פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמא ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שמא ג

סעיף ג[עריכה]

הניח להם אביהם פרה שאולה, משתמשים בה כל ימי שאלתה, ואין חייבין באונסיה אפילו נשתמשו בה; אבל חייבים עליה כשומר שכר, אפילו לא נשתמשו בה; ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים: החזירו לי הפרה שהשאלתי את אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים, שומעין לו.

יתומים שירשו פרה שאולה: רבא בכתובות לד,ב: אין חייבים באונסיה.

רש"י,תוס',רא"ש,רשב"א,שו"ע: פטורים אפילו כשמשתמשים בה. רש"י - כיון שלא קבלו על עצמם אחריות.

תוס',רא"ש,רשב"א,שו"ע: מ"מ חייבים כש"ש, מאחר ונהנים מהשימוש בה (דוקא כשיודעים שהיא שאולה).

רשד"ם ברא"ש: רק אם השתמשו בפועל. ש"ך ברא"ש: אף כשלא.

רא"ש,שו"ע: המשאיל יכול לדרוש שיחזירוה או שיקבלו על עצמם אונסים.

ראב"ד: דוקא כשעומדת באגם, אך אם רוצים להשתמש בה חייבים באונסים.

נתיבות: מדובר דוקא בבנים שהיו בני בית אצל אביהם, אחרת אסור להם להשתמש, שהרי אפילו בחייו היה אסור לו לתת להם, ולא היו נאמנים בשבועה^[1].

בשוכר שמת: הגה"א,ש"ך: חייבים רק כש"ח. נתיבות - דוקא אם עוד לא שילם אביהם, ולמ"ד בסי' שלד שהם לא חייבים להמשיך השכירות (לכן הם ש"ח, כי הם לא חייבים להמשיך השכירות).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]