פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שטז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שטז ב

סעיף ב[עריכה]

שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד, אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו, אפילו יש לו דיורין פחותים ממנו, כי יכול לומר: אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל; ואינו יכול לכופו לחלוק, שהבית אינו שלהם, אלא שכור להם לזמן. (וע"ל סימן קע"א סעיף ט' דיש חולקין).

השכרת בית שכור:

ב"מ כט,ב: כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר.

ב"מ עט,ב: ת"ר השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך, נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת. היכי דמי? דפרקה לטועניה בגויה. אלא מאי תרעומת? משום שינוי דעתא.

רמב"ם: דוקא שוכר מטלטלין אינו רשאי להשכיר (כי יכול לאבדם וכד') אך השוכר קרקע וספינה רשאי, כי בעליה עימה (אך דוקא למספר זהה של בני בית).

רמב"ם בשם יש מי שאומר: גם בקרקע אסור. ראב"ד - כי יש בני אדם שמחריבים את הבית בדירתם.

מ"מ: יישב את ה'יש מי שאומר' מספינה, שבספינה בעליה עימה וישמור שהשוכר לא יקלקלנה. משמע מדבריו שהרמב"ם עסק בקרקע שאין בעליה עימה ומ"מ כ"ש שכך יהיה הדין גם בבעליה עימה. צ"ל כפי שפירש הפרישה שמה שכתב הרמב"ם "שהרי בעליה עימה" כוונתו שא"א להבריח קרקע, ולכן זה כמו בעליה עימה.

טור: הביא גם את דברי הרמב"ם וגם את דברי שו"ת הרא"ש. ד"מ - משמע שהבין שאינם חולקים, וצ"ל שלדעתו הרמב"ם עסק דוקא כשאין בעליה עימה, אך כשבעליה עימה אסור להשכיר כי יכול לטעון שאינו יכול לדור עם השוכר החדש, ולגבי ספינה שכתוב שיכול לתת לאחר תחתיו למרות שבעליה עימה, צריך לחלק ששם זוהי הדרך המקובלת ואדעתא דהכי השכיר לו. גם לפי הסבר זה צריך לפרש את דברי הרמב"ם "שהרי בעליה עימה" כפירוש הפרישה.

מהר"ם: בקרקע רשאי אף למספר רב יותר של בני בית, שהרי כשהוא בבית יכול למלא ביתו דיירים.

שו"ת הרא"ש: שניים ששכרו יחד בית, אין אחד מהם יכול להושיב אחר במקומו, כי חברו יכול לטעון שאינו יכול לדור עימו.

מרדכי: יכול, אך אם הקדים שכרו - אינו יכול. הסמ"ע הבינו שכשהקדים שכרו - אם יצליח המשכיר להשכיר לא יצטרך להחזיר לשוכר הראשון את דמי השכירות, ופסק כמרדכי. והקצות תמה על הבנתו דאיך עושה סחורה בפרתו של חברו, וכן תמה על שפסק כמותו שהרי כבר דחוהו הב"י והד"מ. הנתיבות מבארו שאין חילוק בין אם הקדים שכר או לא, אלא בין אם היה רשות לשוכר להשכיר או לא, שאם המשכיר דר עימו אינו רשאי (כדעת הרמב"ם), ולכן זוכה המשכיר במעות, ואם רשאי - צריך להחזיר המעות לשוכר הראשון.

שו"ע: הביא כמו הטור גם את דברי הרמב"ם וגם את דברי שו"ת הרא"ש. בפשטות צריך לפרשו כהסבר הד"מ בטור, שכשהמשכיר דר שם יכול לטעון שאינו יכול לדור עם השוכר החדש, וכשאינו שם אינו יכול. הרמ"א מציין כאן לסימן שיב, שם מביא את הב"י, שכשאין השוכר החדש הגון יכול המשכיר להתנגד, כי חושש לבעיות בגביית התשלום (משמע שמדובר אף כשלא דר עימו).

השכרת שדה שכורה: סמ"ע: דינה כמטלטלין, לפי שחושש בעליה שמא יכחישה.

ב"י ריב,ז: דינה כבית. והתקשה ברמב"ם האומר שנפק"מ בין שוכר שדה למוכר קרקע לפירות, אם יכול להשכירה לאחר.

א. רמב"ם: שומעין לו משום אל תמנע טוב מבעליו. נתיבות - אם השוכר השני מציע סכום גבוה יותר אי"צ לשמוע למשכיר. משמע ששוכר המשכיר בסכום גבוה יותר זוכה ברווח, ולא אומרים "כיצד הלה עושה סחורה וכו'"^[1].

ב. המשייר לעצמו יכולת לדור: רשב"א: יכול למכור כוחו לאחר (ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים).

ריב"ש: יכול רק אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית, אך אם שייר זכות בעלמא - לא.

רמ"א: הביא הרשב"א בסתם והריב"ש בי"א, ובסי' שיב סע' א פסק כריב"ש.

ג. המקבל במתנה דירה בבית חברו:

רמ"א,ע"ש,נתיבות: יכול למוכרו, ק"ו ממשייר. ראיה - המוכר בית לא משייר לעצמו את הדרך לבורו, ואילו המוכר בור מכר גם את הדרך.

רש"ל,סמ"ע,ש"ך: אינו יכול. סמ"ע - אין זה ק"ו שהרי מצאנו להיפך לגבי מוכר/משייר שני אילנות, ותוס' כבר חילקו בין מקרה שהשתייר הדבר אצלו ממילא שאז משתייר מעט, לבין מקרה שצריך לשייר בפירוש שאז כשמשייר בפירוש משייר הרבה. הנתיבות עונה שכאן האיסור להשכיר הוא דוקא לשוכר, כי ההיזק אינו גירי דיליה, וא"כ אדם יכול לעשות ברשותו כרצונו, אך בשל חברו (שוכר בשל משכיר) לא, וכמו שאינו יכול להשכיר מטלטלין שמא ינזקו כך לא יכול להשכיר קרקע במקרה שמזיק את חברו או את השכן. לפי"ז הק"ו טוב - אם יש כח למשייר כ"ש למקבל, שהרי יש לו יותר קנין הגוף מאשר משייר.

משכיר שמחל על העיסקא: מוהראנ"ח בקצות: נפטר השוכר בדיבור בעלמא.

ריב"ש,ב"י שיב,קצות: צריך קנין כדי להיפטר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]