צלב

צלב הוא צורת שתי וערב הנחשבת לסמלה של הנצרות ונוטלת חלק בפולחנה, ועל כן נחשבת לפי פוסקים רבים לעבודה זרה.

הצלב בהלכה[עריכה]

דינו של הצלב[עריכה]

הר"ן (ע"ז פ"ג)^[1] ורבינו ירוחם (נתיב י"ז חלק י"ד) בשם רבו רבי אברהם בן איסמעאיל כתבו, שכיום צורת שתי וערב איננה נעבדת אלא משמשת לזכרון בלבד, ולכן איננה אסורה בהנאה, וכן פסק רבי משה פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה סט).

אולם, לרוב הדעות לצורת צלב ישנו דין של עבודה זרה גם בימינו (רבי ישראל איסרלן, תרומת בדשן קצו; רבי יוסף קארו, אבקת רוכל סח; רמ"א יו"ד קמא א וקנ ג; רבי משה שיק, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד קנב ועוד^[2]).

צלב שנעשה לנוי[עריכה]

פוסקים רבים דנו בשאלה מה דינו של צלב שנוצר למטרות נוי וכד', ולא למטרות פולחן. כבר הראשונים באשכנז, שם היתה שאלה זו רלוונטית משום שהיהודים חיו בין הנוצרים, דנו בשאלה זו. במרדכי (ע"ז פ"ג) הביא בשם הראבי"ה, כי צורת צלב שלא משמשות לפולחן אינם נחשבות ל"צלם" ומותרות בהנאה. דבריו נפסקו להלכה בתרומת הדשן (סי' קצו), וברמ"א (יו"ד קמא א).

הרב יעקב מאיר עונד מדלייה בצורת צלב

הש"ך כתב, שהדבר אמור רק כאשר בוודאות ידוע כי מעולם לא השתחוו לצורת צלב זו, אולם צלב התלוי על הצוואר אסור בהנאה, משום שספק דאורייתא לחומרא ש"ך יורה דעה קמא ו. הרב עובדיה יוסף כתב, שגם לדעת הש"ך ישנו הבדל בין צלב התלוי על צווארי הגוים לבין מדליית כבוד וכד' בצורת צלב, שבודאי לא נעשתה לשם ע"ז (יחוה דעת ג סה) שו"ת יחוה דעת ג סה, בשם המאירי, הריטב"א, רבי יוסף שאול נתנזון (שואל ומשיב ג עא) ועוד. הרב יעקב מאיר והרב אברהם יצחק הכהן קוק ענדו מדליית כבוד שקבלו מהמלך, שעליה היתה צורת צלב^[3].

אמנם, היו שכתבו להחמיר ולבער כלים בצורת צלב, אף שנעשו לנוי, משום חשד (ערוגת הבושם יורה דעה קל).

הרב משה פיינשטיין התיר לאספן בולים לאסוף בול שעליו צורת צלב (אגרות משה יורה דעה סט).

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב ראובן ששון, הנאה מצלב - עפ"י פסקי הרב עובדיה יוסף, מאתר 'הלכה יומית'

הערות שוליים