פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שנג ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אם יש עם היאוש שינוי רשות, בין שנתיאשו ואח"כ מכר הגנב בין שנתיאשו אחר שמכר, קנה, (ויש חולקין) (טור ס"ו בשם הרא"ש ורש"י ומרדכי ר"פ הגוזל בתרא וב"י בשם רשב"א) (וע"ל סי' שנ"ו) לענין שאין הקונה צריך להחזיר גוף הגניבה אבל מחזיר דמים אם לקח מגנב מפורסם. (ויש אומרים דאין צריך ליתן לו דמים, דקנה לגמרי) (טור בשם ר"י ובשם רש"י ורשב"א). ואם לא היה גנב מפורסם, אינו נותן כלל, לא חפץ ולא דמים, מפני תקנת השוק, כמו שיתבאר בסימן שנ"ו. (ב"ק קטו,א).
יאוש+שינוי רשות:
גמרא: רב זביד אמר: כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח ולא נתייאשו ביד גנב, ובהא פליגי, מר סבר: יאוש ואח"כ שינוי רשות - קני, שינוי רשות ואח"כ יאוש - לא קני, ומ"ס: לא שנא.
טור ורמ"א ברמב"ם,שו"ע: אין הכוונה שקונה לגמרי ונפטר מתשלומים אלא הכוונה שאינו צריך להחזיר את גוף החפץ אלא רק את דמיו. ובמקרה שגנב מגנב שאינו מפורסם גם את הדמים אינו צריך להשיב בגלל תקנת השוק. לדעת הרמב"ם והשו"ע לקמן בסי' שנו תקנת השוק היא רק בקונה מגנב שאינו מפורסם (והרא"ש חולק).
רמ"א בר"י,רמ"א: הכוונה היא שקונה לגמרי. ותקנת השוק היא במקרה שלא היה יאוש או שהיה רק לאחר המכר.
ש"ך: לא נחלקו כלל, אלא הרמב"ם עסק בגנב מפורסם ודוקא אז לא קנה החפץ לגמרי בגלל שאתא לידיה באיסורא משא"כ באינו מפורסם, ור"י עסק דוקא באינו מפורסם, אך במפורסם מודה שלא קנה לגמרי. הש"ך השיג שמה שכתב הטור שר"י חולק על הרמב"ם זה רק בגלל שהבין שהרמב"ם סובר גם בגנב שאינו מפורסם שלא מקבל כסף מהנגזל, וע"כ ודאי חולק ר"י, אולם לפי מה שכתב השו"ע שהרמב"ם עסק רק במפורסם, גם ר"י מודה בכך ואין שום מחלוקת.
נתיבות: לפי הרמב"ם שלא קונה לגמרי משמעות היאוש היא מתנה לגזלן עם שיור בקנין עד שיתן הדמים, ולפי הסוברים שקונה לגמרי המשמעות היא הפקר, אלא שאסור לקחתה מהגזלן כיוון שצריך לה, אך אם נותן בעצמו אפשר לזכות.
↵ כשקנה לפני היאוש: רמב"ם,שו"ע: הלוקח קנה בין שנתיאשו הבעלים לפני שקנה מהגנב ובין לאחר מכן.
רא"ש,רמ"א: רק אם קנה לאחר היאוש.
קצות: מבאר שלפי הרמב"ם הטעם שקונה הוא ששינוי רשות+יאוש מצטרפים יחד לשינוי גדול ולכן קונה. לפי טעם זה אין הבדל בין קדם היאוש למכר ללא. לעומת זאת לפי הרא"ש עקרונית יאוש לבד קונה אלא שבגלל שבאיסורא אתא לידיה אינו קונה, אך כשמגיע לאחר כבר אין זה באיסורא ולכן קונה (והוי כקונה מן ההפקר). לפי טעם זה קונה רק אם היאוש קדם, כי אחרת גם לידי השני אתא באיסורא. לגבי יאוש ללא שינוי רשות הרמב"ם והשו"ע פסקו שלא קונה ואילו הרא"ש והרמ"א פסקו שזה ספק ולכן אם קידש בכך אשה היא ספק מקודשת. ותמהו על הרא"ש, שכן אם קידש אשה יש גם שינוי רשות וא"כ היא ודאי מקודשת, ואכן כך פסק הרמב"ם. הקצות מסביר שהרמב"ם לשיטתו שהטעם הוא ששינוי רשות מצטרפת ליאוש, וא"כ כיוון שבסופו של דבר היה גם שינוי רשות וגם יאוש, קניית הגזלן את החפץ וקנין הלוקח מהגזלן באים כאחד (כהסבר הרשב"א שאם הגזלן מקדיש ההקדש חל משום שהקדשו וקנייתו באים כאחד), וא"כ הגזלן זכה בו, ולכן יש פה נתינה והקידושין חלים, אולם לפי הרא"ש היאוש מוציא מייד את החפץ מידי הנגזל אמנם אין הגזלן קונה משום שאתא לידיה באיסורא, וא"כ א"א לומר שלאחר שינוי הרשות קונה הגזלן למפרע שהרי אתא לידיה באיסורא ואינו יכול לקנות. נמצא שהכלה קיבלה את החפץ מן ההפקר ולא היתה כאן נתינה (על הצד שיאוש לבד אינו קונה). בסי' שסב,סק"א הקצות דן במקרה שהיה יאוש והגזלן נתן לקטן, האם קנה הקטן. והוא תולה זאת במחל' הרמב"ם והרא"ש. לפי הרמב"ם והרשב"א הסוברים שבאים כאחד, א"כ יש כאן דעת מקנה ויכול הקטן לקנות, אך לפי הרא"ש אין כאן דעת מקנה ואינו קונה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.