פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיב ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
אם חזר אחר שהשכירו לזה, והשכירו או מכרו לעובד כוכבים או אנס שהפקיע שכירות הראשון, הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו; וכן כל כיוצא בזה. (רמב"ם).
הנתיבות הקשה, שהרי המכירה לעכו"ם בטלה אלא שאינו מניחו להיכנס ודמי לארבעיה אריה אפיתחו או נעל דלתו שפטור. וענה שנראה שלכל משכיר יש שעבוד הגוף להעמיד לו את הדבר המושכר, וכשאומר למשל 'חמור זה', כל עוד הדבר בעין ואינו רוצה ליתנו, כל נכסיו משועבדים לכך, ואם מת פטור מכיון שכשאמר 'זה' התכוון שאם יאנס החמור יפטר ממחויבותו. הנתיבות חיזק את דבריו מהשיטמ"ק האומר שחמור זה הוי כאפותיקי מפורש (וחמור סתם כאפותיקי סתם), שדינו שאם נשרף נפטר, ואילו אם הוא לא רוצה לתת, גובים משאר נכסיו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.