פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
שנים שהפקידו אצל אחד, ובא אחד מהם ליטול את שלוא, אין שומעין לו עד שיבא חבירוב. בד"א, כשאין השני בעיר. אבל אם הוא בעיר וידע שתבעו חבירו ולא בא, ניחא ליה במאי דעביד חבריה ושליחותיה קא עביד. ונתבארו פרטי דין זה בסימן קע"ו סעיף כ"ה ובסימן קכ"ב. ואם הפקיד אצל שנים, הוה כהלוה לשניםג (נימוקי יוסף ר"פ המפקיד) (ועיין לעיל סימן ע"ז).
א. סמ"ע – דוקא ליטול פקדון או הלואה, אבל יכול לתובעו לדין על חלקו, כשיש כפירה ביניהם (ואם יפסיד, יוכל עדיין חברו לתבוע).
ב. כתובות צד,א. ומבואר שם הטעם, שיכול לומר אילו הואי התם הואי טעיננא טפי.
ג. שו"ת רמ"א: שני שומרים שקיבלו שמירה ביחד לא אומרים שאחד ערב בעד חבירו, ואע"פ שכתב הרמב"ן שהמפקיד גבי שנים דינו כהלוה לשנים, י"ל שהרמב"ן עסק בהתנה עימם בפירוש. ראיה - בב"ק (י, א) כתוב שאם מסר שורו לחמשה בני אדם, אם אחד סילק עצמו מהשמירה הנשארים חייבים. רואים שם שלא חייבו את זה שנסתלק מטעם שנתערב בעד חבירו.
מהרמ"א כאן: משמע שאפי' בסתמא נעשו ערבין.
ש"ך (סי' עז): ובב"ק מיירי מצד דין מזיק, אבל מדין ערב באמת חייב. אך קשה כי הטור והשו"ע בסי' שצו סתמו וכתבו במסר שורו לחמישה שאם פשע אחד מהם זה שפשע בשמירתו חייב, ולא הזכירו שהאחרים חייבים מדין ערב.
קצות: שנים שקבלו יחד פקדון הם ערבים רק כלפי המפקיד, אבל לעלמא לא, ובב"ק מדובר שפשעו ויצא השור והזיק אחרים, ולכך אינם ערבים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.