פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שעה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטע או בנה, ואח"כ בא בעל השדה והשלים הבנין, או ששמר הנטיעות וכיוצא באלו הדברים שמראה שדעתו נוטה למה שעשה זה וברצונו בא הדבר, שמין וידו על העליונה (מעשה דרב בגמ' שם). הגה: מיהו אם א"ל תחלה: עקור אילנך ולך, יכול בעל האילן לעשות, אע"פ שחוזר בעל השדה אחר כךא (נ"י פרק השואל).
גילוי דעת: רא"ש: דוקא בשדה העשויה ליטע ידו על העליונה, אך באינה עשויה ידו על התחתונה אע"פ שגילה דעתו, כי יכול לומר שהיה מעדיף לזרוע אלא שהואיל וכבר נטעה רוצה להשאיר.
רש"י,רמ"ה,רמב"ן,שו"ע: אף באינה עשויה ליטע ידו על העליונה. ב"י - אכן אם יאמר שמקיימה רק הואיל וכבר נטעה ידו תהיה על התחתונה, אך כשלא - אומדים דעתו שניחא ליה כאילו היתה עשויה ליטע. מכך שהרמב"ם לא חילק מדייק הב"י שזו גם דעתו, וגם השו"ע עצמו לא חילק.
א. סמ"ע,ש"ך - הגהת הרמ"א שבסעיף זה שייכת לסעיף הקודם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.