פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שנו ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
היה נושה בגנב מאה זוז, וגנב הביא לבעל חובו ונתן לו מאה אחרים, הרי הגניבה חוזרת לבעליה ואומרים (לו): לך ותבע הגנב במאתים, שלא נתת לו המאה האחרים מפני החפץ שהביא לך בלבד כשם שהאמנתו בראשונה האמנתו באחרונה. והני מילי כשנתן לו החפץ סתם, אבל אם פירש ואמר: הלוני על חפץ זה מנה, ודאי זו היא משכונא שעשו בה תקנת השוק, ויחרימוא סתם שכך היה. (שם).
א. המ"מ כתב שישבע ויטול, ובדק הבית הקשה מדוע צריך להישבע הרי הבעלים הם שמא, ועפי"ז פסק בשו"ע שלא נשבע אלא יכולים להחרים אותו שכך היה. הש"ך דוחהו שבשבועות הנוטלים נשבעים אף כנגד שמא, וכמו שפסק השו"ע עצמו בסע' ד.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.