פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שעה ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
אמר ליה בעל השדה: עקור אילנך ולך, שומעין לו. אבל אם אמר הנוטע: הריני עוקר אילני, אין שומעין לו, מפני שמכחיש הארץ.
בעל האילן: גמ' שם: מסיקה להלכה שאם אמר הנוטע הריני עוקר אילני אין שומעים לו, ואילו הבונה שלא ברשות רשאי לקחת אבניו. לפי הלישנא הראשונה באילן אינו יכול משום ישוב הארץ ולפי השניה משום כחשא דארעא. הנפק"מ ביניהם היא בחו"ל. הרמב"ם והשו"ע פסקו כלישנא השניה.
בעל השדה: רא"ש,רמ"ה,ב"י ברמב"ם,שו"ע: חייב לשלם הוצאות או שבח דוקא כשרוצה לקיימם, אך יכול לומר קח נטיעותיך ולך אפילו בשדה העשויה ליטע. הרמב"ם לא חילק בין עשויה ללא, ומכך דייק הב"י שסבר כרא"ש.
רמב"ן,רשב"א,מ"מ ברמב"ם: יכול לומר קח ולך דוקא באינה עשויה ליטע. המ"מ דייק שכן גם דעת הרי"ף, והב"י חלק וכתב שאין ראיה לכך ברי"ף.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.