פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שג ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שג ב

סעיף ב[עריכה]

שומר שכר חייב בגניבה ואבידה. וי"א שאפילו שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה, שאי אפשר לגנבם משם אם לא ע"י מחילות, או גם בעידנא דניימי אינשי ונגנבו, או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרה וכל כיוצא בזה, חייב. ואפילו הקיפו חומה של ברזל. ואפילו אם אילו היה שם לא היה יכול להציל, חייב בגניבה ואבידה, אלא אם כן היה שם ולא היה יכול להציל.

גניבת אונס ואונס בגופו: תוס' ב"ק נז,רא"ש,רשב"א,שו"ע: חייב בגניבת אונס (גם כשהאונס בגופו[1]), דכל גניבה קרובה לאונס, הלכך אין לחלק בין אונס גדול לקטן (וליסטים מזויין היינו "שבויה" שהתורה פטרה בפירוש)[2]. קצות - דוקא בגניבה, אך באבידת אונס פטור, כי לא שייך הטעם הנ"ל. ראית התוס' - בב"מ צה,א הגמ' מחפשת מקרה של גניבה שש"ש פטור בה, ולא מוצאת אלא ליסטים מזוין.

רשב"א,שו"ת רמ"א,נתיבות: כשהאונס בגופו חייב אפי' באונס גמור (שלא ע"י גניבה), שנאמר "נשבר או נשבה", משמע שפטור רק כשהאונס בגוף הפקדון[3].

הגהמ"ר,רש"ל,ש"ך: פטור בגניבת אונס. לכך נוטים תוס' בב"מ מב,א. ראית הרש"ל - בב"מ צג,א משמע שלרבה הפוטר בש"ש שעשה כפי שרגילים לעשות, אם עייל בעדנא דעיילי אינשי, פטור אפי' אם נגנבה. הקצות דחה שלא נזכר שם גניבה ומדובר על אבידה ובכך פטור כדלקמן. הנתיבות דחה שרבה לשיטתו שמיקל יותר בש"ש.

רמב"ן: חייב בגניבת אונס, כגון שטמן בקרקע והגנב חפר מחילות, כי מוטל עליו לישב ולשמר, אך כשהאונס בגופו, כגון שחלה או שאנסתו שינה ונגנב פטור, שכן ישב ושמר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך משמע מכך שלא חילקו, וכן מוכח מראיית התוס'. והשו"ע כתב זאת בפירוש.
  2. הרשב"א נימק שחייב משום שלא ישב ושמר (כרמב"ן), ולפי"ז ודאי ה"ה גם באבידה.
  3. הרשב"א עצמו כתב זאת בלשון "אפשר" וסיים בצ"ע. אולם הב"י הביאו בלשון ודאית.