פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ש ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה, ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה, ישלם לשניהםא. ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתוב, מניח הבהמה ביניהם ומסתלק, ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלק אותה.
א. משמע מהגמ'[1]: אפילו כשהפקידו יחד קשורין זב"ז.
תוס',סמ"ע: כאן אינו יכול לומר שמכך שהפקידו יחד ראה שאינם מקפידים זע"ז, כי אין להם ברירה, שכן אפי' יפקידו בנפרד, יוכל לראות השני שבהמת הראשון אצלו במרעה.
רש"י: כאן דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי שנים. ובפשטות כך צ"ל גם לפי הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע שפירשו שכרך אחד פי' בדוקא. ועיין בהערה שבסעיף א' לגבי הסתירה בדברי רש"י.
שלא מדעתו: תוס',סמ"ע – הכוונה שלא בראייתו, אע"פ שהיה מדעתו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מכך שהקשתה: "ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק? והאמר רבא, ואי תימא רב פפא: הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק", ולא תירצה שמדובר בקשורים יחד.