פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצו ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצו ב

סעיף ב[עריכה]

אבל אם טען: לא הפקדת בידי מאומה ולא השאלתני ולא השכרתני, או שאמר: אמת הפקדת בידי או השכרתני או השאלתיו אבל החזרתי לך, נשבע היסת ונפטר. אפילו הפקיד בידו או השאילו או השכירו בשטר, נאמן בשבועה בנקיטת חפץ לומר: החזרתי לך, במגו שהיה יכול לומר: נגנב, אם הוא שומר חנם, או: נאנס, אם הוא שומר שכר, ומתה מחמת מלאכה אם הוא שואלא. וכשם שאם היה טוען כן היה צריך לישבע מן התורה בנקיטת חפץ, כך כשטוען: החזרתי, צריך לישבע כעין של תורהב.

א. הרי אם היה טוען ממ"מ היה צריך להחזיר את הנבלה?

תשובת רדב"ז: יש מיגו רק במקום שיכל לטעון אבדה מחמת מלאכה.

שער המשפט: יכל לטעון שאמר לבעלים לקחת הנבלה, ולא לקחו, ואז נאנס.

ב. רש"ל,ב"ח,סמ"ע,קצות: שבועה זו ממש מהתורה, וכן דעת הרי"ף והטור.

בעה"מ,לשון רמב"ם ושו"ע,ש"ך,תומים: כעין של תורה לענין נקיטת חפץ, וכן דעת הרי"ף והטור.

ש"ך: נפק"מ לענין ירידה לנכסיו (רק בדאו' יורדים), היפוך (יכול להטיל השבועה על שכנגדו), וחשוד (בדאו' מתשאיל"מ).

תומים: כעין של תורה לגמרי ואין נפק"מ, אחרת בטל המיגו, כי יעדיף לטעון החזרתי כדי שיוכל להפך השבועה וכדו'.

נתיבות: יישב את הש"ך, שהסברא שפטור בטענת החזרתי, אינה בדיוק מיגו, אלא כדברי תוס' והסמ"ע שבגלל שיכול לטעון נאנסו לא חשש לקחת השטר, וממילא נפלה ראית שטרך בידי מאי בעי. ומחדש הנתיבות שאפילו מותר לו להישבע שנאנסו, כי אם החזיר והמפקיד מכחש זה מכלל אונס.

קצות: הבין בדברי הש"ך והתומים שמהתורה נאמן במיגו אף בלי להישבע, ולכן דחאם מסברא ומראיות, אך בפשטות נראה שודאי אין כוונתם לכך, כי לולא השבועה אין כאן מיגו, אלא רק אמרו שאין זה מוגדר כשבועות התורה.

הקצות מקשה על הנפק"מ של הש"ך: לגבי היפוך - שבטענת החזרתי יכול להפך גם בשבועה דאוריתא, שכן לא גרע ממלוה בשטר שאינו נפטר אפי' בשבועה ובכל זאת יכול לומר, אישתבע לי דלא פרעתיך. ולגבי חשוד - גם בשבועה דאוריתא יכול להיפטר במיגו דנאנסו, שהרי לו טען נאנסו היינו אומרים שכנגדו ישבע, ומכיון שהמפקיד שמא, היה הנפקד נפטר. הנתיבות עונה לגבי היפוך, שעדיין יש נפק"מ, כי א"א לומר אישתבע לי לת"ח, וכן להדיוט שלא רוצה להישבע מועילה תפיסה, ולגבי חשוד דוחה הנתיבות שאין לו מיגו לפוטרו, כי גם לו טען נאנסו אולי היה גם המפקיד טוען בשקר ברי שלא נאנסו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.