פרשת פרה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בפרשה מתוארת טהרת טמא מת על ידי אפר פרה אדומה

פרשת פרה היא אחת מארבע פרשיות שמוסיפים לקריאת התורה לאחר קריאת פרשת השבוע. את הפרשה קוראים בשבת שלפני שבת החודש והשבת בה נקראת הפרשה מכונה שבת פרה. "פרשת פרה", היא פרשיה מתחילת פרשת חקת (במדבר יט, א-כב), והיא מתארת את טהרת טמא מת על ידי אפר פרה אדומה. בטעם הקריאה, יש שאמרו כי בזמן בית המקדש הייתה קיימת חובה להיטהר לפני הרגל, ולכן קוראים פרשה זו, העוסקת בטהרה, כאשר מתקרב חג הפסח. טעם אחר הוא שבמדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, כדי להזות באפר הפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן על מנת שיהיו טהורים ויוכלו להקריב את קרבן הפסח. בקריאת פרשה זו כלולה כוונתנו להתפלל לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה לעבוד אותו בבית המקדש.

מקור וזמן הקריאה[עריכה]

במשנה מגילה כט א מובא סדר קריאת הפרשיות של השבועות שלפני חג הפסח ובתוכן גם פרשת פרה

Geresh.png ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים... בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה לכם בחמישית חוזרין לכסדרן Geresh.png
מגילה כט א

.

בגמרא מגילה ל א מפורש כי הפרשה נקראת בשבוע שלפני פרשת החודש וממילא כאשר ראש חודש ניסן חל בשבת קוראים את הפרשה בשבת שלפני ראש החודש, ואילו כאשר ראש חודש ניסן חל באמצע השבוע, קוראים את הפרשה בשבוע שלאחר פורים.

טעם הקריאה[עריכה]

רש"י פירש כי טעם הקריאה הוא "להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה". כלומר, להזכיר לעם שזמן זה הוא הכנה לטהרה לפני העלייה לרגל בחג הפסח שהייתה בזמן בית המקדש. המשנה ברורה משנה ברורה תרפה א הביא שזמן שריפת הפרה האדומה בזמן שבני ישראל היו במדבר היה סמוך לניסן על מנת שיוכלו לטהר את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן כדי שיוכלו לעשות הפסח בזמנו ולכן קוראים את הפרשה בזמן זה בתור תפילה לקב"ה כי יגאל אותנו בקרוב.

חיוב הקריאה[עריכה]

הפוסקים נחלקו האם חיוב הקריאה הוא מדאורייתא או רק מדרבנן:

מקור הגורסים כי החיוב מדאורייתא הוא מדברי התוספות‏[1] האומר כי פרשת פרה ופרשת זכור חיובן מדאורייתא וכשיטה זו פסק השולחן ערוך (שו"ע או"ח תרפה, ז).

מנגד, בגרסאות שלנו לא מופיע בדברי התוספות כי גם פרשת פרה היא מדאורייתא (אלא רק פרשת זכור) וכן העיר בביאור הגר"א ופסק על פי כך כי החיוב הינו רק מדרבנן. בנוסף, הב"ח הקשה על התוספות שלא מצינו מקור לכך שחיוב הקריאה הוא מדאורייתא, וכן שבגמרא הלימוד הוא דווקא מהפסוק "כתוב זאת זיכרון בספר" שמוסב רק על פרשיית זכור. ערוך השולחן[2] כתב באופן מחודש כי ניתן למצוא מקור מהתורה לחיוב הקריאה בדברי המדרש כי פרשת פרה אדומה "תהא נוהגת לדורות" וכן שנאמר בפסוק כי הפרשה תהיה "חוקת עולם" וממילא בזמן שאין לנו פרה אדומה ואין בית המקדש ממשיכים את הפרשייה על ידי אמירתה.

להלכה, המשנה ברורה כתב כי רבים מהאחרונים פסקו כי החיוב הינו רק מדרבנן משנה ברורה תרפה טו. אמנם, הרב עובדיה יוסף פסק‏[3] כי ראוי להחמיר כשיטת השולחן ערוך ולחוש לכך שהמצווה מדאורייתא.

סדר הקריאה[עריכה]

מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ואליו עולים שבעה קרואים. ולמפטיר קוראים בספר התורה השני את "פרשת פרה".

הפטרת פרה[עריכה]

הפטרת פרשת פרה היא: "וזרקתי עליהם מים טהורים" (יחזקאל לו, א), ואילך. הספרדים נהגו לסיים בפסוק "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (יחזאל לו, לו), והאשכנזים נהגו להמשיך עוד שני פסוקים[4].

בהפטרה מתאר יחזקאל את הטומאה של עם ישראל, אך בניגוד לטומאה המתוארת בפרשת פרה המתייחסת לטומאת המת, כאן מתייחס הנביא לטומאת הארץ הנובעת מחטאי העם. הנביא מתאר כי בעקבות החטאים והבאת הטומאה לארץ, עם ישראל יגורש מארצו ורק לאחר הגלות יביא הקב"ה את העם בחזרה לארץ על מנת לקדש את שמו בגויים ואז בדומה לטהרת הפרה האדומה הוא יטהר את העם בצורה סימבולית "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם".

ראו גם[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ברכות יג,א ד"ה בלשון
  2. תרפה, ז
  3. ילקוט יוסף סימן תרפה
  4. ראה ויבינו במקרא/פרה פרה.