פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצו ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
בא להחזיר לו פקדונו, וא"ל המפקיד: אין זה פקדוני אלא אחר הוא, או: שלם היה ושברתו, או: חדש היה ונשתמשת בו; מאה סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא חמשיםא ובעל הבית אומר: זהו שהפקדת בעצמך וזה שנתת אתה נוטל, הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין, שאין כל שומר נשבע שבועת השומרים האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו על פקדון כמו שאמר המפקיד, אלא שטוען שנגנב או אבד או נשבר. אבל אם אמר: זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או: שנטלתי שכר על שמירתו, והבעלים אומרים: אינו זה אלא אחר, או: נשתנה מכמות שהיה, הרי השומר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת. כיצד, מאה סאה הפקדתי אצלך, והשומר אומר: לא הפקדת אצלי אלא חמשים, נשבע שבועת התורה, מפני שהודה במקצת, לא משום שבועת השומרים. מאה כור של חטים הפקדתי אצלך, והוא אומר: לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים, נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה כזו.
א. הסמ"ע מסביר שמדובר שהם בעין, והוי הילך, ולכן פטור משבועת מו"ב, ואילו בהמשך "מאה סאה וכו'", מדובר שאינם בעין, ולכן חייב. והש"ך מסביר שגם כאן מדובר שאינם בעין, ובכל זאת פטור, בגלל שלא הודה בדבר שבמידה ובמנין.
שער המשפט: למ"ד שטוענים ליתומים אף טענות שאינן שכיחות, טוענים שנאנסה אף במקום שעדים מצויים, כי התורה החמירה רק על האב כיוון שיכול להביא העדים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.