פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר; אם הוחלקה, חייב, שהחלקות יותר בהר מבקעה. ואם הוחמה, פטור, שבבקעה חמימות יותר מבהר, מפני הרוח שמנשבת בראש ההרים. ואם הוחמה מחמת המעלה, חייבא; וכן כל כיוצא בזה. הגה: שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה ומתה, חייבב. וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד, והוליכה למקום אחר, ואויר הדרך משונה מבמקום אחר, חייב; וכן כל כיוצא בזה (טור).
משנה בב"מ עח,א: השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר ומתה חייב. השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב. להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור ואם מחמת המעלה חייב.
גמרא: מאי שנא רישא דלא קא מפליג ומאי שנא סיפא דקא מפליג? אמרי דבי רבי ינאי: רישא שמתה מחמת אויר דאמרינן אוירא דהר קטלה ואמרינן אוירא דבקעה קטלה. רבי יוסי בר חנינא אמר: כגון שמתה מחמת אובצנא. רבה אמר: כגון שהכישה נחש... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הא מני רבי מאיר היא דאמר כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן.
רמב"ם,שו"ע: פסקו כר' יוחנן, ומכיון שלא קיי"ל כר"מ, המשנה מהר לבקעה וכד' פטור, ואינו חייב אלא כשפשיעתו ניכרת.
שאר פוסקים,רמ"א: המשנה למקום גרוע יותר, ידו על התחתונה, ותולים שמתה מחמת השינוי. אף שמבחינה אוביקטיבית המקום שהוליכה אינו נחשב פשיעה, מכיון ששינה נחשב כפשיעה וחייב, ומ"מ לעניין תחילתו בפשיעה לא נחשב כפשיעה, ולכן העמידו המפרשים את אוקימתת רבה שהכישה נחש, בשינה למקום שמצויים בו יותר נחשים, אחרת פטור, ולא אומרים תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
הרמב"ם לא כתב את הרישא של המשנה, והמ"מ הסבירו כפי שכתבנו לעיל בדעת הרמב"ם. הסמ"ע מעיר שהרמ"א לא כתב את תוספת דבריו בלשון "ויש אומרים", ויתכן שסבר שמהשמטת הרמב"ם אין להוכיח שלא פסק כן.
א. סמ"ע - דוקא כשוחמה מיד בשעה שעלתה.
ב. סמ"ע - אפי' כשלא מתה מיד אלא כשבאה למישור.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.