פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצד ב

סעיף ב[עריכה]

לא כפר בו, אלא טען: נגנב, או: נאבד, אם אמר שאירע הדבר במקום שיש עדים מצויים, יביא ראיה בעדים לדבריו ויפטר אפילו משבועה. ואם לא יביא עדים לדבריו, ישלם^א. ואם הוא במקום שאין עדים מצויים, ישבע שהוא כדבריו, ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו^ב אלא ששמרו כדרך השומרים ושלא שלח בו יד קודם לכן^ג, שאם שלח בו יד קודם לכן ליהנות ממנו נתחייב אפילו נאנס. הגה: וי"א דאפילו איכא עדים שנגנב או נאבד צריך לישבע שלא פשע, ומגלגלין עליו שלא שלח בה יד. אבל אי איכא עדים שלא פשע, אין צריך לישבע שלא שלח בה יד (טור בשם הירושלמי והרא"ש ורמב"ם בפרק ו' דשאלה).

א. בריתא בב"מ פג,א: איסי בן יהודה אומר, אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם, הא יש רואה יביא ראיה ויפטר (אחרת חייב).

קצות: גם לרמ"ה, שאמר שדין זה נאמר רק לגבי שבועת השומרים, כוונתו לטענת שומרים, וא"כ צריך עדים גם ע"כ שנאנסה ולא רק ע"כ שאינה ברשותו (כגון שראוה מתה. לשיטת הקצות לקמן שעיקר שבועת שומרים היא שאינה ברשותו, ולא כוללת שנאנסה, יש בכך חידוש).

קצות: משמע שגם כשאין עדים על ההפקדה חייב. וצ"ע למה אינו נאמן במיגו דלהד"ם, הרי במקום שלא מצויים עדים אינו נפטר מהשבועה, לשיטת הרמב"ם בגלל שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, ולשיטת הרא"ש בגלל שמיגו דהעזה לאפטורי משבועה לא אמרינן, וא"כ במקום שמצויים עדים, שמוטל עליו לשלם ולא להישבע, צריך להועיל המיגו? ואין זה דומה לחשוד שאומרים שכנגדו נשבע ונוטל, ולא מועיל המיגו, כי שם מוטלת עליו שבועה אלא שאינו יכול להישבע, אך אצלנו לומדים מהפסוק, שבמקרה זה אין בכלל דין שבועה. והנה לבעה"מ לא קשה, כי סובר שכשקל להביא עדים אינו נאמן במיגו^[1], אך הרמב"ן כבר השיגו, וכן המהרי"ט והמל"מ כתבו שאם יכול לטעון שנאנס במקום שאין עדים, נאמן במיגו גם כשטוען שנאנס במקום שמצויים עדים. ונשאר בצ"ע.

נתיבות: משמע מהשו"ע שאף כשמודה מעצמו שהיה במקום שיש עדים אינו נאמן, דלא כמהרי"ט והמל"מ. והסיבה לכך היא שזהו מיגו במקום עדים. בכך מיושבת גם שאלת הקצות (מהרמב"ן לא קשה, כי אפשר לחלק ששם אי"ז רמה של עדים).

ב. רי"ו,ב"י,ש"ך – לא מספיק להישבע שלא נעשה בכוונה, כי יתכן שפשע ללא כוונה.

ג. ב"ק קז,ב: אמר רב ששת ג' שבועות משביעין אותו: שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, שבועה שאינה ברשותו.

שבועה שלא ש"י: רש"י: שלא נטלה ע"מ לחסרה, שאז חייב אפילו אם נאנסה אח"כ.

ר"ת: שלא אכלה, וא"א לפרש כרש"י כי אין מגלגלין אלא בדבר הדומה^[2]. ומביא ראיה מאיסי, כדלקמן.

ש"ך: משמעות הפוסקים כרש"י, וכן מוכח מכך שנחלקו אם ש"י צריכה חסרון.

הב"ח כתב שמ"מ הכל מודים לר"ת ששבועה שלא אכלה אינה כלולה בשבועה שלא פשע ושאינה ברשותו, ולכן יש לכלול בשבועתו שלא ש"י לא למלאכתו ולא לאוכלה. הש"ך דוחהו, שמ"מ שבועה שלא ש"י למלאכתו כוללת גם שאר הנאות.

מהי השבועה העיקרית? הערה - לשבועה שמתה באופן הפוטר אותו: ש"ח שלא מתה בפשיעה, ש"ש שנאנסה וכו', נקרא בקיצור 'שבועה שנאנסה'.

בדברי איסי בן יהודה נאמר "הא יש רואה יביא ראיה ויפטר", בפשטות משמע שמספיק ראיה שנאנסה, ואי"צ ראיה שלא ש"י קודם. בתוס' יש לכך שלושה הסברים: א. הכונה שנפטר משבועה שנאנסה, אך עדיין חייב בשבועה שלא ש"י. ב. שבועה שלא ש"י היא רק גלגול, וכשנפטר משבועה שנאנסה א"א לגלגל עליו שבועה שלא ש"י. ג. ר"ת – שבועת ש"י היא שלא אכלה.

מהתירוץ השני משמע ששבועה שנאנסה היא העיקרית, וש"י היא גלגול, לגבי שבועה שלא פשע אין התיחסות בדבריו, אולם הטור כתב בשם ר"י שגם היא גלגול^[3].

ירושלמי: כשיש עדים שלא פשע, פטור אף משבועה שלא ש"י, דאחזוקי אינשי ברשיעי לש"י לא מחזקינן. הרא"ש מוכיח מכאן שלירושלמי שבועה שנאנסה ושבועה שלא פשע שתיהן עיקריות, ושבועת ש"י היא גלגול (אגב, פירוש מימרת רב ששת לפיו, היא: שלא פשע = שלא היה תחילתו בפשיעה, שאינו ברשותו = שנאנסה).

רי"ף: שומר שמסר לשומר ויש עדים ששמרה כדרכו ונאנסה פטור. רא"ש – משמע שסבר שגם שבועה שלא פשע היא עיקרית.

רמב"ם פ"ד,שו"ע: נגנב או אבד, נשבע ונפטר... ומגלגלים עליו שלא פשע ולא ש"י.←שבועה שלא פשע היא גלגול.

רמב"ם פ"ו: הביא ראיה שלא פשע בה, פטור משבועה, ואין אומרים שמא שלח בה יד קודם שנאבד.←שבועה שלא פשע עיקרית.

הקצות סובר בדעת הרמב"ם והשו"ע שרק שבועה שאינה ברשותו היא עיקרית, ואפילו אין כלול בכך שנאנסה, ולפיכך אם ראוה עדים לאחר מותה, אפילו שאינם יודעים כיצד מתה, פטור^[4]. ומביא את המוהרח"ש^[5] הסובר ברמב"ם שגם שבועה שלא פשע היא עיקרית. הנתיבות מחלק בין שבועה שלא היתה תחילתו בפשיעה, שהיא רק גלגול (ולכך כונת הרמב"ם בפ"ד), לבין שבועה שלא פשע בשעת מותה, כלומר - שבועה שנאנסה, שהיא חלק מהשבועה שאינה ברשותו.

לסיכום: ר"י,נתיבות ברמב"ם ובשו"ע: שבועה שנאנסה.

ירושלמי,רי"ף,מוהרח"ש ברמב"ם,רמ"א: שבועה שנאנסה ושבועה שלא פשע.

ב"ח רצו,ח: לא כלול בכך שאינה ברשותו. נפק"מ – אם התנו שנפטר משמירה כדרך השומרים, פטור. ונשאר בצ"ע על השו"ע שם.

ש"ך רצו,ח: זה כלול בשבועה שנאנסה. לכן במקרה הנ"ל נשבע שאינה ברשותו, ומגלגלים עליו שלא ש"י, כדברי השו"ע שם.

קצות ברמב"ם ובשו"ע: שבועה שאינה ברשותו (לא כלול בכך שנאנסה).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]