פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיז ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
שטר השכירות או שטר המשכנתא שכתוב בו שנים סתם, בעל הפירות אומר: שלש, ובעל הקרקע אומר: שתים, וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות, הרי הפירות בחזקת אוכליהם, עד שיביא בעל הקרקע ראיה. ויש מי שאומר שאם יראה בית דין שלא יוכל השוכר או הממשכן לברר עוד דבריו, מוציאין מידוא. (ב"מ קב,ב).
הטעם בגמרא: לא מטרחינן בי"ד תרי זימני.
↵ רא"ש,שו"ע: אם מתו העדים ויראה לבי"ד שלא יוכל עוד לברר מוציאין מידו.
ש"ך: לא מספיק שמתו העדים כי אולי העדים או בעלי הדין גילו הדבר ברבים ועשוי להתגלות.
כשקדם ואכל הפירות בסיפור שבסע' הקודם (כתוב בשטר שלוש שנים והויכוח הוא אם עברו):
ש"ך: הדין זהה, אם עוד יכול להתברר אין מוציאין, ואם לא - מוציאין.
סמ"ע: תמיד מוציאין כי מסתמא לא יכול עוד להתברר. ההבדל ממהמקרה שבסעיפנו הוא, שאצלנו שכתוב שנים סתם על העדים מוטל לזכור לפרש לשון השטר, וא"כ יתכן שיתברר, אך כשכתוב מספר שנים אלא שלא מצויין תאריך ההתחלה לא מוטל עליהם לזכור.
ב"ח: תמיד לא מוציאין כי השוכר נאמן אצל שטרו, אלא שבסעיפנו שכתוב שָנים סתם יש סייעתא למשכיר הטוען 'שנתיים'.
א. מוציאין מידו: ש"ך - תפיסה בברי מועילה, אולם אצלנו אף שטוען ברי מוציאין מידו, כיון שהפירות באים מהקרקע וידוע כמה היו וא"כ נחשב כלא תפס וכאילו הפירות עדיין ברשות המשכיר. ואילו בסי' שיב סע' טו (לגבי משכיר בשנה מעוברת) יש ויכוח ביניהם אם פירות הקרקע שוים י"ב או י"ג דינרים, וא"כ הדינר ה-יג אינו כלול בקרקע לענין זה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.