזה פקדון: סמ"ע: אינה נשבעת כי זו שבועת היסת, ואין נשבעים בטענת שמא.

ש"ך: דוקא כשיש עדים שנגנבה, אחרת נשבעת ע"כ ומגלגלים עליה אף שבועה זו.

נתיבות: אע"פ שאין מגלגלים בשמא, בשבועת שומרים שעיקרה בשמא מגלגלים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.