פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שיב א

סעיף א[עריכה]

המשכיר לחבירו בית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב, אינו יכול לחזור בו ולהוציאו תוך זמנו^א, אפילו נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור בו, ואפילו העני וצריך למכרו לאחר, אינו יכול להוציאו, והמקח קיים^ב, ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו^ג. (ואם היה מושכר בענין שלא היה יכול לפדותו לעולם, אם לא מכרו יכול למכרו ולהוציאו מיד^ד (הרא"ש ומרדכי פרק השואל). התנה עמו שיוכל להוציאו לצרכו, ומכרו, אין הלוקח יכול להוציאו) (ריב"ש סי' רנ"ז). ואם הקדים לו השכר, אפילו לזמן מרובה, אינו יכול להוציאו עד שיכלה זמן כל השכירות שהקדים לו. הגה: ואפילו לא קצב לו זמן, אפילו הכי מסתמא שכרו נגד מעותיו (בית יוסף)^ה. המשכיר בית לחבירו, ובתוך הזמן רוצה לבנותו, אין יכול לכופו לצאת אפילו לבית יפה ממנו, גם להכניס פועלים לבית לבנותו. מיהו מבקשים מן השוכר לעשות לפנים משורת הדין (מרדכי רב"ב).

א. הוצאת השוכר: ב"מ קא,ב: נפל ביתא דמשכיר אמר ליה לא עדיפת מינאי (ומוציא השוכר מביתו).

רא"ש,שו"ע: דוקא במשכיר סתם, אבל במשכיר לזמן קצוב כמכר דמי, ולא יכול להוציאו.

מתוס': משמע שגם במשכיר לזמן קצוב, יכול להוציאו אם נפל ביתו. תוס' ב"מ קב,ב כתבו שלכו"ע לא עביד שוכר לפרוע תוך זמנו, כי חושש שיפול בית המשכיר ואז יוציאנו מהבית. וכך דייקו הגר"א שם והנתיבות סק"ג, וכן הקצות אך כתב שאפשר לפרשו שכוונתו לתוך ל' יום בשוכר סתם, וא"כ לא מוכח מידי.

ב. למכור לאחר: ירושלמי,רא"ש: המשכיר רשאי למכור ביתו לאחר, אך השוכר נשאר בבית.

ג. מחוסר זמן: ש"ך: המשכיר יכול תוך זמנו להקנות לשוכר הבא לכשיגיע הזמן.

נתיבות: דבר המחוסר רק זמן לא נחשב דשלב"ל כיון שזמן מילא קאתי. ואפילו לחולקים על ר"ת וסוברים שבשדה זו שאירש מאבא הוי דשלב"ל, שאני ירושה שמחוסר מעשה.

ד. מרדכי,רמ"א: אם בית המשכיר ממשוכן ביד גוי, ואם לא יפדהו כעת יוחלט, רשאי למכור את ביתו המושכר כדי שיוכל לפדות את ביתו. ברמ"א הגירסא היא "היה מושכר", והנתיבות מתקן ע"פ המרדכי ל"היה ממושכן".

קשה - מה החילוק מנפל ביתו שאינו יכול להוציאו כשמשכיר לזמן קצוב?

נתיבות: שאני הכא שיש הפסד רב, אך צ"ע מנ"ל שבכך רשאי.

גר"א: המרדכי סובר כתוס' שאף בקצוב יכול להוציאו, והרמ"א פישר והכריע כמרדכי במקרה שהבית המושכר עצמו הוא זה שממושכן (לפי המרדכי ה"ה בבית אחר).

ה. הדמים מודיעים: טושו"ע: אם הקדים לו השכר אינו יכול להוציאו עד שיכלה הזמן שנתן כנגדו.

ב"י,רמ"א,סמ"ע,קצות: מדובר אפי' בלא קצב לו זמן, אחרת אינו יכול אפי' כשלא הקדים.

ש"ך: בלא קצב יכול להוציאו, שהרי קיי"ל שאין הדמים מודיעים, ואפי' כשאין הלשון סותרת את ערך הדמים, כמוכח ממכר את הצמד שלא מכר את הבקר גם אם חצי מהאנשים קורים לצמד בקר.

קצות: כשאין הלשון סותרת - הדמים מודיעים. ומוכיח זאת מכך שחכמים מודים באדם הרגיל לקנות גם לשחיטה וגם לחרישה (שם הלשון אינה סותרת). ודוחה ראית הש"ך ששם יכול המוכר לומר שהוא מאלו שאינם קורים לבקר צמד, וא"כ הלשון סותרת.

נתיבות: אצלנו הלשון סותרת, שכן סתם שכירות לל' יום, וא"כ ודאי שאין הדמים מודיעים.

עוד כתב הקצות שלפי הרשב"ם שהדין שאין אונאה בקרקעות מהווה סיבה ישירה לכך שבקרקעות לכו"ע אין הדמים מודיעים, א"כ ה"ה בשכירות קרקעות ובתים, ודין הרמ"א מיושב רק לפי התוס' שהדין שאין אונאה בקרקעות רק גורם לכך שלפעמים אנשים קונים ביוקר גדול, ולכן אין הדמים מודיעים, אך בשכירות קרקעות אע"פ שאין אונאה אין דרך להרבות בדמים, ולכן הדמים מודיעים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.