פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שנו י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
לקח מגנב שאינו מפורסם, במאה, ומכר לאחד במאה ועשרים, והוכר הגנב, בעל הגניבה נותן לזה האחרון מאה ועשרים, ונוטל גניבתו, וחוזר הבעל ונוטל מהמוכר עשרים שהרויח, ונוטל המאה מהגנב (שם). ואם גנב מפורסם הוא, נוטל המאה ועשרים מהתגר שלקח מהגנב, והולך התגר ותובע הגנב במאה של קרןא (רמב"ם). והוא הדין אם מכר השני לשלישי והשלישי לרביעי, אפילו מאה, שהוא נוטל מכל אחד ואחד מה שנשכר, ונוטל הקרן מהגנב. וכל הדברים האלו לפני יאוש, כמו שנתבאר (רמב"ם). הגה: ישראל שקנה מן הגנב ומכרו לישראל אחר, ובא עובד כוכבים ואמר שנגנב ממנו, והוציאו מלוקח שני בדיניהם, אם הגנב מפורסם צריך הישראל ראשון להחזיר לשני מעותיו; ואם אינו מפורסם, אין צריך להחזיר לשני מעותיו, דיכול לומר: שמא העובד כוכבים משקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא). ועיין לעיל סימן רכ"ד.
א. בגנב מפורסם: רמב"ם,שו"ע: גם בכך תקנו תקנת השוק ללוקח השני, כיוון שלא ידע שהלוקח הראשון קנה מגנב מפורסם.
ראב"ד,טור: לא תקנו. מעיקר הדין לא צריך לשלם לו ובגנב מפורסם לא תקנו כלל, ולכן הדין כן גם במקרה ששייכת סברת התקנה (המחל' כאן היא כמובן רק אליבא דשו"ע והש"ך ודעימיה לעיל בסע' ב, אך לרמ"א שם אין שום חילוק בין גנב מפורסם ללא מפורסם אפילו לגבי הלוקח מהגנב עצמו).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.