פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיב ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שיב ט

סעיף ט[עריכה]

מה שאמרנו שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיענו מקודם, אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר: או שכור בשוויה או תצא, וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר: או שכור לי כשער של עכשיו או הרי ביתך לפניך. מיהו דוקא דהתנו הכי מקודם הזמן, ואעפ"י שעבר זמן הודעה; אבל אם עמדו בסתם, מסתמא דעתם היה על השכר הראשון. הגה: וכן אם שכרו לזמן קצוב, אע"פ שנתייקרו הבתים או הוזלו, אינן יכולין לשנות רק כפי שהתנו^א (הרא"ש כלל א'). מי ששכר בית לחבירו, והיה אוהבו ונעשה שונאו, אין יכול להוציאו מן הבית. ואם אמר ליה מתחלה שאינו משכיר לו רק משום שהוא אוהבו, ונעשה שונאו, יכול להוציאו^ב (נ"י פרק השואל).

גמרא שם: לאחר הזמן הקצוב, אם לא הודיעו והתיקרו הבתים - חייב להשאירו אך יכול להעלות המחיר.

ר"ן,שו"ע: דוקא כשהתנה כן לפני תום הזמן הקצוב, ואז מועיל למרות שעבר הזמן שהיה צריך להודיעו לוּ רצה להוציאו בתאריך שממנו רוצה להתחיל להעלות שכרו.

א. סמ"ע: זהו הדין שבשו"ע בסעיף הבא, ואגב שיטפא הרמ"א לא שם לב לכך.

ש"ך: אי"ז אותו דין. הרמ"א מחדש כאן שגם אם שכר לזמן קצוב ועבר הזמן, והמשיך לדור בו בסתם, אין יכול לגבות מחיר מעודכן ע"פ היוקר על מה שדר כבר (כי לא התנה עימו ע"כ).

ב. ב"מ קא,ב: ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא, לא אשכח דוכתא לאותוביה. אמר ליה לההיא איתתא: אית לך דוכתא לאוגרי? אמרה ליה: לא. אזל קדשה, יהבה ליה דוכתא לעייליה. אזל לביתיה, כתב לה גיטא, שדר לה. אזלא איהי, אגרא שקולאי מיניה וביה, אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כאשר עשה כן יעשה לו, גמולו ישוב בראשו, לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא, אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא אמרה ליה: לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי, דדמית עלי כי אריא ארבא.

נתיבות: גם כשגילה דעתו שמשכיר לו רק משום שהוא אוהבו, מועיל רק בבית שלא היה עומד להשכרה, שאז יש אומדנא דמוכח שאכן השכירו רק בגלל שאהבו, וכן לגבי הסיפור בגמרא היתה אומדנא דמוכח, שהרי בהתחלה לא רצתה להשכיר לו עד שקידשה. אך כשאין אומדנא דמוכח, צריך תנאי כפול, ולא מספיק גילוי דעת.

פת"ש: י"ל שכמו שבמכירת קרקעות מספיק גילוי דעת, כך גם בשכירות קרקעות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.