פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצ יב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב[עריכה]
היה לאדם תביעה אצל היתומים, אין לאפוטרופוס לטעון בשבילם לדון עמו, שמא יתחייב בדין. אבל אם ירד עמו לדין וטען בשבילם וזכה, הדין קיים (שם). הגה: והאפוטרופוס נאמן, אם ידוע שהמעות של יתומים, שהרי אינו נוגע בדבר ולכן יוכל להעידא (מרדכי פרק איזהו נשך), כדלעיל סימן ל"ז סעיף ח'. אף על גב דאין בית דין טוענין ליתומים מילתא דלא שכיחא, אף על גב דאבוהון הוי מצי למטען, מכל מקום אם טען אפוטרופוס, טענתיה טענהב (הרא"ש ריש כלל פ"ו וב"י בשם הרשב"ץ). והא דאמרינן טוענים ליורש, הני מילי בשמא, אבל אם הוא טוען ברי, אין דנין אלא על פי טענותיו, ולכן אין טוענין ליה עד ששומעין טענותיו תחלה (בית יוסף בשם הרשב"א ורבינו ירוחם נ"א ח"ב).
א. מרדכי: אם הלווה מודה שהמעות של יתומים, האפוטרופוס נאמן ללא שבועה, כיון שהוא שליש ושליש נאמן ללא שבועה.
ש"ך: דוקא כשהאפוטרופוס הלווהו, שאז הלווה עצמו עשאו שליש.
נתיבות: שואל מדוע אינו נוגע, הרי היתומים יכולים לכאורה לתבוע אותו. ועונה, שאינם יכולים כי הם לא יודעים את כל החשבונות, כמה הוציא וכמה הרויח, וא"כ נאמן לומר שלא נפרע במיגו שיכול לומר שהוציא הכסף עבורם.
ב. טענינן בטענה לא שכיחה, וטענינן במקרה שהיורש טוען טענה אחרת בברי:
כתובות קט,ב: ההוא דעשאה סימן לאחר, ערער ושכיב ואוקים אפוטרופא, אתא אפוטרופוס לקמיה דאביי, א"ל: עשאה סימן לאחר - איבד את זכותו. אמר: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לך! א"ל: שפיר קאמרת, דאמר ר' יוחנן: אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לך - נאמן, זיל הב ליה מיהת תלם אחד. הוה עלה ריכבא דדיקלי, אמר ליה: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתי ממנו! א"ל: שפיר קאמרת, דא"ר יוחנן: אם טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו - נאמן. אמר אביי: האי מאן דמוקים אפוטרופא, נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי.
שו"ת הרא"ש: מכך שאביי לא טען להם עד שהאפוטרופוס טען, מוכח שיש מקרה שטענינן רק אם האפוטרופוס טוען, ובי"ד לא טוען מעצמו. מקרה זה הוא בטענה שאינה שכיחה כ"כ ולא ניכר שהוא שקר, אולם במקרה שלא שכיח כלל וניכר שהוא שקר, לא טענינן גם אם האפוטרופוס טוען.
שו"ת הרשב"א: אביי לא טען משום שטענינן רק במקרה שהיורש מסופק ולא טוען כלום, אך אם טוען טענה מסויימת בברי, דנים על פיה ולא טענינן לו טענה אחרת. לכן אביי לא טען מיד בתחילה, כי הוא חיכה לראות אם יטענו מעצמם טענה כלשהי.
רמ"א: קיבל את שני התירוצים להלכה.
האם 'טענינן' נחשב כטענת ברי?
הקצות אומר שמכיון שאפוטרופוס יכול לטעון טענה לא שכיחה כ"ש שהיתומים עצמם יכולים. ומקשה מהנאמר בהגוזל בתרא שהגוזל ומניח לפני בניו הגדולים, והגדולים טוענים שאינם יודעים חשבונות אביהם (אולי חזר וקנה ממנו לאחר שגזל) חייבים, והסביר הרא"ש שזוהי טענה לא שכיחה. הקצות מיישב שכשבי"ד טוען זה נחשב כטענת ברי, ולכן לדוגמא פטור אף בחמישים ידענא וחמישים לא, ולא אומרים מתשאיל"מ, אך כשהיתומים טוענים (או האפוטרופוס) זה נחשב כטענת שמא, ולכן במקרה של איני יודע אם פרעתיך שהאומר איני יודע חייב, לא מועילה טענתם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.