פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שלב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שלב א

סעיף א[עריכה]

אמר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים בשלשה, והלך ושכרן בארבעה, אם אמר להם השליח: שכרכם עלי, נותן להם ארבעה, ונוטל מבעל הבית שלשה, ומפסיד אחד מכיסו. (וי"א אם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע, הבעל הבית נותן לשליח כפי מה שההנהו^א) (טור ס"א ועיין בב"י). ואם אמר להם: שכרכם על בעל הבית, נותן להם בע"ה כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה, אינו נותן להם אלא שלשה, ויש להם תרעומת על השליח. ובמה דברים אמורים, כשאין מלאכתן ניכרת; אבל אם היתה מלאכתן ניכרת והרי שוה ארבעה, נותן להם בעל הבית ארבעה^ב, שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה. (ב"מ עה,ב).

משנה: השוכר את האומנין והטעו זה את זה - אין להם זה על זה אלא תרעומת.

גמרא: היכי דמי? דאמר ליה בעל הבית בתלתא, ואזיל איהו אמר להו בארבעה: אי דאמר להו שכרכם עלי - נתיב להו מדידיה! דתניא: השוכר את הפועל לעשות בשלו, והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו. לא צריכא, דאמר להו שכרכם על בעל הבית, ולחזי פועלים היכי מיתגרי? לא צריכא, דאיכא דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא. דאמרו ליה: אי לאו דאמרת לן בארבעה טרחינן ומתגרינן בארבעה... איבעית אימא: דאמרי ליה: כיון דאמרת לן בארבעה - טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא. ולחזי עבידתייהו? בריפקא דמלי מיא.

א. נוטל מבעה"ב: רמ"ה: השליח חוזר ונוטל מבעה"ב מה שההנהו, ודוקא עד ארבעה כדי שלא יהא עושה סחורה בפרת חברו.

ב"י א: אם לא נשכרים פועלים בפחות מג' וחצי - נוטל ג' וחצי מבעה"ב, ודוקא כשזה לא יותר מרביע מדברי בעה"ב (גם אם השליח הוסיף והתחייב לפועלים יותר מרביע), כדי שלא יעשה הרבה סחורה בפרת חברו^[1].

ב"י ב: אם עשו מלאכה השווה ג' וחצי - נוטל ג' וחצי מבעה"ב, ודוקא כשזה לא יותר מרביע מדברי בעה"ב כנ"ל.

ד"מ,סמ"ע,ש"ך: אם לא נשכרים פועלים בפחות מג' וחצי או שעשו מלאכה השווה ג' וחצי^[2] - נוטל ג' וחצי מבעה"ב, אך אינו נוטל מעל מה שפסק לפועלים, כי אז יקבל בעצמו את המותר, ואין אדם עושה סחורה וכו'.

רי"ף,רא"ש,רמב"ם: חוזר ונוטל שלושה. לדעתם זוהי כוונת הברייתא "חוזר ונוטל מבעה"ב מה שההנהו".

שו"ע: פסק כרי"ף ודעימיה.

רמ"א,סמ"ע,ש"ך: פסקו כרמ"ה, וכתבו שהרי"ף ודעימיה מודים לו (אלא שעסקו במקרה שפועלים נשכרים בג'). וכן משמע מהטור שהביא גם את דברי הרמ"ה ולא ציין שהרי"ף, הרא"ש והרמב"ם חולקים.

ב. מלאכה ששווה ארבעה: ב"י,ש"ך: משמע מהטושו"ע שמקבלים ארבעה גם אם כל הפועלים נשכרים בשלושה, וכן מוכח בגמ'. ואולם מהרא"ש משמע שדוקא כשיש שנשכרים בארבעה, אך יש לדחוק בדבריו כדברינו. הש"ך ביאר שיש לפרש כוונתו שיש שעושים מלאכה באופן יפה כזה בארבעה, ואילו הגמ' עוסקת בכך שאין כאלו שעושים מלאכה זו באופן הפשוט בארבעה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]