פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיב יז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שיב יז

סעיף יז[עריכה]

המשכיר בית לחבירו לזמן, ורוצה לסתרו בתוך הזמן, השוכר יכול לעכב עליו. ואם עבר וסתרו בתוך הזמן, חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו. ואם מעצמו נפל, אם אמר לו: בית זה אני משכיר לך, אינו חייב לבנותו^א, (ואפילו בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו) (ב"י מדברי הרשב"א), אלא מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות^ב. (ואפילו השוכר אומר: אבננו משלי, אין שומעין לו) (ב"י). ויש מי שאומר דדוקא בשנפל כולו, אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו, חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם^ג. ואם אמר לו: בית סתם, ונפל, חייב לבנותו או יתן לו בית אחר^ד. ואם היה קטן מהבית שנפל, אין השוכר יכול לעכב עליו, והוא שיהיה קרוי בית, שלא השכיר אלא בית סתם. (אבל כל זמן שלא נפל הראשון אינו יכול להוציאו וליתן לו בית קטן כזה^ה) (נ"י סוף פרק השואל). אבל אם אמר לו: בית כזה אני משכיר לך, חייב להעמיד לו בית כמדת ארכו ומדת רחבו של בית זה שהראהו, ואינו יכול לומר: לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר או לשוק או למרחץ כזה, אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו וכצורתו^ו (ואף על פי שאינו נאה בבנינו ובקישוטו) (נ"י הנ"ל). לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול; גדול, לא יעשנו קטן; אחד, לא יעשנו שנים; שנים, לא יעשנו אחד. ולא יפחות מהחלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהם, אלא מדעת שניהם (ב"מ קג,א). הגה: נשרף הבית דינו כנפל (מרדכי פרק האומנין ותשובת מיימוני דמשפטים סימן מ"ז). (נשרף כל העיר, הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו, בין הקדים לו שכרו או לא^ב) (שם במרדכי ושם בתשובת מיימוני דמשפטים). המשכיר בית לחבירו והוא נפול, אדעתא דלבנותו הוא מוגיר ליה (נ"י סוף פרק השואל).

א. 'בית זה' שנפל: רמ"ה: דינו כחמור זה, שהעצים והאבנים שנשארו מהבית משועבדים לבניית או לשכירת בית לשוכר.

תוס',רא"ש: אינם משועבדים, כי בבית אין דרך להשתמש במה שנשאר כדי לבנות או לשכור בית חדש.

שו"ע: סתם. נראה לי שמוכח מכך שפסק כרא"ש, כי סתם שאי"צ לבנותו.

ב. ↵ תשלום: מרדכי,שו"ע: משלם רק על מה שדר (בבית זה שנפל).

רמ"א: נשרף דינו כנפל, ואם נשרף כל העיר - הוי מכת מדינה ומנכה לו משכירותו מה שלא דר בו.

קשה - הרי בנפל כתב השו"ע שמנכה לו, וא"כ ה"ה בנשרף, גם כשלא היתה מכת מדינה?

סמ"ע: צריך לגרוס "נשרף דינו כנפל, ויש חולקים, ובמכת מדינה מנכה לו [גם לחולקים]".

נתיבות: בסי' שלד יש מחלוקת כשהשוכר מת, אם משלם הכל או רק מה שדר, וע"כ סמך הרמ"א וכתב שנשרף דינו כנפל (וכמת השוכר) שיש מחלוקת, ובהקדים שכרו לכו"ע לא מנכה לו. ובמכת מדינה לכו"ע מנכה. ומבאר הנתיבות שאע"פ שבחמור זה נאמר בגמ' שמנכה לו, שם לכו"ע א"א לומר שממכר ליומיה הוא, כי אם מת החמור משועבד להעמיד לו אחר מתוך דמי הנבילה, וא"כ אינו אלא כפועל שיש עליו רק שעבוד הגוף, אך בבית זה יש אומרים שהוי ממכר (כי אם נפל לא מעמיד לו אחר), ובמקרה שהקדים שכרו לכו"ע הוי ממכר ליומיה.

סיכום כללי – תשלום על כל תקופת השכירות כאשר פסקה באמצעה:

יש לברר מה החילוק לפי כל דעה בין המקרים השונים:

נראה שלפי השו"ע יש לחלק בין מקרה שהמשכיר נאנס ולא יכול להעמיד החפץ (חמור מת, בית נפל) שאז לא משלם על הנותר, למקרה שממשיך להעמיד לו אלא שהשוכר נאנס (מת שוכר, ספינה סתם) שאז משלם לו הכל, ושאני מפועל שנאנס כי כאן שכר חפץ ושכירות ממכר ליומיה וא"כ החפץ שלו ניזק.

הרמ"א סתם פעמיים שהשוכר פטור אפילו כשהאונס מצידו (מדמה לפועל) ופעם אחת הביא דעה קיצונית שחייב אפילו כשהאונס של המשכיר (נפל הבית), וזה לכאורה סותר לגמ' של חמור זה, ולכן הנתיבות עמל לחלק ביניהם.

ג. 'בית זה' שקיים אך מקולקל: רא"ש,טור: המשכיר חייב לתקנו גם כשאמר 'בית זה', כי עדיין שם בית עליו.

שו"ע: הוסיף תנאי - חייב אם יש בידו שכירות מוקדם.

סמ"ע: התקשה מדוע זקוקים לתנאי זה. עוד העיר, שאין צורך בדוקא שדמי כל השכירות יהיו בידו, אלא מספיק שחלק מדמי השכירות שלהבא בידו. הקצות שיד סק"א הבין שהסמ"ע אומר שאי"צ בכלל בתנאי, ודברי השו"ע נאמרו בלאו דוקא. אמנם צ"ע כי בפשטות לא אמר זאת על כל התנאי אלא כפי שכתבנו. אולי כוונת הקצות שהסמ"ע להלכה חולק על השו"ע.

נתיבות: ביאר שדמי השכירות משועבדים לתיקון הבית, ולכן אם יש בידו מדמי השכירות שעל העתיד חייב לתקן בהם, וה"ה שאם השוכר לא שילם עדיין, יכול השוכר לתקן ולקזז זאת מדמי השכירות להבא.

ד. 'בית סתם' שנפל: רמ"ה: אם היה לו בית נוסף בשעת השכירות - הוא משועבד וחייב לתיתו, ואם לא - אינו משועבד להעמיד לו בית חדש, כיון שזה דשלב"ל והשעבוד לא תופס. אמנם אם לא יעמיד לו בית, יהיה חייב להחזיר לו את כל דמי השכירות.

רא"ש: תמיד חייב להעמיד לו בית, כיון שבשעת הקנין נשתעבדו כל נכסיו להשלמת מחויבותו.

ה. להוציאו כשלא נפל: הד"מ הביא נמוק"י האומר שלרמב"ם בבית סתם אפי' קודם שנפל - יכול להוציאו ולתת לו בית קטן יותר, ואילו הריטב"א חולק.

הקצות הקשה שלא מצאנו כן ברמב"ם ואולי הכוונה לרמב"ן.

הנתיבות כתב שלפי הגירסא בנימוק"י שלפנינו, המחלוקת היא בנפל, ואפי' הכי אומר הריטב"א שאם כבר דר בבית גדול, אינו יכול לאחר הנפילה לתת לו קטן. וכן משמע בסמ"ע.

הרמ"א פסק כריטב"א (ע"פ גירסתו), וכתב שכל זמן שלא נפל אינו יכול להוציאו ולתת לו בית קטן יותר, ומשמע שמ"מ יכול להוציאו לבי שווה או גדול, וכן כתב הש"ך.

הנתיבות תמה על דין זה, שהרי יכול השוכר לומר לא בעינא למיטרח בכניסה ויציאה בכל יום, וסיים "אך מה אעשה שמדברי הרמ"א והש"ך לא משמע כן, ומ"מ לא מסתבר כלל שיוכל לשנותו בכל פעם, ואפשר שדעת הרמ"א הוא שרק פעם אחת יכול לומר שבטעות או מחמת אונס נתן לו בית גדול וכד', אך מתחילה לא היה בדעתו ליתנו לו".

ו. בית כזה: ב"י בשם רש"י: אם היה סמוך לנהר, למרחץ, לשוק וכד' צריך להעמיד לו כמותו (סמוך ל..).

סמ"ע בשם נמוק"י: אינו צריך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.