פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שו ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שו ו

סעיף ו[עריכה]

המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד. ואם בחנם ראהו, פטור, והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד. ואם אינו בקי, חייב לשלם אף על פי שהוא בחנם, והוא שיאמר לשולחני: עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים. (ויש אומרים דאפילו סתמא נמי חייב (טור בשם רבינו יצחק והרא"ש). ומכל מקום הסברא הראשונה נראה עיקר).

ב"ק צט,ב: איתמר המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני חדא אומן פטור הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב. אמר רב פפא כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל וטעו בסכתא חדתא [רש"י - שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת ועדיין לא היו בקיאים בה]... ריש לקיש אחוי דינרא לרבי אלעזר, אמר מעליא הוא, אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא... כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי.

שולחני בקי בשכר: רמב"ם,רא"ש,שו"ע: חייב.

רשב"א,רש"ל: פטור.

עליך אני סומך: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: הדיוט חייב רק אם אמר לו שסומך עליו, כמוכח מכך שר"ל אמר כן לר"א. שלט"ג,ש"ך - ה"ה בשואל חברו אם פלוני אמיד והשיב בחיוב, שחייב רק אם א"ל עליך אני סומך.

תוס',רא"ש,רש"ל: גם כשלא אמר לו, כי סתם מראה דינר מראהו כדי לסמוך עליו.

נתיבות: הסייג של הרי"ף הוא רק ברואה בחינם (כי אם נותן שכר, ודאי מתכוון לסמוך עליו).

השלט"ג כתב בשם המהר"ם שסייג זה הוא רק במראה להדיוט. הש"ך תמה שהרי בכל הסוגיא אומן פטור יותר מהדיוט. הנתיבות יישב שבאומן ודאי סומך עליו, ולכן חייב גם כשלא מפרש. קשה לי מה הנפק"מ בכך, הרי אומן חייב רק בשכר, וכבר כתב הנתיבות שבשכר לא נאמר סייג זה.

ר' אפריים^[1],מרדכי,ש"ך - שולחני חייב רק במקרה שהתנו שאם האומן יאשר הם יהיו חייבים לקבלו. הש"ך דחה ע"פ דין זה את נימוק התוס' והרא"ש לכך שאין צריך לומר לו שסומך עליו. גם אם סתם מראה דינר מראהו כדי לסמוך עליו, מ"מ יתכן שלא ידע הרואה שהתנו שדבריו יחייבום.

ר' יואל: חולק.

לאחר שמראה לשולחני: שלט"ג: נסתלק הדין שהיה לו עם הנותן, ומעתה דינו רק עם השולחני.

ש"ך: יכול לתבוע את הנותן שהרי לא מחל לו, ואפי' מחל לו הוי מחילה בטעות. ולא דמי לשהה עד כדי שיראה לתגר לגבי אונאה, כי שם כיון שלא הראה לתגר סימן שמחל אבל כאן הרי הראה. ועוד - דין זה הוא רק לגבי אונאה, ולא אצלנו שנתן לו דינר רע.

אישר מטבע שנמחק צורתה: מרדכי: אומן חייב רק כשמאשר מטבע שנחסרה, אך אם אישר מטבע שנמחקה צורתה פטור, שהרי אפי' השף מטבע של חברו בידיים פטור.

קצות,נתיבות: מהשמטת הפוסקים את דברי המרדכי משמע שחייב. והטעם - השף בידיים פטור בגלל שהנזק לא בגוף המטבע ואפשר להוסיף הצורה בחזרה, ואמנם זה עולה כסף, אך זה כמו ריפוי, וריפוי חייבים רק בנזקי אדם ולא בנזקי ממון. אולם אצלנו לא היזיקו במחיקת הצורה, אלא היזיקו בכך שגרם לו לא לקבל מטבע טובה (ואינו נפטר בכך שקיבל המטבע שנמחקה צורתה, כמו שכל חוב א"א לפרוע במטבע כזו).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]