צנזורה

השמטה או שינוי של קטעים מתוך טקסט, שלא על דעת כותבו, מחמת התנגדות המשמיטים לתוכן המושמט או לפרסום תוכן זה.

צנזורה לספרי הקודש[עריכה]

במהלך שנות הגלות, בהן היה עם ישראל בארצות נוכריות, היו שלטונות אשר חייבו להשמיט מספרי התורה שבעל פה לגווניהם, כל מאמר שעלול להפרש כפגיעה בגויים, בדתם או בשלטונם.

הצנזורה במשטרים השונים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: עיקר המידע על הצנזורה במשטרים השונים - חסר. ועוד: האם הייתה צנזורה גם בארצות האסלם? להוסיף גם הבחנה על צנזורה בדפוס וצנזורה לכתבי יד, כשהראשונה (בדפוס) החלה בעיקר משנת ה'שי"ד..

באופן כללי ניתן להבחין בכמה סוגי צנזורה:

צנזורה נוצרית - בדרך כלל בארצות נוצריות הייתה חובה להשמיט כל אמירה המורה על הפלייה בין ישראל לגוי וכן הייתה חובה להשמיט דברים בגנות הדת הנוצרית.
צנזורה רוסית – בזמן שלטון הצאר והקיסרוּת הרוסית, הייתה חובה להשמיט כל אמירה לגבי תוקפם של משפטי ישראל ובתי-הדין ההלכתיים, או לגבי חוסר-תקיפותם ההלכתית של השלטונות, או כל ביקורת עליהם; כמו גם ביטויים המפלים בין ישראל לעמים.

דוגמאות קלאסיות לצנזורה[עריכה]

דוגמאות נפוצות לצנזורה ע"י שינוי נוסח - בספרות התלמוד והפוסקים[עריכה]

החלפת‏^[1] הביטויים "גוי" או "נוכרי" בביטוי "עכו"ם"‏^[2] (= עובד כוכבים ומזלות‏^[3]) או "עכומ"ז" (= עובד כוכבים ומזלות) או "כותי". כמו כן, המילה "משומד" הוחלפה במילה "מומר"; המילה "מין" הוחלפה במילה "צדוקי" או במילה "אפיקורס"; המילה "שמד" הוחלפה במילה "גזירה"; המילים "עבודה זרה" הוחלפה במילים "עבודת גלולים" או "עכו"ם"; המילה "תלמוד" הוחלפה במילה הארמית "גמרא" (או "ש"ס"); וכן הלאה.

בדומה, הייתה חובה להשמיט הלכות האוסרות לחלל שבת (במלאכה האסורה מן התורה) על הצלת גוי או להוסיף הערת הבהרה שהדברים אינם נוגעים למעשה‏^[4]. כך דיני מוסר גופו של ישראל או ממונו לנוכרי צונזרו באופן שלא יובן החילוק בין ישראל לגוי (למשל, במשנה תורה לרמב"ם דפוס ונציה ש"י (יושטיניאן) נדפס: "אסור למסור האדם ביד עובדי כוכבים"‏^[5], במקום הנוסח המקורי: "אסור למסור ישראל ביד גויים"‏^[6]).

צנזורה רוסית מפורסמת היא שינוי נוסח הכלל "הפקר בית דין הפקר" ל"הפקר בית דין היה הפקר", כאילו "כיום", דהיינו בזמן הצאר הרוסי "ירום הודו", רק חוקי הצאר תקפים‏^[7], ואין סמכות ביד בית הדין להפקיר ממון. (יצוין, שנוסח זה נדפס עד היום ברבים מהדפוסים של התלמוד הבבלי, וכן של רבים מספרי הפוסקים והפרשנים‏^[8]). דוגמה דומה הינה הנוסח המופיע בספרים רבים‏^[9]: "אבל המינין והמסורות והמומרים - היו מורידין ולא מעלין" (ע"ז כו:), כשכמובן המילה "היו" הינה תוספת של הצנזורה‏^[10].

בטור בהלכות זימון‏^[11] (או"ח סי' קצט) כתוב בחלק מהדפוסים "גֶר (בא"י)", והוא תוספת מטעמי צנזורה, כאילו רק בארץ ישראל מותר לגייר. ובהמשך דברי הטור (שם): "...ורבנו תם לא היה מניח אפילו לגֶר גמור לברך ברכת המזון, שאינו יכול לומר 'שהנחלת לאבותינו'..." בדפוסים המצונזרים הנוסח: "...שלא היו יכולים בזמן התלמוד לומר 'שהנחלת לאבותינו'..."

דוגמאות להשמטות הצנזורה מטעמים דתיים-נוצריים בתלמוד ומפרשיו[עריכה]

הצנזורה הנוצרית השמיטה משפטים רבים מן התלמוד ומפרשיו, העוסקים בדמותו של אותו האיש (כינוי יהודי ליש"ו) ותלמידיו, ובהיווצרות הדת הנוצרית, הן משום שהדברים מבזים דת זו ומייסדיה, והן משום שהדברים אינם מתאים לאגדותיהם. להלן כמה דוגמאות לדברים שהושמטו‏^[12]:

כתוב במשנה (סנהדרין פ"ו מ"א) לגבי יהודי הנידון להיסקל: "מצאו לו [בית הדין] זכות - פטרוהו, ואם לאו - יוצא להיסקל. וכרוז יוצא לפניו: 'איש פלוני בן פלוני יוצא להיסקל על שעבר עבירה פלונית, ופלוני ופלוני עדיו, כל מי שיודע לו זכות - יבא וילמד עליו'." על דברים אלו נכתב בגמרא (סנהדרין מג.): "וכרוז יוצא לפניו - לפניו אִין [- כן], מעיקרא לא". לאחר מילים אלו מסתיים העמוד, ובעמוד הבא (שם:) מתחיל עניין חדש: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב 'זבח תודה יכבדנני'."

כל לומד תמה על הקשר הדברים – מדוע מובאים כאן דברי רבי יהושע בן לוי? אולם האמת היא שלפנינו השמטת הצנזורה. המילים "לפניו - אִין [= כן], מעיקרא - לא" אינם מסקנה, אלא פתיח של קושיא. וכך הנוסח המקורי‏^[13]: "וכרוז יוצא לפניו - לפניו אין, מעיקרא לא, והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: 'ישו הנוצרי יוצא להיסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו'. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר 'לא תחמול ולא תכסה עליו'! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה."

לאחר מכאן מוסיפה הגמרא לספר על הריגת תלמידיו של 'ישו הנצרי': "תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה [- הביאוהו] למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב 'מתי אבוא ואראה פני א-להים'! - אמרו לו: אִין [- כן], מתי יהרג דכתיב 'מתי ימות ואבד שמו'. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב 'ונקי וצדיק אל תהרג'! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב 'במסתרים יהרג נקי'. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב 'ונצר משרשיו יפרה'! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב 'ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב'. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב 'בני בכרי ישראל'! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב 'הנה אנכי הורג את בנך בכרך'. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב 'מזמור לתודה'! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב 'זֹבח תודה יכבדנני'." כמובן שאף סיפור זה צונזר על ידי הנצרים‏^[14]. דרשת רבי יהושע בן לוי – שהובאה לעיל – על הזובח את יצרו ומתוודה עליו, המובאת בהמשך הגמרא, הינה המשך ישיר לסיפור זה, שכן רבי יהושע דורש את הפסוק "זובח תודה יכבדנני" המסיים את הסיפור על הריגת תלמידי אותו האיש.

נוסיף לצטט עוד סיפור מפרק חלק (סנדרין קז:) שצונזר ע"י הנוצרים (הקטע המצונזר הודגש, תרגום מובא להלן): "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו. גחזי דכתיב... יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן, אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. [וכוונתו הייתה ליופי מעשיה והנהגותיה]. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל."

להלן תרגום הסיפור (עפ"י 'חברותא' במקום): "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו. גיחזי שכתוב... יהושע בן פרחיה שדחה בשתי ידיו - מאי היא? כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלך יהושע בן פרחיה וישו [שהיה תלמידו] לאלכסנדריה של מצרים. כשהיה שלום [בין ינאי לחכמים, ולא הייתה סכנה לחכמים להיות בארץ ישראל], שלח לו שמעון בן שטח: ממני ירושלים עיר הקודש אליך אלכסנדריה של מצרים: אחותי! בעלי [היינו יהושע בן פרחיה] שרוי בתוכך, ואנכי יושבת שוממה. קם רבי יהושע בן פרחיה ובא. ונזדמנה לו אכסניה אחת בדרך, עשו לו שם כבוד גדול. אמר רבי יהושע: 'כמה יפה אכסניה זו' [ונתכוון לומר שנאה במעשיה. סבר ישו שהתכוון רבי יהושע לומר שבעלת האכסניה נאה, ולכן] אמר לו לרבי יהושע: 'רבי, עיניה טרוטות' [- עגולות]! אמר לו: רשע! בכך אתה עוסק? הוציא ארבע מאות שופרות - ונידהו. בא [ישו] לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני [שוב]! לא היה [רבי יהושע] משגיח בו. יום אחד היה [רבי יהושע] קורא קריאת שמע. [ובאותו זמן] בא ישו לפניו. סבר [רבי יהושע באותה שעה] לקבלו [בתשובה], וסימן לו בידו [שימתין עד שיסיים]. אבל הוא [ישו] חשב [בטעות, שבתנועת יד זו הוא מסמן שוב] שהוא דוחה אותי. הלך [ישו] זקף לבינה [על צידה], והשתחווה לה. אמר לו [רבי יהושע]: חזור בך! אמר לו [ישו]: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל."

במסכת זו ישנם כמה צנזורים נוספים‏^[15], ונזכיר עוד אחד (סנהדרין קג.): "ונגע לא יקרב באהלך - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי." (המילים המודגשות הושמטו ע"י הצנזורה הנוצרית).

כמובן, הצנזורה לא פסחה גם על דברי רש"י‏^[16] ושאר המפרשים. גם הגהות הגר"א מווילנה שהשלים בכתב ידו את ההשמטות הנ"ל - הושמטו אף הן‏^[17]!

צנזורה נוצרית בספרי הפוסקים[עריכה]

הצנזורה הנוצרית השמיטה – לא רק סיפורים, אלא – גם פסקי הלכה. ידה הקשה שלטה בספרי הפוסקים כבספרי התלמוד ומפרשיו, בספרי מחקר וסדר הדורות כבספרי דרוש, מוסר וחסידות. נזכיר להלן כמה מהשמטות הצנזורה הנוצרית לפסקי הלכה.

הרמב"ם (פ"ט מהל' ע"ז ה"ד) פוסק: "הנוצרים עובדי עבודה-זרה הם, ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עִמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם". הלכה זו הושמטה בדפוסים רבים, באחרים נכתב במקום המילה "הנוצרים" – "הכנענים" או "אדומים"‏^[18] או "ישמע[א]לים"‏^[19]. (כמה מ'תיקונים' אלו מצויים אף בדפוסים הנפוצים כיום בין הלומדים‏^[20]).

בספרי הרמב"ם הרגילים (- המצונזרים) כתוב (פי"א מהל' מאכלות אסורות ה"ז): "...וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם, כגון אלו הישמעאלים, יינן אסור בשתייה ומותר בהנאה, וכן הורו כל הגאונים, אבל אותם העובדים עכו"ם - סתם יינם אסור בהנאה". הנוסח המקורי (קודם הצנזור) היה: "וכן כל גוי שאינו עובד עבודה זרה, כגון אלו הישמעאלים, יינן אסור בשתייה ומותר בהנאה, וכן הורו כל הגאונים; אבל הנוצרים עובדי עבודה זרה הן וסתם יינם אסור בהנאה".

הודעה בתחילת הספר או הנושא[עריכה]

בספרים רבים, בשל אילוצי הצנזורה, בתחילת הספר מופיעה הבהרה שהדינים המפלים בין ישראל לעמים, וכן דברי גנאי האמורים על אומות העולם, אינם אמורים על הגויים בזמננו‏^[21]. כמו כן, בספרים רבים מופיעה הבהרה שדיני הממונות והמשפטים החברתיים, הכלכליים והשלטוניים, המופיעים בספר זה אינם נוהגים בזמן הזה, אלא תחת שלטון אחר‏^[22].

למשל, בדפוסים שונים של שולחן ערוך הרב‏^[23], מופיעה הקדמה כי "הדינים האלה נהוגים בימים הקדמונים, וכל זה בידיעת וברשות הממשלה אשר תחתיה ישבו, וכעת אינם נהוגים כלל..."‏^[24]. גם מחברים המדפיסים בעצמם את ספריהם נאלצו להוסיף הקדמות והבהרות מעין אלו. להלן כמה דוגמאות יחודיות.

בשו"ת נודע ביהודה בתחילת הספר מופיעה "התנצלות" המתייחסת לא רק לספר זה, אלא גם על חיבורים אחרים‏^[25]:

התנצלות
אמר המחבר: כבר נודע ונתפרסם בכל המקומות אשר הייתי, שאני מזהיר ומוכיח ברוב הדרשות אשר אני דורש ברבים להיות נזהר מאוד בכבוד האומות אשר בזמנינו ואנחנו חוסים בארצותיהם ובמדינותיהם, וחייבים אנחנו להתפלל בשלום המלכים והשרים וחיילותיהם, ולהתפלל על שלום המדינה ויושביה, וחלילה לנו להיות כפויי טובה אשר המה מטיבים עִמנו ונותנים לנו מחיה ושארית בארץ.
וגם אני מזהיר תמיד על הגזל ועל הגניבה, ומודיע כי אין חילוק כלל באיסור גזילה וגניבה, בין ממון של יהודי ובין ממון של גוי, אסור ב'לא תגזול', וכן לאו ד'לא תגנובו' כולל גם ממון של אינו-יהודי, וכן הוא ברמב"ם פרק א' מהלכות גניבה... וכן פסק הטור בחושן משפט... וכן פסק השולחן ערוך... הרי מבואר שאסור לגזול או לגנוב אצל גוי.
וקל וחומר האומות של זמנינו שאנחנו יושבים בתוכם, שהמה מאמינים בעקרי הדת: שמאמינים בבריאת העולם, ומאמינים בנבואת הנביאים ובכל הניסים והנפלאות הכתוב[ים] בתורה ובספרי הנביאים. אם כן, פשיטא ופשיטא שאנחנו מחויבים לכבדם ולנשאם.
ולכן הנני מכריז ומודיע, ולא על חיבורי זה בלבד אני מכריז, אלא בכל מקום שנמצא בשום חיבור דבר גנאי על עכו"ם או גויים וכותים וכיוצא בלשונות הללו, שלא תטעה לפרש על האומות הללו שבזמנינו, כי המפרש כן הוא טועה ומפרש שלא כדת של תורה, אבל הכוונה על האומות הקדמונים שהיו מאמינים בכוכבים ומזלות, וכמו כת הצבא שהזכיר הרמב"ם בספר המורה, שאותם האומות אפיקורסים ומינים היו, ולא הודו בבריאת העולם, והכחישו כל המופתים והכחישו הנבואה. ולכן יזהר כל אחד בדברי אלה וישים אותם על לִבו לזיכרון.

כמובן, דברים מופרכים אלו, כאילו הנוצרים "מאמינים בעקרי הדת", ח"ו, נכתבו רק מאימת הצנזור האכזר, המלומד וההבראיסט, קרל פישר‏^[26], אשר ידע עברית היטב, וחתימת שמו ותפקידו – בתוספת הבהרה בלטינית על תוכן הספר – מתנוססת בפתח ספר זה, כמו בפתח שאר הספרים התורניים אשר נדפסו בפראג באותם ימים, ובכללם בכל ספרי רבי יחזקאל לנדא (בעל ה'נודע ביהודה', 'ציון לנפש חיה', 'גדול מרבבה' ועוד)‏^[27], דבר המלמד על מעורבותו הרַבָּה, וחוסר היכולת להדפיס ספרים ללא אישורו.

פתיחה מעין זו לספר, מאימת הצנזורה, הינה תופעה מצויה בספרות התורנית. נזכיר את הקדמות הספרים 'נחל יצחק' (מאת רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה), 'ערוך השולחן'‏^[28] (מאת רבי יחיאל מיכל עפשטיין הלוי) ו'גליא מסכת' (מאת רבי דוד מנובהרדוק‏^[29]), כדוגמא לספרים בהם אנו מוצאים פתיחה ארוכה, עם עמוד שלם של דברים שכל-כולם אינם אלא מכורח הצנזורה, כולל כל השבחים לקיסר "ירום הודו" יימח שמו וזכרו‏^[30], הנודע באכזריותו (ובפרט ליהודי רוסיה). נוסיף שבספר 'ערוך השולחן' (חושן משפט) פגעה מאד יד הצנזורה הממשלתית הרוסית, כדוגמא נוספת לאילוצים אלו נזכיר את הערתו בתחילת דיני מוסר‏^[31] (ערוך השולחן חו"מ שפח, ז) ועוד‏^[32]}}.

בספר 'בן יוחאי'‏^[33] מאת הרב משה קוניץ, הובאה (בסוף עמוד ד) מודעה בה מאריך המחבר לומר "שכל מקום אשר נמצא בספרינו הקדושים דברי סרה על האומות וכו' לא כיוונו על העמים היקרים שבזמנינו" כנוסח הרגיל של מודעות מחמת הצנזורה, הוא מסיים בנוסח לא-שגרתי‏^[34]:

"...ובבגדו לשקר אמיתת דבר זה, הנה בוגד בקדושת קשר עליון בין חברת יצוריו בצדק ויושר, כי לה' הארץ ומלואה... הוא אמר כי לי כל הארץ לאום ולאום גוים וממלכות ויהי, כל צדיק באמונתו יחיה וכו'."

כנגד סיומת זו, שיש בה משום מתן לגיטימציה מסוימת לדתות אחרות, כתב החתם סופר‏^[35] (קובץ תשובות, תשל"ג, סי' צ) את ביקורתו הקצרה והחריפה על "האומרים לרשע – צדיק באמונתו יחיה"‏^[36].

השמטת חלק חושן משפט על ידי הצנזור הרוסי[עריכה]

הרב יהושע מונדשיין כותב כי השלטונות הרוסיים ראו בחלק חושן משפט "את החלק 'המסוכן' ביותר שבשולחן ערוך, שהרי הוא מביע בריש גלי את הקביעה בדבר קיומו של 'דין תורה', שאינו תואם ל'דינא דמלכותא', ואין לך מרידה במלכות גדולה מזו!"‏^[37]

דבר זה גרם לנצזורה הרוסית, ...

צנזורות מוטעות ומגוחכות[עריכה]

לעיתים חוסר הבנה של הצנזור, הביא לטעויות מגוחכות המעוררות חיוך. נזכיר כמה מהם:

בתפילת מנחה של שבת: "אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אומרים שבדפוסים מסוימים נכתב מחמת הצנזורה: "ומי כעמך ישראל עכו"ם אחד בארץ"...
בגמרא (ב"ק לח.) נכתב: "תניא, רבי מאיר אומר: מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול!" בדפוסים מסוימים (של התלמוד‏^[38] והפרשנים‏^[39]) נכתב "מניין שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה שהוא ככהן כגדול"‏^[40]...
יבמות פ"ג מ"ו: "שלשה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית", ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "נכרית - שאינה קרובה לא לזו ולא לזו". אף על פי כן, צנזורים שונים סברו שנכרית כאן היינו גויה, שאינה יהודייה, והדפיסו: "ואחד נשוי עכו"ם"‏^[41].

הצנזורה והשפעתה על ההלכה[עריכה]

בפרק זה נדון על כמה דוגמאות לצנזורה, ונראה את השפעתה על ההלכה. בחלק מהדוגמאות מדובר על פסקי הלכה שהתבססו על מקורות מצונזרים; בחלקן מדובר על מקורות שיש ויכוח בפרשנותם - האם הם שינויי צנזורה או עמדת המחבר; ובחלקן מדובר בדיון בדבר חזרה לנוסחאות התפילה שקודם הצנזורה.

לא תחונם בנוכרי שאינו עובד עבודה זרה[עריכה]

דוגמא להשטת הצנזורה, שעלולה להביא לטעות בהבנת ההלכה, ניתן למצוא בדברי הטור ונושאי כליו, בנוגע לאיסור "לא תחונם", האוסר – בין היתר – נתינת מתנה לגוי (ללא תמורה). בנושא זה כתב הטור (חו"מ סי' רמט): "אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים אבל מותר ליתן לגר תושב, שהרי מצוה להחיותו."

על דברים אלו כתב הפרשן הגדול של הטור, הבית יוסף, במקום, שכוונת הטור איננה להתיר לתת מתנת חינם לישמעאלים (שאינם עובדים עבודה זרה), אלא להתיר לתת מתנת חינם לגר תושב, אך שאר הגויים – בין עובדים עבודה זרה ובין שאינם עובדים עבודה זרה – דין אחד להם, שאסור לתת להם מתנת חינם (- תמנה ללא תמורה).

הבית חדש במקום תמה על דברי הבית יוסף: "ולפי דבריו קשה, למה לו לרבינו [הטור] לכתוב 'לעובד עבודה זרה' ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים?"

מדברים אלו הבינו כמה פוסקים שנחלקו הבית יוסף והב"ח (- הבית חדש) בדעת הטור, ולפי דעת הב"ח סובר הטור שאין איסור "לא תחונם" אלא בגוי עובד עבודה זרה, ולא בישמעאלי‏^[42]. אולם כבר העירו רבים‏^[43], שיש צנזורה בדברי הב"ח, שהוסיף ותירץ: "ולפי עניות דעתי נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם 'גוי' בספרינו במקום שאיננו לכבוד על כן הסירו מילת 'גוי' וכתבו במקומו 'לעובדי עבודה זרה', אבל עיקר הנוסחה בספרי רבינו היא: אסור ליתן מתנת חנם לגוי וכו'." (תירוץ זה הושמט ע"י הצנזורה‏^[44], ולכן לא היה לנגד כמה מהפוסקים). ומבואר בתירוץ זה, שהב"ח הסכים לדעת הבית יוסף שיש איסור "לא תחונם" גם לישמעאלי.

האם יש צנזורה בדברי המאירי על "האומות הגדורות בדרכי הדתות"?[עריכה]

ערך מורחב - המאירי/האומות הגדורות ברכי הדתות

רבנו מנחם המאירי, בכמה מקומות בחידושיו, התייחס לאומות שבזמנו, "הגדורות בדרכי הדתות", דהיינו האומות הנוצריות, וקבע שהלכות שנאמרו ביחס לגוי אינן שייכות לגויים מאומות אלו. בדורנו קיים ויכוח האם אכן זו דעת המאירי‏^[45], או שמא דבריו נאמרו מפחד-הגויים בלבד{{הערה|כך סבורים הרב דוד צבי הילמן (בדבריו המוזכרים בהערה הבאה); הרב יצחק שמואל קסירר (בספרו 'השמיטה כמצוותה', בית שמש תשס"ז, פרק ז, בעיקר בעמ' צג-צד); הרב ישראל אריאל (במכתבו למחברי 'תורת המלך' ב[אתר ישיבת עוד יוסף חי); הרב אליהו זיני (בהערתו לספר 'מגן אבות' לרשב"ץ, במהדורתו, ירשלים תש"ס, עמ' 102 הערה 63), ואחרים.
וראה דברי הרב מאיר מזוז, בקובץ תורה אור, אב תשע"ד, סי' קלג, עמ' תתשב-תתשד, שמחד סובר שדברים אלו נכתבו מפחד האומות, ומאידך סבור שמאחר והמאירי פירש כך את הדין ש'שולח אדם ירך לנכרי', כנראה שסבר כך מעיקר הדין, לכל הפחות בנוגע לישמעאלים (שאינם עובדי עבודי זרה) ע"ש.}}, וכך סוברים רבים מהחוקרים התורניים‏^[46], ואף החתם סופר (קובץ תשובות סי' צ) [כנראה] סבר כך, אף שיש מהפוסקים שהתחשבו בדברי המאירי‏^[47].

כמו כן, יש מי שהעיר‏^[48] שאף כתבי היד של המאירי עברו צנזורה, וראייתו מדברי המאירי (סוטה מז.) המביא את המסופר בגמרא (שם) אודות ישו שנדחה בשתי ידיים (כי הסתכל בעיניה של בעלת האכסניה), ודן ש אם הכוונה למייסד הדת הנוצרית, ובדבריו ישנן השמטות שנמחקו בכתב היד‏^[49]. (וכן יש, כנראה, במקומות נוספים‏^[50]).

הצנזורה בראי ההלכה[עריכה]

שיטת המהרש"ל; החולקים; חילוק בין מניעת הפצת התורה ובין סכנה; חילוק בין כלפי פנים וכלפי חוץ (ובפרט שכלפי פנים האמת ידועה);

סיום מסכת מצונזרת[עריכה]

צנזורה בתפילות ובפיוטים[עריכה]

נוסח ברכת המינים[עריכה]

נפתח בסקירה קצרה‏^[51] לגבי ההשתלשלות ההיסטורית של ברכת המינים בתפילת שמונה עשרה.

ברכה זו נתקנה ביבנה על ידי שמואל הקטן בהוראת רבן גמליאל (ברכות כח:), עכב התהוות הדת הנוצרית ע"י אותו האיש ותלמידיו‏^[52], ברכה זו עברו עליה טלטלות קשות עקב הצנזורה, וקשה מאוד לברר מהו הנוסח המקורי העתיק‏^[53]. וככל הנראה, ונוסח הברכה המקורי היה‏^[54]:

"וְלַמשוּמָדִים אַל תהִי תִקווָה. ו{כל‏^[55]} המינים כרגע יאבדו, וכל אויביך {נ"א: אויבי עמך} מהרה יכרתו, ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר... וכו'‏^[56]."

יש מחכמי זמנינו שעוררו לשוב לנוסח המקורי‏^[57], אך רבים נהגו בנוסחאות המצונזרות, ויש שכתבו שאין לשנות ממנהגם‏^[58]. אחרים הציעו נוסחאות שונים, על פי מנהג גדולי ישראל בדורות האחרונים‏^[59], אף אם בידם היה רק הנוסחאות שעברו את הצנזורה. יש שהציעו נוסחאות משולבים בין הנוסח המקורי ובין הנוסח המצונזר‏^[60].

תפילתנו לשבירת העול[עריכה]

לפי‏^[61] הנוסח המקורי, בברכות קריאת שמע באה הבקשה: "...וּשְבוֹר עוֹל הַגוֹיִים מֵעַל צַוָּוארֵינוּ"‏^[62]. ונוסח דומה לאחר ברכת המזון: "הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל [הַ]גוֹיִים מֵעַל צַוָּוארֵינוּ"‏^[63]. יש גרסה נוספת: "ושבור עול גלות"‏^[64] (יתכן שאף היא מחמת הצנזור). כיום נפוץ הנוסח המצונזר: "ושבור עוּלֵּנוּ".

נוסח ה"יהי רצון" שבין התקיעות[עריכה]

מנהג המקובלים‏^[65] וההולכים בעקבותיהם{{הערה|ראה דברי הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סוף סי' לד אות ה): "...ואם כי ראיתי להחיד"א ז"ל במורה באצבע (אות רס) שכתב 'ואם שוהה התוקע יתודה בלחש בין הפרקים'. וכן כתב מהר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' יד אות י). ומהרי"ח בבן איש חי (פרשת נצבים אות יג) ע"ש. הנה כולהו רבנן קדישי הנ"ל אזלי בתר האר"י ז"ל שכתב כן על פי הזוהר הקדוש..." (וראה בהערה הקודמת).
וכן מנהג החסידים בזמננו {{מקור|ראה דברי הרב יוסף שלום אלישיב (מובא בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סוף סי' לג): "...ומן המפורסמות הוא כי רבבות אלפי ישראל הנמנים על קהל חסידים נוהגים לומר ה'יהי רצון' הנדפס במחזורים בין כל סדר וסדר". (אכן (תשובתו הועתקה ל'קובץ תשובות' ח"א סי' ס.) אכן, ראה דברי הרב איסר קליגר בסוף מאמרו 'ההתנגדות לתפילות יהי רצון שבין התקיעות' (שנה בשנה, תשל"ה, עמ' 233-239), שהתנגד לטענה שהחסידים נהגו לומר תחינות אלו; – אך הביא שם שגם הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד, כותב תולדות יהודי הונגריה ורבניה, החזיק בעמדה זו.) לומר בלחש "יהי רצון" בין סדרי התקיעות דמיושב. ויש מהפוסקים שהתנגדו למנהג זה מחשש הפסק‏^[66] או מפני האיסור לבכות ולהתאבל ביום טוב^{(דרוש מקור)} או מפני שיש להתפלל לבורא עצמו ולא למלאכיו‏^[67] או מחמת שיבושים בנוסח תפילה זו (וכדלהלן).

בנוסח תפילה זו מוזכרים כמה שמות תמוהים של מלאכים, והבולט שבכולם: "ישוע שר הפנים", אך כבר התפרסם שנוסח זה הוא שיבוש שנעשה על ידי המיסיורים והצנזור הנוצרי הרשע‏^[68] (ואיננו מתאים גם לגימטריה הרמוזה שם), וצריך להשמיטה כליל‏^[69], או לומר במקומה "ישעיהה‏^[70] (או: ישעיהו‏^[71]) שר הפנים"‏^[72]. גם שמות נוספים של מלאכים המוזכרים בתפילה זו אינם מוכרים משום מקור אחר, ואין להם מובן ידוע. ויש שהציעו הצעות שונות ליישוב קשיים אלו‏^[73].

שושנת יעקב[עריכה]

התוספות (מגילה ז:) והרא"ש (שם - פ"א סי' ח) הביאו בשם הירושלמי‏^[74] שצריך לומר לאחר קריאת המגילה (בפורים): "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל היהודים"‏^[75].

כל מתבונן חש שנוסח זה איננו סימטרי: ההפך של "רשעים" הוא צדיקים, ולא "יהודים"; ההפך של "יהודים" הוא גויים, ולא "רשעים". ואכן, נוסח זה מצונזר הוא, והנוסח המקורי‏^[76] – המופיע בספרי הראשונים שלא צונזרו‏^[77] – היה: "ארורים כל הערלים, ברוכים כל ישראל." (והכינוי "ערלים" הוא כינוי לגויים‏^[78], ולכן צנזרו אותו).

נוסח חדש מופיע בדפוסים המצונזרים‏^[79] של הטור ומפרשיו ועוד: "ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים"‏^[80]. נוסח זה נקבע בסידורים רבים (בפרט אשכנזיים), והשתרש בישראל, אף שיסודו בצנזורה (אלא ש'תיקנו' והחליפו גם את המילה "ישראל" במילה "צדיקים" למען הסימטריה). בסידורים מסוימים השמיטו משפט זה לגמרי מחמת הצנזורה‏^[82] או הוסיפו בו תוספות‏^[83]. בתכאלאל הנוסח "ארורים כל אויבים ברוכים כל ישראל"‏^[84].

לקריאה נוספת[עריכה]

אומר השכחה, יוהנִסבורג תרכ"א
ר' אברהם ברלינר, צנזורה והחרמה של ספרים עבריים במדינת הכנסיה, מתוך ספרו 'כתבים נבחרים', ח"ב, עמ' 9-79
הרב דוד קאהן, העקוב למישור, תשנ"ג, במבוא, עמ' יח-לו
הרב איתם הנקין, צנזורה במשנה ברורה, מתוך עלון 'ספרני היהדות', גיליון לו (בעריכת הרבנים אבישי אלבוים ושמריה גרשוני), ח"י חשוון תשע"ו, עמ' 15-18

הערות שוליים

↑ המובא בפסקה זו הינו ידוע ומפורסם, ונזכר גם ב'מבוא מהמוציא לאור' שבספר המדע ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, ירושלים-בני ברק תשס"א, עמ' 19 (גם לגבי הדוגמאות בהמשך נעזרנו במקור זה); וכן במבוא שבגמרא מהדורת 'עוז והדר' (לגבי המדור 'הגהות וציונים').
↑ ראה במקורות שבהערה הקודמת. ראה גם במבוא לספר התשב"ץ חלק א, מהדורת מכון שלמה אומן ומכון ירושלים, תשנ"ח, בפרק 'המודעה על הזכרת עכו"ם', עמ' 48-49, ובהערות שם.
ראה גם סקירתו של ר' יעקב אופנהיימר, בתוך מאמרו 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין' גיליון 85-86, עמ' 89: "בדפוסים הראשונים של השולחן ערוך (דפוס ונציה שכ"ה-שכ"ו, 1564-1565, בלי 'המפה' של הרמ"א; דפוס קראקא ש"מ, 1580; ודפוס קראקא שסז, 1607), שלא עברו ידי הצנזורה, לא נמצא המונח "עכו"ם". במהדורת ונציה שנ"ג-ד' (1593-4), שנדפסה בפיקוח הצנזורה, הוכנסה המילה "עכו"ם" במקומם של הכינויים המקובלים בכתבי היד שלפני תחילת הדפוס העברי... אכן נראה בעליל שהכנסת המילה עכו"ם גרמה לטעויות רבות ולשיבושים".
↑ הנוצרים חשבו, משום מה, שההלכות הנוגעות לעבודה זרה ולעובדיה, הם דווקא לעובדי כוכבים, מזלות ופסלים, ולא לנוצרים, מאמיני השילוש הטמא, המהווה שיתוף בין הבורא לאליל אנושי, והמיוסדת על אמונה פרימיטיבית, מגושמת ומגוחכת באלוהים-אדם (ומה בין אליל דומם לאליל מת?).
↑ ראה משנה ברורה סי' שכט ס"ק יז ובהערה בשולי הגיליון, שם. כמו כן, ראה דבריו לגבי הצלת נוכרים בשבת (סי' של ס"ק ח), ובהערה שנדפסה שם בשולי העמוד (בדפוסים ישנים), שהדברים אמורים "במדינת אנדיא, שעד היום האומות הן עובדי כוכבים ומזלות", כאשר הדברים ברורים שמדובר בצנזורה (ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עט ד"ה אבל כשנזדמן; ומאמרו של הרב יהודה דוד בלייך: הסגרת פושע יהודי לעם נוכרי (פרשת נקש), בתוך: תחו"מין ח, תשמ"ח, עמ' 302. יש לציין, שבחלק מהמהדורות החדשות השמיטו הגהת-צנזורה זו.
↑ ראה 'ילקוט שינויי נוסחאות', מהדורת ר"ש פרנקל, ירושלים-בני ברק תשמ"ב, פ"ח מהל' חובל ומזיק ה"ט, עמ' שכח, וכן ב'מבוא מהמוציא לאור' שבתחילת ספר המדע ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, ירושלים-בני ברק תשס"א, עמ' 19.
↑ רמב"ם פ"ח מהל' חובל ומזיק ה"ט.
↑ ידיעה מפורסמת זו מופיעה במקומות רבים, ובהם ב'נוֹטרִיקוֹן' - מסע ביבליוגרפי, מאת אלי שטרן, גיליון 16, עמ' 11. (ניתן לקבל את הגיליון במייל: [email protected]). ידיעה-דוגמא זו ואחרות, מובאות במאמרו של הרב אוריאל פרנק, 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד – בימי ההם ובזמן הזה', י' בסיוון ה'תש"ע (מופץ ברשת). במהדורות בהן יש תיקוני גרסה על הדף, כגון מהדורת 'עוז והדר' (במדור 'הגהות וציונים'), העירו על כך בכל מקום בו מופיע הביטוי "הפקר בית דין היה הפקר" (למשל, יבמות פט: בגמרא ובתוספות, רש"י ותוספות שם עט: רש"י שם קח. ועוד).
↑ מעניין לגלות, שאף בספרי חכמי זמנינו, מתוך התרגלות לנוסח המשובש, פעמים רבות נדפס: "הפקר בי"ד היה הפקר", אף שספרים אלו נדפסו שלא תחת חמת שלטון האומות, והאמת ברורה לכל שמקור הביטוי "היה הפקר" הוא בצנזורה.
↑ תוספת זו, מופיעה בש"ס וילנא, ואף בדפוסים רבים כיום. (וראה שם ב'הגהות וציונים' שבמהדורת 'עוז והדר').
↑ העיר על זה הרב הרצל יהודה הנקין בסיום מאמרו: 'איסור הריגת גוי ורציחת מחבל כפות' (בקובץ 'שנה בשנה', תשנ"ה, עמ' 237-254), הערה 3 בסוף עמ' 253; וכן הרב דוד קאהן בספרו 'העקוב למישור', תשנ"ג, במבוא^{(דרוש מקור)}.
↑ על שתי טעויות אלו בדברי הטור העיר הרב דוד קאהן במבוא לספרו 'העקוב כמישור', תשנ"ג, עמ' ל.
↑ דוגמאות אלו מובאות – בין היתר – במאמרו של הרב אוריאל פרנק, 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד – בימים ההם ובזמן הזה', י' בסיוון ה'תש"ע (מופץ ברשת). השמטות אלו מרוכזים בספר 'חסרונות הש"ס', ובחלק מהדפוסים החדשים (נהרדעא - וגשל תשס"ח; ועוד) הושבו למקום על הדף. במהדורות אחרות (כדוגמת 'עוז והדר', 'מהדורת ארץ ישראל' [ע"י אהרן בלום והאחים פוגל, ירושלים תשנ"ט], 'הלכה ברורה', ועוד), השמטות הצנזור נדפסו בשולי הגיליון. (בדפוסים אחרים, כדוגמת 'טלמן', 'ארטסקרול - שוטנשטיין', ואחרים, עדיין נדפס התלמוד בצורתו המצונזרת). סקירה על המדורות השונות והתנהלותן בתחום זה ניתן למצוא בטבלה שבסיום המאמר של הרב אוריאל פרנק, הנ"ל.
↑ הודגשה השמטת הצזורה.
↑ יתכן שראו את קלונם בסיפור בורותם של מייסדי דתם, או שסיפור אוטנטי זה חושף את השקר שבכמה 'מסורות' נוצריות.
↑ ראה סנהדרין סז.: "העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין], וסוקלין אותו. וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. – בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא: אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא נשיא הואי! – כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה". לא הבאנו דוגמה זו בפנים, מפני שיש ויכוח בין המפרשים האם אכן כוונת הדברים למייסד הדת הנוצרית או לאדם אחר בעל אותו שם.
↑
להלן כמה דוגמאות של צנזורה בדברי רש"י (מלבד רש"י על הגמרות הנ"ל שצונזר, והושב בחלק מהדפוסים):
1. ברכות יב. ד"ה המינין, בדפוסים הרגילים (- המצונזרים) כתוב ברש"י "המינין - עכו"ם", אך המקור היה כתוב: "המינין - תלמידי ישו".
2. שם: ד"ה מינות, כתב רש"י (המילים המודגשות הושמטו ע"י הצנזורה): "מינות - אותם תלמידי ישו הנוצרי ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל. וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים".
3. שבת קטז. משפטים מהגמרא ומרש"י בגנות ה'עוון גיליון' (ראה לעזי רש"י שם) והנצרות בכלל, הושמטו (וחלקם הוחלפו במילים אחרות, כגון "מין" ב"צדוקי" וכדומה).
4. עירובין סב. ד"ה ועכו"ם, במקור הדיבור הוא "ונוכרי" אך מילה זו הוחלפה במילה "עכו"ם" וכנ"ל.
5. יומא מ: ד"ה אל תתנו, בנוסח המצוי (המצונזר): "אל תתנו מקום לצדוקים - תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל". ובמקור: "אל תתנו מקום למינין - לתלמידי ישו הנוצרי החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל".
6. סנהדרין יז. ד"ה ובעלי כשפים, בנוסח הרגיל (המצונזר) כתוב: "ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להינצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן, כגון המצרים". אך במקור במקום שתי המילים האחרונה ("כגון המצרים") היה כתוב: "כגון ישו הנוצרי".
7. שם נח: ד"ה אמר רבינא (המילה המצונזרת הודגשה): "אמר רבינא אפילו שני בשבת - לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשום חובה קאמר, דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו הנוצרים, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה..."
8. שם קה. ד"ה מתניתין מני וכו': "אמר ליה ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה ככל הגוים - משמע כדקאמרת, השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם [ושכמותו], אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם - לעולם הבא". במקום המילה "ושכמותו" צריך לומר "וישו ושכמותם" (מקור וציונים במהדורת 'עוז והדר', שם).
9. הוריות יא. ד"ה אוכל נבילה: "אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא". במקום שלוש המילים האחרונות ("רע הוא") הופיע במקור (קודם הצנזור): "וסתמו מין הוא".
  (מקורות אלו נמצאו בחיפוש המילה 'צנזורה' בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, להלן מעט מקורות שלא מופיעים בפירוש רש"י במאגר זה).
10. ע"ז ו. ד"ה (יום א') [נוצרי]: "נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שציווה להם לעשות יום איד בא' בשבת". (כן הנוסח בדפוסים ישנים, כמובא בדקדוקי סופרים שם ובחסרונות הש"ס. וראה דברי הרב דוד צבי הילמן בצפונות א, עמ' ע, אות כז).
הרב דוד קאהן (במבוא לספרו 'העקוב למישור', תשנ"ג, עמ' יט-כא) הביא רשימת דוגמות לצנזורה נוצרית בדברי רש"י (בהן כמה וכמה שלא הוזכרו כאן).
↑ ראה בספרו של פרופ' יעקב שפיגל: 'עמודים בתולדות הספר העברי', עמ' 439. (מובא במאמר הנ"ל של הרב אוריאל פרנק).
↑ ראה ילקוט שינויי נוסחאות במהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, שם; שיחות הרצי"ה, יהדות ומינות; ועוד. (והדברים ידועים).
↑ ראה ילקוט שינויי נוסחאות הנ"ל. (האות א, שהוספנו בסוגריים מרובעים, איננה במקור, שם). לגרסה זו "יום ראשון" שבדברי הרמב"ם, הוחלף ב"יום ששי"... (ילקוט שינויי נוסחאות, שם).
↑ ניתן לשער כי רוב ככל מי שרכש את הרמב"ם שלו לפני יותר מעשרים וחמש שנים (- לפני שנת תשנ"א), ימצא בספריו אחת מנוסחאות הצנזור המובאות בפנים (ודומה שכך המצב אצל כל מי שרוכש רמב"ם שאיננו מהמהדורות המדעיות המדויקות החדשות).
↑ ראה בהמשך.
↑ ראה בהמשך הפסקה. לגבי החומרה שראו השלטונות והצנזורה הרוסיים בנוגע לדיני ממונות, ולענייני חושן משפט ראה להלן בכותרת השמטת חלק חושן משפט על ידי הצנזור הרוסי, ובמאמרים המצויינים שם בהערות השוליים.
↑ מהדורת ז'יטומיר תר"ז, ובדומה לזה מהדורת ורשא תרנ"א (ראו במאמר של הר"י מונדשיין המוזכר בהערה הבאה).
↑ ראה דברי הרב יהושע מונדשיין ז"ל, במבואו לפרסום "תשובה אבודה מכ"ק אדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי", בקובץ אור ישראל (מאנסי), גיליון כו, כסלו תשס"ב, עמ' ט-י. מובא ע"י הרב איתם הנקין, במאמרו בקובץ 'חיצי גיבורים' (עמ' תקכ-תקכא), המוזכר להלן (בהמשך הפסקה) בהערות שוליים.
↑ מועתק מ'נוֹטרִיקוֹן' - מסע ביבליוגרפי, מאת אלי שטרן, גיליון ח"י (חנוכה [תשע"ג?]), עמ' 4. (ניתן לקבל את הגיליון במייל: [email protected], או לחפשו בבלוג 'נוטריקון'). שם מופיע צילום ה'התנצלות', ממהדורה ישנה (ונפוצה) של שו"ת נודע ביהודה. (הפיסוק והחלוקה לפסקאות, הינה מהמסדר).
↑ במקומות רבים, השתמשו השלטונות הגויים ביהודי משומד, אש ידע עברית והכיר – לפחות במעט – את סגנון התלמוד והספרות התורנית, בכדי לעבור על ספרי הקודש של תורת ישראל, ולצנזר אותם. נושא זה ראוי לפרק בפני עצמו.
↑ אודות כל זה, ראה 'נוֹטרִיקוֹן', שם.
↑ הרב איתם הנקין הי"ד, בעלון ספרני הישיבות, גיליון לו, עמ' 16 (מדבריו בפורום ספרים וסופרים, ובמקומות נוספים), ועיין שם שפתיחה זו – לערוך השולחן חלק חושן משפט (נדפסה בטעות בספר 'כתבי ערוך השולחן' סימן סה בחלק זה) – הושמטה בהדפסה השנייה של ערוך השולחן (חושן משפט) ע"י בת המחבר, הרבנית בריינה וולברינסקי ע"ה, כשהדפיסה בוורשה תרע"א מהדורת צילום של [ערוך השולחן] חלק חושן משפט, והשמיטה לחלוטין את הקדמה זו (הרב איתם הנקין, 'ביקורת ספרים על 'כתבי ערוך השולחן, בעלוני ממרא, גיליון 121, קריית ארבע תשס"ח, עמ' 171 והערה 22).
וראה גם דבריו (של הרב איתם הנקין) בפרק ספר ערוך השולחן ופגעי הצנזורה [הרוסית], (בתוך מאמרו: סדר כתיבת והדפסת ספרי ערוך השולחן, בקובץ 'חִצי גִבורים - פליטת סופרים', גיליון ז', ניו-יורק, אלול תשע"ד, בעמ' תקטו-תקלו), עמ' תקכ-תקכד (הפרק על הצנזורה).
↑ ראו מאמרו של הרב ישראל מאיר מנדלאוויטש, על בעל ה'גליא מסכת', בקובץ ישורון, גיליון כב, תשס"ג, עמ' תשד-תשה (צויין ע"י הרב איתם הנקין, שם).
בפתיחה לגליא מסכת הופיעה ההבהרה: "כי כל דינים המסתעפים בעניינים האלו לא נהגו אך בעת שהיו יושבים על אדמתם, או בזמן שניתן להם רשות מהמלכים לדון על פי דיני הגמרא, אך בזמננו זה בטלו דינים הללו, כי על פי חוקי המלוכה והמדינה ישפוטו, ואין להרהר אחר משפטי המדינה". (ראה במאמרים הנ"ל).
↑ הרב איתם הנקין הי"ד, בעלון ספרני הישיבות, גיליון לו, עמ' 16, המוזכר בהערה הקודמת.
↑ ראה דברי הרב שאול ישראלי במאמרו 'הסגרת עבריין לשיפוט זר', בקובץ תחו"מין, גיליון ח, תשמ"ז, עמ' 287-296, ובעיקר בעמ' 289-290, שם עמד על שהוספה זו היא מפגעי הצנזורה.
↑ ראה דברי הרב איתם הנקין, אודות ספר ערוך השולחן ופגעי הצנזורה (הרוסית), בתוך מאמרו הנ"ל, עמ' תקכב-תקכד.
↑ ספר 'בן יוחאי', אשר נדפס בווינה (באידיש - וויען) בשנת ה'תקע"ה, בא להשיב כנגד טענות רבנו היעב"ץ בספרו 'מטפחת ספרים', כנגד כמה ממימרות בזוהר הקדוש, ובייחוס הספר לרשב"י, כלשונו בשער: "מבאר צפונות במאמרי התנא הא-לקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל... ותשובות ניצחות, נכוחות וברורות לכל שואל וכותב שטנה על ספר הזוהר מדור-דור".
אודות ספר זה ראה דברי פרופ' דוד תמר ז"ל (בתוך מאמרו 'דינים המיוסדים על הזוהר ועל הקבלה בשו"ע ובבית יוסף'), בקובץ 'סיני', גיליון קטו, תשנ"ה, עמ' עב, וכן בהערה להלן.
↑ זהו נוסח לא רגיל, ומסתבר שלא הייתה כפייה על נוסח ייחודי זה, וייתכן שבשל כך באה ביקורתו החריפה של החתם-סופר, המובאת בסמוך.
↑ תשובה זו נדפסה לראשונה בספר 'עטרת חכמים' (לרבי ברוך פרנקל, בעל הברוך טעם), סי' יד.
↑ יתכן שהחתם סופר השיג בחריפות כה רבה, מפני ביקורתו הכללית על ספר זה (שניסה ליישב את תמיהות הרב היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים, וכנזכר בהערה הקודמת, אך עשה זאת – לעיתים – בדוחק גדול). ראה דברי הרב יהושע ענבל בספרו 'תורה שבעל פה', פרק ח' הערה 22, בעמ' 734, בשם החתם סופר וגדולי תורה אחרים. וראה דברי פרופ' מלך שפירא, במאמרו 'האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי?', ב'מילין חביבין', ריש עמ' ה, ועמ' ז-ח, וש"נ.
יחסו של החתם סופר לעניין עולה גם מהתייחסותו לספר 'מטפחת סופרים', ראה שו"ת חתם סופר (ח"ו-ליקוטים סי' נט): "...הנה נמצא בשכונתך ספר 'מטפחת ספרים' למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בעניין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל..." ורואים שהסכים לכמה ממסקנות ה'מטפחת ספרים', אף שוודאי חלק על חלק מהן, כנודע. וראה מאמרי הראי"ה, מהדורה חדשה (תשע"ו), סוף עמ' 226: "ובדורות האחרונים עשה כמעשה זה הגאון ר"י עמדין, מפני שראה שסמכו נמשכי השבתי-צבי על הזוהר, לא חשש לקדושתו והטיל בו נרגא בספרו המטפחת, וע"ז אמר הגאון החתם-סופר ז"ל עליו: 'נאמנים פצעי אוהב' [משלי כז, ו]". ראה גם שו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' נב ד"ה רק צריכין): "...אנחנו לא נחוש רק למה שהזכירו חז"ל בש"ס וזוהר כי מפיהם לבד אנו חיים". ורואים שייחס את הזוהר לחיבור של חז"ל. (גם בתשובותיו ובחידושיו במקומות רבים מאד מתייחס לדברי הזוהר הקדוש בחרדת קודש, למשל, שו"ת חתם סופר או"ח סי' לו; שם סי' ק [וכעי"ז בחידושיו לחולין קלט:]; ועוד).
אפשרות נוספת היא שהחתם סופר חשש שרבי משה קוניץ (מחבר ספר 'בן יוחאי') נוטה לרפורמה, היות ונטל חלק בספר 'נוגה הצדק', שהוציא הרפורמי אליעזר ליברמן. וראה דברי פרופ' מלך שפירא, במאמרו 'האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי?', ב'מילין חביבין', הערה 10 (בעמ' ד-ה), שהביא שיש שחשדו בו בכך, אך, ככל הידוע, אין לחשד זה בסיס, וכנראה רבי משה קוניץ, לא הכיר את הרפורמים, בדומה לשאר חכמי איטליה בשעתו.
↑ הרב יהושע מונדשיין, מבוא לפרסום תשובה אבודה מכ"ק אדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי, בקובץ אור ישראל (מאנסי), גיליון כו, כסלו תשס"ב, עמ' ט-י.
↑ כך הוא בדפוס וילנא, בסנהדרין נט. וע"ז ג..
↑ נזכיר כמה ספרים בהם נדפסו הדברים בשיבוש: תוס' יבמות סא.; תוס' ע"ז ג.; באר שבע כריתות ו:; תורת חיים סנהדרין נט.; ספר אור זרוע ח"א אלפא ביתא סי' יב ד"ה אלף אלף; יראים סי' רפ, דפו"י סי' שלג; ספר כד הקמח, לרבנו בחיי, ערך גר; שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן צח אות יא; ועוד רבים. (ציטטתי מעט מקורות מחיפוש פשוט בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן).
↑ ראה לר' יעקב אופנהיימר, במאמרו 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין' גיליון 85-86, עמ' 89 הערה 3, שהעיר על דוגמה מפורסמת זו.
↑ הרב אוריאל פרנק במאמרו הנ"ל. וציטט שם משו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג אה"ע סי' ג הערה ג ד"ה הנה בתשובת): "הנה בתשובת מהרלב"ח (שם) ובתשובת השואל ומשיב במהדורא תנינא (ח"ג סוס"י פז) שעמד בדבריו אלו של מהרלב"ח וכן בשאר הפוסקים שהזכירו את ראייתו זו של מהרלב"ח מדברי הגמ' ביבמות, נקטו בגרסת הגמרא "ואחד נשוי נכרית", אולם הרב חיד"א בברכי יוסף חלק אה"ע (סימן ט סק"א) שהביא ג"כ ענין זה, הגרסה בדבריו היא "ואחד נשוי עכו"ם". ע"ש. והטעות סופר גלויה היא כאן לעין כל! שהמדפיסים טעו כי בהבנתם חשבו דהאי "נכרית" דנקט לה הכא היינו גויה ולכן הגיהו וכתבו "עכו"ם", וכמו בכל מקומות הש"ס שהיה כתוב גוי או מין וכיו"ב נקטו המדפיסים עכו"ם מחמת אימת המציק הצנזורה שהייתה על המדפיסים (ועי' ספר שרי המאה ח"א עמוד 36, וראה בזה גם בספר העקוב למישור במבוא עמ' כה. ע"ש). אולם המה חשבו חשבונות רבים וכוונתם 'לתקן', ובכמה מקומות נמצאו מקלקלים [אף לשיטתם]".
על דוגמה דומה, בדפוס מסוים של הספר 'פני יהושע', העיר הרב דוד קאהן (במבוא לספר 'העקוב כמישור', תשנ"ג, עמ' יח) גבי הורדת קרוב לנכסי שבוי תבנית:מקורבבלי:בבא מציעא לח ב$ב"מ לח: או קטן (שם לט.), שהדיון לגבי הורדת נוכרי (שאיננו קרוב) לנכסיהם (רש"י שם), הפך לדיון בהורדת עכו"ם לנכסיהם...
↑ הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן (סי' סג, עמ' קכח,; הרב עובדיה יוסף, במאמרו 'החזרת שטחים מארץ ישראל במקום פיקוח נפש', בקובץ 'תורה שבעל פה', גיליון כא, סוף עמ' יג, וגיליון לא, תש"נ, עמ' לו [נדפס מחדש בספרו 'משא עובדיה', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ז, עמ' שלג], ובקובץ תחו"מין, גיליון י, תש"נ, עמ' 38; שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סי' ב אות א [ונדפס קודם לכן במאמרו 'היתר מכירת קרקעות בשביעית', בקובץ מנחת אהרן, תשמ"א, עמ' 58 אות יז, וב'משא עובדיה', עמ' קכא-קכא, וקמח, ובספר 'ילקוט יוסף', שביעית, ירושלים תש"ס, בסופו]; הרב חיים דוד הלוי במאמרו 'השלום והשלכותיו', בקובץ 'תורה שבעל פה', גיליון כא עמ' מו [נדפס בספרו שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' א]; ועוד. (הרב איתם הנקין הי"ד, במאמרו המוזכר בהערה הבאה, הערה 13, ציין כך גם הביא הרב אליהו קלאצקין, בשו"ת אמרי שפר, סי' צב, ע"ש). ראה גם מאמרו של הרב יעקב ורהפטיג, 'לא תחנם ומשמעותו בימינו', בקובץ תחו"מין גיליון ב, תשמ"ב, עמ' 202-203, 210, ובמקורות שציין שם.
↑ ראה מאמרו של הרב דוד קאהן, בקובץ 'מוריה', גיליון קה, תמוז תש"מ, עמ' עד (ובספרו 'העקוב למישור', במבוא, עמ' כג); הרב דוד צבי הילמן, בקובץ 'צפונות', גיליון ד, עמ' סב אות ב (וראה גם בקובץ 'ישורון', גיליון כה, עמ' תרטו); הרב איתם הנקין הי"ד, במאמרו 'על מכירת קרקע לגויים ו'מכתב הרבנים, בקובץ 'המעין', טבת תשע"ב [נב, ב], גיליון 200, עמ' 114; הרב יצחק שמואל קסירר, בספרו 'שמיטה כמצוותה' (בעילום שם), בית שמש תשס"ז; ועוד.
וראה שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' מא אות ה; שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג חו"מ סי' יב ד"ה ברם אחר, וד"ה ושו"ר הלום; הרב איתם הנקין, שם הערה 13. (ובדבריהם יש כדי השב לדברי הרב דוד צבי הילמן, צפונות שם, ש"נמצא היתר המכירה שלו סמוך על הצנזור הרוסי ימ"ש, ולא – להבדיל – על הב"ח", שכן יש ראשונים שסוברים כך). וראה גם במאמרו של הרב איתם הנקין הי"ד (אשר נערך ונדפס לאחר העלותו לגנזי מרומים), 'בירורים בדין לא תחונם', בקובץ 'המעין', טבת תשע"ו [נו, ב], גיליון 216, עמ' 7-9.
↑ דברי הב"ח הופיעו בשלימות בדפוס קניגסברג תרכ"ב, ובמהדורות מאוחרות יותר הושמט תירוץ זה של הב"ח ע"י הצנזורה, ונדפס מחדש בדורנו בטור מהדורת 'שירת דבורה' (וע"ש בהערה ג), ועוד. (וראה שם בהערות ובקובץ 'מוריה' הנ"ל בהערה הקודמת).
↑ כך סבורים הרב פנחס זביחי (שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג חו"מ סי' יב ד"ה והנה גבי); הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף, שביעית, עמ' תתא), הרב שלמה אבינר (טל אורות, הוצאת ספריית חוה, בית אל תשס"א, בראשית, עמ' יט ואילך) ואחרים.
↑ ראה: ילקוט שינויי נוסחאות על הרמב"ם, מהדורת ר' שבתי פרנקל ז"ל, פי"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ג, עמ' שכא; דברי הרב דוד צבי הילמן במאמרו 'לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים', בקובץ צפונות, גיליון א, עמ' סה-עב; דברי הרב אליהו רחמים זיני שם; ועוד.
↑ ראה: (ח"ה סי' מא ד"ה ע"ד הדו"ד); דברי הרב דוד צבי הופמן (מחשובי רבני אשכנז לפני כמאה שנים) המובאים במאמרו של ר' יעקב אופנהיימר: 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין', גיליון 85-86, עמ' 87-94; אגרות הראי"ה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה, ח"א, אגרת פט, עמ' צט; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' יג,; שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סי' ב אות א; שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' מא (בעיקר באות ה); שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' מז אות ה; שו"ת עשה לך רב ח"ט סי' ל (הדברים מובאים גם במאמרו 'דרכי שלום ביחסים שבין יהודים לשאינם יהודים', בקובץ 'תחו"מין', גיליון ט, תשמ"ט, עמ' 71-81); שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג אה"ע סי' ה ד"ה ומה גם, ח"א כרך ג חו"מ סי' יב, שם ח"א כרך ג חו"מ סי' ד הערה א ד"ה וראיתי להר"מ, ח"א כרך ג חו"מ סי' יב הערה א ד"ה ונומיתי לו, (מקצת מלשונו מובאת בהערות לקמן); ילקוט יוסף, שביעית, עמ' תשצה, תת-תתא (וראה מקצת לשונו בהערה להלן); ועוד.
↑ הרב דוד צבי הילמן, במאמרו הנ"ל, אות כד-כה, עמ' סט-ע (בצפונות א).
↑ וזה לשון המאירי שם (בכל מקום שיש שלושה קווים הכוונה שנמחק בכתב היד): "והוא שאמרו לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו וכשנפרד הימנו כעס בעצמו והפליג למרוד ותלה אבן שואבת בעגל ירבעם והעמידו בין הארץ לרקיע להטעות בו בני אדם וכן לא --- בשתי ידיו על שנידהו ולא רצה לקבלו בתשובה וגרם לו שכעס בעצמו ועבד את האלילים וכמו שאמר זקף לבינתא --- את הרבים לעבודת האלילים --- זה אין בו שם לווי כלל וכן היא הגירסא בכל ספר מדויק שדחפו בשתי ידיו וסופרים המוטעים הכניסו בו בקצת גמרות שם לווי עד שנמצא בקצת גמרות חדשות --- וטעות גמורה הוא שהרי --- הנזכר היה בימיו מן הראשונים שבבית שני שהרי שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה ר"ל מאותם מאה ועשרים זקנים שבימי עזרא והוא היה כהן גדול אחר עזרא ואנטיגנוס איש סוכו קבל ממנו ויוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן קבלו מאנטיגנוס ויהושע בן פרחיה קבל מהם אלא שטעות מפורסמת היא וזה שהוזכר כאן היה אחר שכעס בעצמו ועבד את האלילים ומרד על החכמים וחלק עליהם וכישף והסית והדיח ועל זה בעצמו נאמר במסכת גיטין אסקיה בנגידא ואף שם כל שגורס שם לווי שבוש סופרים הוא בלא פקפוק".
↑ ראה בדברי הרד"צ הילמן, שם, סוף אות כה.
↑ מקורה מספר 'פסקי תשובות' (או"ח ח"א סי' קיח אות ג).
↑ ראה סידור רש"י סימן לז: "ברכת המינין ביבנה תקנוה, בתר ישו בן פנדירא משום מינין" (וכ"ה בספר הסדרים לרש"י, סי' כג, מהדורת ישראל ש' אלפנביין, ד"צ ירושלים תשכ"ח). וכ"ה בספר יוחסין (מאמר ראשון, גבי יהושע בן פרחיא): "...וביבנה תקנו ברכת המינין על אלו". וראה רש"י מגילה יז:.
בפסקי תשובות (שם הערה 15) הביא מקורות אחרים לדבר, ומאחר שלא מצאתים, אצטט דבריו: "כתב רש"י (ברכות ל. – במהדורת ונציה שנת ר"פ-רפ"ג, שניצלה מהשמטות הצנזור, וכיום כבר הודפס בכמה דפוסים בהשמטות רש"י על הדף): 'ביבנה תיקנוה קרוב לתרבותו של ישו הנוצרי שלימד להפוך דברי א-להים חיים', ובבה"ג (מהדורת מקיצי נרדמים, ברלין, עמ' כז): 'ברכת המינין בתר ישו בר פנדירא הוא דאיתקן דנפישי לה מיני' וכו'." (דברי בה"ג הובאו גם באנציקלופדיה תלמודית (כרך ד, ברכת המינים, טור תקיא, הערה 3). נוסיף עד שברכה זו נקראת בתלמוד בשם "ברכת המינים", וראה בערך מין שמילה זו בתלמוד משמעותה היא לתלמידי יש"ו הנוצרי (ויש לזה עוד מקורות רבים, בודדים מהם הובאו בפסקי תשובות שם).
יש לציין, שלדעת רבי יהודה הלוי (כוזרי מאמר שלישי סי' סה, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים-ירושלים תשע"ד, סוף עמ' צז) ברכת המינים נתקנה כנגד הצדוקים והבייתוסים, ולא כנגד הנוצרים, ע"ש.
↑ ראה בפסקי תשובות שם שהביא כמה נוסחאות בכל מילה
↑ נוסח זה נמצא בספרים עתיקים רבים בהם לא שלטה יד הצנזור, ונלקט משם ע"י כמה תלמידי חכמים הבקיאים במחקר, ונזכיר כמה מהם: הרב דוד צבי הילמן, במאמרו 'נוסח ברכת המינים', בקובץ צפונות, ב, עמ' נח-סה, (במאמר זה הפליא לעשות שימוש בעשרות (!) סידורים עתיקים, ובדברי רבים מהגאונים והראשונים שלא צונזרו); הרב שמעון וייזר, במאמרו 'נוסחאות התפילה', בקובץ 'המעין' [יב, ג], עמ' 35 (שם הסתמך רק על סידור 'עבודת ישראל', של בער, המוחזק למדויק, ובפרט אצל יוצאי אשכנז); הרב ד"ר אלכסנדר קרליבך, במאמרו 'ברכת המינים', בקובץ 'שנה בשנה', תשמ"א, עמ' 281-290; הרב דוד יצחקי, במאמרו 'ליקוטי הערות בנוסחאות התפילה', בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מב, תשנ"ב, עמ' קח-קי; הרב דוד יצחקי במכתבו בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מו, תשנ"ג, עמ' קלח-קלט (ובקובץ 'צפונות' גיליון ה עמ' קז); הרב דוד יצחקי, במאמרו 'לוח ארש להגר"י עמדין (ברכת המינים וקדיש)', בקובץ 'ישורון', גיליון ב, תשנ"ז, עמ' תקלז-תקמו; ר' עזרא שבט, במאמרו 'ברכת המינים של הרב מאיר בעל משפט צדק', בקובץ 'ישורון', גיליון יד, תשס"ד, עמ' תתג-תתי.
יש לציין, שבפסקי תשובות (הערה 18) הביא שבגניזה הקהירית הנוסח: "ולנוצרים אל תהי תקווה" (ולא ציין מקור לדבריו).
וע"ע במאמרו של הרב דוד יצחקי, 'הבנת דברי הגר"א על דרך אומרם', בקובץ 'ישורון', גיליון ה, תשנ"ט, עמ' תקלא-תקלג; תשובות והנהגות ח"ב סי' נט.
↑ בסוגריים מסולסלים הוכנסו מילים בהם ישנן נוסחאות עתיקות שונות, שככל הנראה אינן נובעות מצנזורה.
↑ לא נגענו בנוסח חתימת הברכה, השנוי במחלוקת גדולה באחרונים ואכמ"ל (וגם ברוב המאמרים הנ"ל לא נגעו בו ביסודיות).
↑ ראה במקורות שבהערה לעיל.
↑ ראה בהערה הנ"ל.
↑ ראה סידור עליות אליהו' (ועוד), שכתבו כפי נוסח הגר"א, אף שבכמה עניינים הנוסח העתיק – קודם הצנזורה – אינו כך (וראה מה שהשיג עליהם הרב דוד יצחקי, במאמרו: 'הבנת דברי הגר"א על דרך אומרם', בקובץ 'ישורון', גיליון ה, תשנ"ט, עמ' תקלא-תקלג). כך גם בסידורי החסידים (נוסח ספרד) המשיכו את מנהגי האדמו"רים.
↑ ראה לרבי משה שטרנבוך (תשובות והנהגות המוזכר ח"ב סי' נט) שכתב לומר: "ולמלשינים ולמשומדים אל תהי תקווה", מפני שהנוסח העתיק הוא "ולמשומדים", ומאידך כדאי לומר גם "ולמלשינים" כי כתבו המקובלים שיש בזה סוד, שהכוונה שלא תהא למלשין הגדול תקווה כשמלשין עלינו לפני מלכו של עולם יתברך שמו. והמליץ להמשיך: "וכל המינים והאפיקורסים כרגע יאבדו", מפני שהנוסח העתיק הוא "המינים", אך עיקר הסכנה היא מהאפיקורסים (ועיין שם שלדעתו זוהי עיקר תקנת הברכה וכוונתה).
כמו כן, ראה בפסקי תשובות הנ"ל שהביא שיטות שונות במילה הפותחת את הברכה: "למשומדים" / "למינים" / "לנוצרים" / "לכופרים" / "לאפיקורסים" / "למומרים"; (למרות שברור שהאחרונות הן פרי הצנזור).
↑ המידע בפסקה זו, כולל כמה מהמקורות שבהערות השוליים לקוח מאמרו של הרב אוריאל פרנק (הנ"ל): 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד - בימים ההם ובזמן הזה'.
↑ ראה תבנית:מקוראבודרהם ברכות קריאת שמע$פירוש רבנו דוד אבודרהם, ברכות קריאת שמע, ד"ה אהבת עולם: "ושבור עול הגויים מעל צווארינו - על שם (ויקרא כו, יג) 'ואשבור מוטות עולכם'." (הרב אוריאל פרנק, שם; המקורות להלן - מפרויקט השו"ת). כך גם הייתה גרסה המהר"ם חביב (ראה במאמרו של הרב בצלאל דבליצקי: 'תשובת מהר"ם אבן חביב בענין נוסח התפילה ותוליכנו קוממיות בארצנו', בקובץ 'ישורון' גיליון יד, תשס"ד, עמ' עט-פא, הנוסח "עול הגויים" מופיע שם בתחילת עמ' פ). ראה גם (שו"ת בית יוסף, תשובות רבי יצחק קארו, ריש סי' ב,): "ישמרכם הא-ל, השומר אמת לעולם, ויצילכם מכל צרה וצוקה, וישבור עול הגויים מעל צוואריכם..." (די ברור שפתיחה זו עושה שימוש בנוסח הברכה המקובל בזמנו).
↑ ראה דברי רבי דוד יצחקי, קצירת האומ"ר, בספרו 'לוח ארשׁ', תשס"א, עמ' תצה (הרב אוריאל פרנק, שם). ראה מאמרו של הרב ישראל מרדכי פלס: 'מנהגה ונוסחה של הגדת באקי' (בקובץ 'ישורון', גיליון טו, תשס"ה, עמ' תתעג-תתצב), עמ' תתצ והערה 117, שם הביא נוסחאות מסידור עתיק (צרפת מ"ח) והגדות עתיקות, בהם הנוסח "עול הגויים", ובהגדה עתיקה אחרת הנוסח "עול גויים".
↑ כך הנוסח בתפארת שלמה, פרשת דברים, ד"ה אלה הדברים: "ושבור עול הַגָלוּת מעל צווארינו - הוא בחינת הלימוד התורה של רבי עקיבא כמובא בספרים..." וראה מדרש תנחומא, מהדורת וורשה, פרשת וירא סי' כג: "...ואשבור עול גָלֻיוֹת מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון... אמן". ראה שו"ת מכתם לדוד או"ח סוף סי' כ: "...והוא יתברך שמו ישבור עול גלות מעל צווארינו..." וכעין זה בשו"ת פרחי כהונה יו"ד סוף סי' כא: "ואני תפילה לה' יתברך [ש]ישבור עול הגלות מהרה מעל צווארינו..."
הרב אוריאל פרנק (שם) ציין לדברי רבי ברוך אפשטיין, בעל התורה תמימה, ברשימת הלצותיו המשעשעת על הצנזורים (מקור ברוך, ח"ג, עמ' 1554 ואילך): "ואחד הצנזורים לא יכול לסבול התפילות על החופש משעבוד מלכויות בנוסח ברכת המזון: "הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צווארינו", וימחק את 'עול גלות' ותצא הלשון מגוחכת".
↑ כן נהג האר"י הקדוש (שער הכוונות, ריש עניין ראש השנה, מובא בשל"ה הקדוש, מסכת ראש השנה, פרק נר מצוה, אות כ במהדורת ר' מאיר כ"ץ ממכון 'יד רמה', חיפה תשנ"ז, ובמחצית השקל על המ"א סי' תקפד ס"ק ב). וראה שו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' לו אות יג ואילך) שמנהג זה הוא רק לשיטת המקובלים (וראה בהערה הבאה).
↑ ראה משנה ברורה סי' תקצב ס"ק יב; שו"ת יביע אומר במקומות המצויינים בהערות הקודמות; ועוד.
↑
הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא, במקום שבו רוצים שיופיע הקישור להערה:
{{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

{{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
שימו לב לתוספת "1=".
↑ ראה שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' עה. וראה במקורות שציין בשו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' לו אות יח).
↑ ראה דברי פרופ' דוד תמר ז"ל, במאמרו 'הערות לנוסח תפילות ופיוטים' (בקובץ 'שמעתין' גיליון 107-108, תשנ"ב, עמ' 185-190), סעיף ה: 'ישוע שר הפנים' (עמ' 188-189, ושם נסמן לעוד מקורות ומאמרים בנושא זה).
↑ א. כך נדפס במחזורים רבים בשנים האחרונות (במתוקנים ומוגהים שבהם), ובהם: 'מחזור המפורש' (של הרב יעקב וינגרטן, ירושלים תשע"ב); 'מחזור המבואר' (הוצאת ר' אברהם בראון, ירושלים תשמ"ז) ו'מחזור בית תפילה' (הוצאת מילר, יושלים תשס"ט). וכן הסיקו רבים ובהם הרב חיים קרויס, ראה דבריו במאמרו 'בענין ה'יהי רצון' שבין התקיעות', בקובץ אורייתא, גיליון טז, תשמ"ח (עמ' קכג-קלב), ובפרט בסוף עמ' קכט. (וראה גם במקורות שהזכיר פרופ' דוד תמר ז"ל באמרו הנ"ל, ובכללם דברי החכם ר' זלגימאן בער ז"ל).
ב. שֶׁם זה הינו גימטריה של "קר"ק" (ראשי תיבות: תקיעה-תרועה-תקיעה, כאשר לוקחים מכל מילה את האות השניה, כי כולן מתחילות באות ת', וכך הוא בטור ומפרשיו, אך בזמננו מקובל לומר: תר"ת), דהיינו שבע-מאות. שם זה (ישעיהה) נשמע כמו "ישעיה" רק עם הדגשת האות ה' בסופו.
↑ ראה ב'קונטרס שיירי המנחה' על שו"ת מנחת אלעזר הנ"ל (ח"א סי' עה ד"ה אמנם בענין) שכתב: "במחזור הישן [דפוס ווינעציאה שנת תע"ב] עם פירוש 'הדרת קודש' שמביא אלו ה'יהי רצון' שבין התקיעות, וכתב שם הגימטריה ישעיה"ו, והכונה שעלה קר"ק וכמספר ישעיהו, וכתב שם במחזור הנזכר שמובא זה בכת"י ישן. וכן כתב בכוונה הזאת בסידור של"ה דפוס אמשטרדם ושם כתב בדיוק "ישעיהו שר הפנים", והוא בדיוק כן, דמצאתי עתה בספר החשק ערך שמות מט"ט [אות ס"ד] כי ישעיהו שמו של מט"ט שם הפנים. ובאמת מצינו בתיקוני זוהר הקדוש דמט"ט שר הפנים מוליך קול השופר למעלה, ושייך לכאורה בזה בתקיעת שופר".
ונראה שנוסח זה מבוסס על ההנחה כי בגימטריה פער של אות אחת איננו משמעותי, כדברי הרב החיד"א (דבש לפי, מערכת גימטראות, אות יד) ועוד. וראה דברי הרב חיים קרויס במאמרו המוזכר בהערה הקודמת, ובפרט בריש עמ' קכח. (שהרי ישעיהו בגימטריה עולה 401, וקר"ק בגימטריה עולה 400).
↑ ראה דברי הרב חיים ליברמן וחכמים נוספים המובאים במאמרו של פרופ' דוד תמר ז"ל המוזכר בהערה לעיל. כמו כן, ראה דברי הרב מאיר מזוז בעלון 'בית נאמן', גיליון 30, פרשת כי תבוא תשע"ו, הערה 14 (ובמקורות המוזכרים בה), ובמאמרו של הרב חיים קרויס הנ"ל (עמ' קכט).
↑ ראה דברי הרב יהודה זלוטניק (אלידע), בקובץ סיני טז (הוזכר ע"י פרופ' ד. תמר ויבדל לחיים הרב מזוז, בדבריהם המוזכרים בהערות הקודמות. כמו כן, ראה מאמרו של הרב הרב חיים קרויס הנ"ל ('בענין ה'יהי רצון' שבין התקיעות', בקובץ אורייתא, גיליון טז, תשמ"ח), ובפרט עמ' קכז-קלב.
↑ בירושלמי שלפנינו (מגילה פ"ג ה"ז) הנוסח קצר יותר: "רב אמר: צריך לאמר 'ארור המן ארורים בניו'. אמר רבי פנחס צריך לומר 'חרבונה זכור לטוב'." (נוסח זה מופיע הן בדפוס וילנא [ובמהדורת מאורי אור, ירושלים תשס"ה], והן בדפוס ונציה רפ"ג).
↑ ברא"ש הנוסח "ברוכים כל ישראל", ובתוספות "ברוכים כל היהודים". (וראה בהערה להלן שבאורחות חיים הנוסח "כל היהודים" כבתוספות, ובאבודרהם וברבנו ירוחם הנוסח "כל ישראל" כברא"ש ובתוספותיו). ברא"ש (ובירושלמי המוזכר בהערה הקודמת) נוסף עוד: "וגם חרבונה זכור לטוב".
↑ כך כתבו הרב דוד יצחקי (בסיום מאמרו: 'ליקוטי הערות בנוסחאות התפילה', בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מב [ז, ו], תשנ"ב, עמ' קה-קטו) והרב יעקב לויפר (בספרו 'משונצינו ועוד וילנא' (עמ' 37-39 בדפי תוכנת 'אוצר החכמה'), ובמאמרו 'עוד על עיוותי צנזורה בפיוטי פורים', בקובץ הווירטואלי 'דאצ'ה', גיליון 37, כ"ט בניסן תשס"ח, עמ' 6).
↑ הרב יעקב לויפר (שם) מביא כמה הוכחות לדבריו (שהנוסח המקורי הוא "ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל"): (א) רבנו ירוחם, תלמיד הרא"ש, בספרו תולדות אדם וחוה (נתיב י ח"ג, דף סג טור ג, ד"ה החלק ג') כתוב: "...צריך לומר אחר קריאת המגילה: 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל וגם חרבונה זכור לטוב'. זה פשוט בירושלמי דמגילה..." (ב) בתוספות הרא"ש (מגילה ז:), שנדפס רק בדור האחרון ולא עבר את פגעי הצנזורה, הנוסח כמו ברבנו ירוחם. (ג) בדפוס ונציה רפ"ב (שהיה, יחסית, נקי מצנזורה) הדפיסו את דברי הרא"ש בנוסח זה ("ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל"; אך את התוספות העתיקו ממהדורת שונצינו; לעומת הרא"ש שלא נדפס במהדורה זו). וראה במאמרו הסבר מעניין לגלגולי דפוס זה. (ד) בדפוסים של הטור (או"חסי' תרצ) שלא היו נגועים בצנזורה (דפוס אישאר ה'רמ"ה, עותק סרוק ממנו נמצא במחשבי הספריה הלאומית עמ' 161; וכן נמצא גם במהדורת פייבי די סאקו כמצויין ב'הערות והגהות' על מהדורת 'הטור השלם' בהוצאת מכון 'שירת דבורה') הנוסח הוא 'ארורים כל הערלים'.
וכך כתב הרב דוד יצחקי (במאמרו המוזכר בהערה הקודמת, עמ' קטו): "בסוף נוסח שושנת יעקב, צריך לומר: ארורים כל הערלים, ברוכים כל ישראל. (כן הוא בפסקי הרא"ש מגילה פ"א ס"ח דפוס ויניציה ר"פ, ובתוספות הרא"ש שם, וכן הוא בטור (משנת רל"ג) ואבודרהם כתב יד בריטיש מוזיאון ובדפוס קדמון, וברבינו ירוחם סוף נתיב העשירי, וכן הוא בסמ"ק מצוריך בשם המסכת סופרים. [שוב ראיתי בסידור רש"ס שנוסחו 'ארורים כל הערלים ברוכים כל הישראלים'. וכתב: ארורים כל הערלים וכו', כן הוא בטור... וגם מהרש"ל כתבו בסידורו, והוא תלמוד ערוך בירושלמי דמגילה סוף פרק בני העיר, וגם הם דברי תוספות דפ"ק דמגילה דף ז' ע"ב. עכ"ל. אבל בדפוסים המאוחרים השונים של הטור ושולחן ערוך וכו' באים הרבה נוסחאות שונות מחמת הצנזורה]."
נביא את הנוסחים המצונזרים שהזכיר הרב יצחקי: 1. באורחות חיים (ח"א, הל' מגלה ופורים אות לא) נדפס הנוסח: "תנן במסכת סופרים^{(דרוש מקור)}: אמר רבי פנחס: וצריך שיאמר אחר מקרא מגילה 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל העכו"ם ברוכים כל היהודים וחרבונא זכור לטוב'. ע"כ ואנו לא נהגנו כן". וכרגיל המילה "עכו"ם" הינה צנזורה (מהמילה ערלים). 2. וכן באבודרהם (תפילת פורים,): "ואמרינן בירושלמי שצריך לומר אחר קריאת המגלה: 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש אשתו ברוכה אסתר ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל. גם חרבונה זכור לטוב', משום שנאמר (משלי י, יז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". ושוב, ברור שהמילה "עכו"ם" הינה צנזורה. (ההבדל בין האבודרהם לאורחות חיים, האם "ברוכים כל היהודים" או "כל ישראל", והבדל זה נמצא כבר בין תוספות לרא"ש, ראה בהערה לעיל). (דברי האבודרהם, ונוסחתו, הובאו בליקוטי מהרי"ח). 3. גם בספר 'ווי העמודים' (עמוד התורה פ"א אות יז), לבנו של השל"ה הקדוש, מובא בשם הטור הנוסח: "...ארורים כל הכותיים וברוכים כל ישראל..." (וברור שהמילה "כותיים" הינה צנזורה של המילה "ערלים"). 4. נוסחת הטור (מהדורות וילנא/ורשא), הבית יוסף, הב"ח, השולחן ערוך ומפרשיו בחלק מהדפוסים המצונזרים: "ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים", הובאה בפנים. וראה עוד אצל הרב יעקב לויפר, שם.
↑ ראה (ירמיהו ט, כה) "...כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים...". וראה נדרים לא: ובפסוקים המובאים שם. (ובתנ"ך הכינוי "ערלים" לאומות העולם הוא נפוץ, וראה גם דברי שמעון ולוי במעשה דינה).
↑ ראה בהערה לעיל, מדברי הרב דוד יצחקי, שבדפוס הטור משנת רל"ג, הנוסח "ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל". (וראה במאמר של הרב יעקב לויפר, הנ"ל, – דאצ'ה 37 עמ' 6, – שכתב שכבר בדפוס הראשון של השולחן ערוך (ונציה שכ"ו) שלטה הצנזורה, שהחלה בעיקר משנת שי"ד).
↑ ראה טור או"ח סי' תרצ; בית יוסף שם סי' תרצה, א; ערוך השולחן או"ח תרצ, כב; שם תרצה, ג.
↑ ויש להתפלא שלא הרגיש שנוסח זה: "ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים" אף הוא מצונזר, ושונה מנוסח שהביא בעצמו מליקוטי מהרי"ח בשם האבודרהם: "ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל"
↑ ראה דברי הרב בריש ויינברגר במאמרו 'מנהגי פורים בויז'ניץ', בקובץ 'בית ויזניץ', גיליון 21, אדר תשנ"ד, עמ' 13-16, אות יד בעמ' 14. ‏^[81]. ונזכיר כמה דוגמאות לסידורים בהם מושמט משפט זה: סידור 'דרך החיים' (לרבי יעקב מליסא, הוצאת מכון 'פתחי מגדים', ירושלים תשנ"ח, דפוס צילום מדפוס פרעסבורג 1834, דף רעא.), סידור עולת ראיה (ח"א עמ' תמא, המבוסס – על פי השמועות – על סידור השל"ה), סידור רא"ל פרומקין (עמ' 174), סידור 'תפילות ישראל' עם פירוש הרש"ר הירש (הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשנ"ב) ועוד.
מעניין לציין שאף במאירי (מגילה ז:) ובר"ן (מגילה ג: לדפי הרי"ף) הושמטה שורה זו (ואף שם הייתה אימה גדולה מהנוצרים, וראה דברי הרב דוד צבי הילמן במאמרו 'לשונות המאירי לתשובת המינים', בקובץ 'צפונות' א, עמ' סה ואילך).
↑ למשל: "ארורים כל הרשעים שונאי ה', ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה'". ראה מה שהביא הרב דוד ברדא, בשגרת לשונו, במאמרו 'חידושים וביאורים במסכת מגילה ובהלכותיה', בקובץ 'זכור לאברהם' (חולון), תשס"ג, עמ' קיט-קכז, ריש סימן ד, בעמ' קכה (וכנראה הוא נוסח כמה מעדות המזרח).
↑ גם הרב מאיר מזוז בספרו 'סנסן ליאיר' (הובא בעלון 'בית נאמן', פרשת תצווה-זכור ה'תשע"ז), מציע לומר נוסח "ארורים כל שונאי ישראל". אך בפועל מנהגו, כמנהג רבים מהספרדים, לומר: "ארורים כל הרשעים, ברוכים כל ישראל".

צנזורה מפחד השלטונות הנכריים[עריכה]

במשך מאות בשנים צנזרו השלטונות הנוצרים ספרים רבים מהתורה שבעל פה.

צנזורה בענייני הלכות הגוי.
צנזורה בענייני הלכות עבודה זרה.
צנזורה בענייני הגאולה ודיני מלכים ומלחמותיהם.

ראו גם[עריכה]

תנ"ך אלבה

צנזורה יהודית[עריכה]

בקשו לגנוז ספר...

צנזורה בענייני חול[עריכה]

איסור שקר
זכות הציבור לדעת?

צנזורה עיתונאית מטעמים בטחוניים[עריכה]

(האם יש בנושא זה חומר תורני?)

צנזורה מחמת צנעת הפרט[עריכה]

איסור לשון הרע, מה נכון לגלות ומה נכון להסתיר,...

לקריאה נוספת[עריכה]

ד"ר יוסף נדבה, גזירות על ספרים עבריים

קישורים חיצוניים[עריכה]

צנזורה נוצרית במקורות הקודש[עריכה]

הרב אוריאל פרנק, מזיוף התורה לגאולת התלמוד בימים ההם ובזמן הזה, מתוך: פורטל הדף היומי
צנזורה - באנציקלופדיה 'דעת'
הרב הלל גרשוני, לכל לומדי התלמוד הבבלי, שאין חפצם לילך אחר הצנזור הנוצרי‏^[1], מתוך: פורטל הדף היומי

צנזורה בענייני חול[עריכה]

הרב יעקב אריאל, זכות הציבור לא לדעת, אתר מרכז ישיבות בנ"ע
הרב שלמה אבינר, האם הטענה "זכות הציבור לדעת" היא טענה נכונה? (וידאו), אתר מכון מאיר
הרב זכריה בן שלמה והרב צבי גולדפישר, שחיתות פרטית וציבורית - האם זכות הציבור לדעת?, אתר ישיבת בית אל
ד"ר צוריאל ראשי, "זכות הציבור לדעת" בתקנוני האתיקה העיתונאית לעומת "חובת הציבור לדעת" במשפט העברי, אתר דעת

הערות שוליים

↑ במאמר רשימת צנזורות קלאסיות, ובפרט במסכת עבודה זרה.

[1] המובא בפסקה זו הינו ידוע ומפורסם, ונזכר גם ב'מבוא מהמוציא לאור' שבספר המדע ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, ירושלים-בני ברק תשס"א, עמ' 19 (גם לגבי הדוגמאות בהמשך נעזרנו במקור זה); וכן במבוא שבגמרא מהדורת 'עוז והדר' (לגבי המדור 'הגהות וציונים').

[2] ראה במקורות שבהערה הקודמת. ראה גם במבוא לספר התשב"ץ חלק א, מהדורת מכון שלמה אומן ומכון ירושלים, תשנ"ח, בפרק 'המודעה על הזכרת עכו"ם', עמ' 48-49, ובהערות שם.
ראה גם סקירתו של ר' יעקב אופנהיימר, בתוך מאמרו 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין' גיליון 85-86, עמ' 89: "בדפוסים הראשונים של השולחן ערוך (דפוס ונציה שכ"ה-שכ"ו, 1564-1565, בלי 'המפה' של הרמ"א; דפוס קראקא ש"מ, 1580; ודפוס קראקא שסז, 1607), שלא עברו ידי הצנזורה, לא נמצא המונח "עכו"ם". במהדורת ונציה שנ"ג-ד' (1593-4), שנדפסה בפיקוח הצנזורה, הוכנסה המילה "עכו"ם" במקומם של הכינויים המקובלים בכתבי היד שלפני תחילת הדפוס העברי... אכן נראה בעליל שהכנסת המילה עכו"ם גרמה לטעויות רבות ולשיבושים".

[3] הנוצרים חשבו, משום מה, שההלכות הנוגעות לעבודה זרה ולעובדיה, הם דווקא לעובדי כוכבים, מזלות ופסלים, ולא לנוצרים, מאמיני השילוש הטמא, המהווה שיתוף בין הבורא לאליל אנושי, והמיוסדת על אמונה פרימיטיבית, מגושמת ומגוחכת באלוהים-אדם (ומה בין אליל דומם לאליל מת?).

[4] ראה משנה ברורה סי' שכט ס"ק יז ובהערה בשולי הגיליון, שם. כמו כן, ראה דבריו לגבי הצלת נוכרים בשבת (סי' של ס"ק ח), ובהערה שנדפסה שם בשולי העמוד (בדפוסים ישנים), שהדברים אמורים "במדינת אנדיא, שעד היום האומות הן עובדי כוכבים ומזלות", כאשר הדברים ברורים שמדובר בצנזורה (ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עט ד"ה אבל כשנזדמן; ומאמרו של הרב יהודה דוד בלייך: הסגרת פושע יהודי לעם נוכרי (פרשת נקש), בתוך: תחו"מין ח, תשמ"ח, עמ' 302. יש לציין, שבחלק מהמהדורות החדשות השמיטו הגהת-צנזורה זו.

[5] ראה 'ילקוט שינויי נוסחאות', מהדורת ר"ש פרנקל, ירושלים-בני ברק תשמ"ב, פ"ח מהל' חובל ומזיק ה"ט, עמ' שכח, וכן ב'מבוא מהמוציא לאור' שבתחילת ספר המדע ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, ירושלים-בני ברק תשס"א, עמ' 19.

[6] רמב"ם פ"ח מהל' חובל ומזיק ה"ט.

[7] ידיעה מפורסמת זו מופיעה במקומות רבים, ובהם ב'נוֹטרִיקוֹן' - מסע ביבליוגרפי, מאת אלי שטרן, גיליון 16, עמ' 11. (ניתן לקבל את הגיליון במייל: [email protected]). ידיעה-דוגמא זו ואחרות, מובאות במאמרו של הרב אוריאל פרנק, 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד – בימי ההם ובזמן הזה', י' בסיוון ה'תש"ע (מופץ ברשת). במהדורות בהן יש תיקוני גרסה על הדף, כגון מהדורת 'עוז והדר' (במדור 'הגהות וציונים'), העירו על כך בכל מקום בו מופיע הביטוי "הפקר בית דין היה הפקר" (למשל, יבמות פט: בגמרא ובתוספות, רש"י ותוספות שם עט: רש"י שם קח. ועוד).

[8] מעניין לגלות, שאף בספרי חכמי זמנינו, מתוך התרגלות לנוסח המשובש, פעמים רבות נדפס: "הפקר בי"ד היה הפקר", אף שספרים אלו נדפסו שלא תחת חמת שלטון האומות, והאמת ברורה לכל שמקור הביטוי "היה הפקר" הוא בצנזורה.

[9] תוספת זו, מופיעה בש"ס וילנא, ואף בדפוסים רבים כיום. (וראה שם ב'הגהות וציונים' שבמהדורת 'עוז והדר').

[10] העיר על זה הרב הרצל יהודה הנקין בסיום מאמרו: 'איסור הריגת גוי ורציחת מחבל כפות' (בקובץ 'שנה בשנה', תשנ"ה, עמ' 237-254), הערה 3 בסוף עמ' 253; וכן הרב דוד קאהן בספרו 'העקוב למישור', תשנ"ג, במבוא^{(דרוש מקור)}.

[11] על שתי טעויות אלו בדברי הטור העיר הרב דוד קאהן במבוא לספרו 'העקוב כמישור', תשנ"ג, עמ' ל.

[12] דוגמאות אלו מובאות – בין היתר – במאמרו של הרב אוריאל פרנק, 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד – בימים ההם ובזמן הזה', י' בסיוון ה'תש"ע (מופץ ברשת). השמטות אלו מרוכזים בספר 'חסרונות הש"ס', ובחלק מהדפוסים החדשים (נהרדעא - וגשל תשס"ח; ועוד) הושבו למקום על הדף. במהדורות אחרות (כדוגמת 'עוז והדר', 'מהדורת ארץ ישראל' [ע"י אהרן בלום והאחים פוגל, ירושלים תשנ"ט], 'הלכה ברורה', ועוד), השמטות הצנזור נדפסו בשולי הגיליון. (בדפוסים אחרים, כדוגמת 'טלמן', 'ארטסקרול - שוטנשטיין', ואחרים, עדיין נדפס התלמוד בצורתו המצונזרת). סקירה על המדורות השונות והתנהלותן בתחום זה ניתן למצוא בטבלה שבסיום המאמר של הרב אוריאל פרנק, הנ"ל.

[13] הודגשה השמטת הצזורה.

[14] יתכן שראו את קלונם בסיפור בורותם של מייסדי דתם, או שסיפור אוטנטי זה חושף את השקר שבכמה 'מסורות' נוצריות.

[15] ראה סנהדרין סז.: "העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין], וסוקלין אותו. וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. – בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא: אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא נשיא הואי! – כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה". לא הבאנו דוגמה זו בפנים, מפני שיש ויכוח בין המפרשים האם אכן כוונת הדברים למייסד הדת הנוצרית או לאדם אחר בעל אותו שם.

[16] להלן כמה דוגמאות של צנזורה בדברי רש"י (מלבד רש"י על הגמרות הנ"ל שצונזר, והושב בחלק מהדפוסים):
ברכות יב. ד"ה המינין, בדפוסים הרגילים (- המצונזרים) כתוב ברש"י "המינין - עכו"ם", אך המקור היה כתוב: "המינין - תלמידי ישו".
שם: ד"ה מינות, כתב רש"י (המילים המודגשות הושמטו ע"י הצנזורה): "מינות - אותם תלמידי ישו הנוצרי ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל. וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים".
שבת קטז. משפטים מהגמרא ומרש"י בגנות ה'עוון גיליון' (ראה לעזי רש"י שם) והנצרות בכלל, הושמטו (וחלקם הוחלפו במילים אחרות, כגון "מין" ב"צדוקי" וכדומה).
עירובין סב. ד"ה ועכו"ם, במקור הדיבור הוא "ונוכרי" אך מילה זו הוחלפה במילה "עכו"ם" וכנ"ל.
יומא מ: ד"ה אל תתנו, בנוסח המצוי (המצונזר): "אל תתנו מקום לצדוקים - תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל". ובמקור: "אל תתנו מקום למינין - לתלמידי ישו הנוצרי החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל".
סנהדרין יז. ד"ה ובעלי כשפים, בנוסח הרגיל (המצונזר) כתוב: "ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להינצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן, כגון המצרים". אך במקור במקום שתי המילים האחרונה ("כגון המצרים") היה כתוב: "כגון ישו הנוצרי".
שם נח: ד"ה אמר רבינא (המילה המצונזרת הודגשה): "אמר רבינא אפילו שני בשבת - לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשום חובה קאמר, דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו הנוצרים, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה..."
שם קה. ד"ה מתניתין מני וכו': "אמר ליה ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה ככל הגוים - משמע כדקאמרת, השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם [ושכמותו], אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם - לעולם הבא". במקום המילה "ושכמותו" צריך לומר "וישו ושכמותם" (מקור וציונים במהדורת 'עוז והדר', שם).
הוריות יא. ד"ה אוכל נבילה: "אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא". במקום שלוש המילים האחרונות ("רע הוא") הופיע במקור (קודם הצנזור): "וסתמו מין הוא".
(מקורות אלו נמצאו בחיפוש המילה 'צנזורה' בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, להלן מעט מקורות שלא מופיעים בפירוש רש"י במאגר זה).
ע"ז ו. ד"ה (יום א') [נוצרי]: "נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שציווה להם לעשות יום איד בא' בשבת". (כן הנוסח בדפוסים ישנים, כמובא בדקדוקי סופרים שם ובחסרונות הש"ס. וראה דברי הרב דוד צבי הילמן בצפונות א, עמ' ע, אות כז).
הרב דוד קאהן (במבוא לספרו 'העקוב למישור', תשנ"ג, עמ' יט-כא) הביא רשימת דוגמות לצנזורה נוצרית בדברי רש"י (בהן כמה וכמה שלא הוזכרו כאן).

[17] ברכות יב. ד"ה המינין, בדפוסים הרגילים (- המצונזרים) כתוב ברש"י "המינין - עכו"ם", אך המקור היה כתוב: "המינין - תלמידי ישו".

[18] שם: ד"ה מינות, כתב רש"י (המילים המודגשות הושמטו ע"י הצנזורה): "מינות - אותם תלמידי ישו הנוצרי ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל. וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים".

[19] שבת קטז. משפטים מהגמרא ומרש"י בגנות ה'עוון גיליון' (ראה לעזי רש"י שם) והנצרות בכלל, הושמטו (וחלקם הוחלפו במילים אחרות, כגון "מין" ב"צדוקי" וכדומה).

[20] עירובין סב. ד"ה ועכו"ם, במקור הדיבור הוא "ונוכרי" אך מילה זו הוחלפה במילה "עכו"ם" וכנ"ל.

[21] יומא מ: ד"ה אל תתנו, בנוסח המצוי (המצונזר): "אל תתנו מקום לצדוקים - תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל". ובמקור: "אל תתנו מקום למינין - לתלמידי ישו הנוצרי החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל".

[22] סנהדרין יז. ד"ה ובעלי כשפים, בנוסח הרגיל (המצונזר) כתוב: "ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להינצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן, כגון המצרים". אך במקור במקום שתי המילים האחרונה ("כגון המצרים") היה כתוב: "כגון ישו הנוצרי".

[23] שם נח: ד"ה אמר רבינא (המילה המצונזרת הודגשה): "אמר רבינא אפילו שני בשבת - לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשום חובה קאמר, דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו הנוצרים, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה..."

[24] שם קה. ד"ה מתניתין מני וכו': "אמר ליה ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה ככל הגוים - משמע כדקאמרת, השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם [ושכמותו], אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם - לעולם הבא". במקום המילה "ושכמותו" צריך לומר "וישו ושכמותם" (מקור וציונים במהדורת 'עוז והדר', שם).

[25] הוריות יא. ד"ה אוכל נבילה: "אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא". במקום שלוש המילים האחרונות ("רע הוא") הופיע במקור (קודם הצנזור): "וסתמו מין הוא".
(מקורות אלו נמצאו בחיפוש המילה 'צנזורה' בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, להלן מעט מקורות שלא מופיעים בפירוש רש"י במאגר זה).

[26] ע"ז ו. ד"ה (יום א') [נוצרי]: "נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שציווה להם לעשות יום איד בא' בשבת". (כן הנוסח בדפוסים ישנים, כמובא בדקדוקי סופרים שם ובחסרונות הש"ס. וראה דברי הרב דוד צבי הילמן בצפונות א, עמ' ע, אות כז).

[17] ראה בספרו של פרופ' יעקב שפיגל: 'עמודים בתולדות הספר העברי', עמ' 439. (מובא במאמר הנ"ל של הרב אוריאל פרנק).

[18] ראה ילקוט שינויי נוסחאות במהדורת ר"ש פרנקל ז"ל, שם; שיחות הרצי"ה, יהדות ומינות; ועוד. (והדברים ידועים).

[19] ראה ילקוט שינויי נוסחאות הנ"ל. (האות א, שהוספנו בסוגריים מרובעים, איננה במקור, שם). לגרסה זו "יום ראשון" שבדברי הרמב"ם, הוחלף ב"יום ששי"... (ילקוט שינויי נוסחאות, שם).

[20] ניתן לשער כי רוב ככל מי שרכש את הרמב"ם שלו לפני יותר מעשרים וחמש שנים (- לפני שנת תשנ"א), ימצא בספריו אחת מנוסחאות הצנזור המובאות בפנים (ודומה שכך המצב אצל כל מי שרוכש רמב"ם שאיננו מהמהדורות המדעיות המדויקות החדשות).

[21] ראה בהמשך.

[22] ראה בהמשך הפסקה. לגבי החומרה שראו השלטונות והצנזורה הרוסיים בנוגע לדיני ממונות, ולענייני חושן משפט ראה להלן בכותרת השמטת חלק חושן משפט על ידי הצנזור הרוסי, ובמאמרים המצויינים שם בהערות השוליים.

[23] מהדורת ז'יטומיר תר"ז, ובדומה לזה מהדורת ורשא תרנ"א (ראו במאמר של הר"י מונדשיין המוזכר בהערה הבאה).

[24] ראה דברי הרב יהושע מונדשיין ז"ל, במבואו לפרסום "תשובה אבודה מכ"ק אדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי", בקובץ אור ישראל (מאנסי), גיליון כו, כסלו תשס"ב, עמ' ט-י. מובא ע"י הרב איתם הנקין, במאמרו בקובץ 'חיצי גיבורים' (עמ' תקכ-תקכא), המוזכר להלן (בהמשך הפסקה) בהערות שוליים.

[25] מועתק מ'נוֹטרִיקוֹן' - מסע ביבליוגרפי, מאת אלי שטרן, גיליון ח"י (חנוכה [תשע"ג?]), עמ' 4. (ניתן לקבל את הגיליון במייל: [email protected], או לחפשו בבלוג 'נוטריקון'). שם מופיע צילום ה'התנצלות', ממהדורה ישנה (ונפוצה) של שו"ת נודע ביהודה. (הפיסוק והחלוקה לפסקאות, הינה מהמסדר).

[26] במקומות רבים, השתמשו השלטונות הגויים ביהודי משומד, אש ידע עברית והכיר – לפחות במעט – את סגנון התלמוד והספרות התורנית, בכדי לעבור על ספרי הקודש של תורת ישראל, ולצנזר אותם. נושא זה ראוי לפרק בפני עצמו.

[27] אודות כל זה, ראה 'נוֹטרִיקוֹן', שם.

[28] הרב איתם הנקין הי"ד, בעלון ספרני הישיבות, גיליון לו, עמ' 16 (מדבריו בפורום ספרים וסופרים, ובמקומות נוספים), ועיין שם שפתיחה זו – לערוך השולחן חלק חושן משפט (נדפסה בטעות בספר 'כתבי ערוך השולחן' סימן סה בחלק זה) – הושמטה בהדפסה השנייה של ערוך השולחן (חושן משפט) ע"י בת המחבר, הרבנית בריינה וולברינסקי ע"ה, כשהדפיסה בוורשה תרע"א מהדורת צילום של [ערוך השולחן] חלק חושן משפט, והשמיטה לחלוטין את הקדמה זו (הרב איתם הנקין, 'ביקורת ספרים על 'כתבי ערוך השולחן, בעלוני ממרא, גיליון 121, קריית ארבע תשס"ח, עמ' 171 והערה 22).
וראה גם דבריו (של הרב איתם הנקין) בפרק ספר ערוך השולחן ופגעי הצנזורה [הרוסית], (בתוך מאמרו: סדר כתיבת והדפסת ספרי ערוך השולחן, בקובץ 'חִצי גִבורים - פליטת סופרים', גיליון ז', ניו-יורק, אלול תשע"ד, בעמ' תקטו-תקלו), עמ' תקכ-תקכד (הפרק על הצנזורה).

[29] ראו מאמרו של הרב ישראל מאיר מנדלאוויטש, על בעל ה'גליא מסכת', בקובץ ישורון, גיליון כב, תשס"ג, עמ' תשד-תשה (צויין ע"י הרב איתם הנקין, שם).
בפתיחה לגליא מסכת הופיעה ההבהרה: "כי כל דינים המסתעפים בעניינים האלו לא נהגו אך בעת שהיו יושבים על אדמתם, או בזמן שניתן להם רשות מהמלכים לדון על פי דיני הגמרא, אך בזמננו זה בטלו דינים הללו, כי על פי חוקי המלוכה והמדינה ישפוטו, ואין להרהר אחר משפטי המדינה". (ראה במאמרים הנ"ל).

[30] הרב איתם הנקין הי"ד, בעלון ספרני הישיבות, גיליון לו, עמ' 16, המוזכר בהערה הקודמת.

[31] ראה דברי הרב שאול ישראלי במאמרו 'הסגרת עבריין לשיפוט זר', בקובץ תחו"מין, גיליון ח, תשמ"ז, עמ' 287-296, ובעיקר בעמ' 289-290, שם עמד על שהוספה זו היא מפגעי הצנזורה.

[32] ראה דברי הרב איתם הנקין, אודות ספר ערוך השולחן ופגעי הצנזורה (הרוסית), בתוך מאמרו הנ"ל, עמ' תקכב-תקכד.

[33] ספר 'בן יוחאי', אשר נדפס בווינה (באידיש - וויען) בשנת ה'תקע"ה, בא להשיב כנגד טענות רבנו היעב"ץ בספרו 'מטפחת ספרים', כנגד כמה ממימרות בזוהר הקדוש, ובייחוס הספר לרשב"י, כלשונו בשער: "מבאר צפונות במאמרי התנא הא-לקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל... ותשובות ניצחות, נכוחות וברורות לכל שואל וכותב שטנה על ספר הזוהר מדור-דור".
אודות ספר זה ראה דברי פרופ' דוד תמר ז"ל (בתוך מאמרו 'דינים המיוסדים על הזוהר ועל הקבלה בשו"ע ובבית יוסף'), בקובץ 'סיני', גיליון קטו, תשנ"ה, עמ' עב, וכן בהערה להלן.

[34] זהו נוסח לא רגיל, ומסתבר שלא הייתה כפייה על נוסח ייחודי זה, וייתכן שבשל כך באה ביקורתו החריפה של החתם-סופר, המובאת בסמוך.

[35] תשובה זו נדפסה לראשונה בספר 'עטרת חכמים' (לרבי ברוך פרנקל, בעל הברוך טעם), סי' יד.

[36] יתכן שהחתם סופר השיג בחריפות כה רבה, מפני ביקורתו הכללית על ספר זה (שניסה ליישב את תמיהות הרב היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים, וכנזכר בהערה הקודמת, אך עשה זאת – לעיתים – בדוחק גדול). ראה דברי הרב יהושע ענבל בספרו 'תורה שבעל פה', פרק ח' הערה 22, בעמ' 734, בשם החתם סופר וגדולי תורה אחרים. וראה דברי פרופ' מלך שפירא, במאמרו 'האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי?', ב'מילין חביבין', ריש עמ' ה, ועמ' ז-ח, וש"נ.
יחסו של החתם סופר לעניין עולה גם מהתייחסותו לספר 'מטפחת סופרים', ראה שו"ת חתם סופר (ח"ו-ליקוטים סי' נט): "...הנה נמצא בשכונתך ספר 'מטפחת ספרים' למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בעניין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל..." ורואים שהסכים לכמה ממסקנות ה'מטפחת ספרים', אף שוודאי חלק על חלק מהן, כנודע. וראה מאמרי הראי"ה, מהדורה חדשה (תשע"ו), סוף עמ' 226: "ובדורות האחרונים עשה כמעשה זה הגאון ר"י עמדין, מפני שראה שסמכו נמשכי השבתי-צבי על הזוהר, לא חשש לקדושתו והטיל בו נרגא בספרו המטפחת, וע"ז אמר הגאון החתם-סופר ז"ל עליו: 'נאמנים פצעי אוהב' [משלי כז, ו]". ראה גם שו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' נב ד"ה רק צריכין): "...אנחנו לא נחוש רק למה שהזכירו חז"ל בש"ס וזוהר כי מפיהם לבד אנו חיים". ורואים שייחס את הזוהר לחיבור של חז"ל. (גם בתשובותיו ובחידושיו במקומות רבים מאד מתייחס לדברי הזוהר הקדוש בחרדת קודש, למשל, שו"ת חתם סופר או"ח סי' לו; שם סי' ק [וכעי"ז בחידושיו לחולין קלט:]; ועוד).
אפשרות נוספת היא שהחתם סופר חשש שרבי משה קוניץ (מחבר ספר 'בן יוחאי') נוטה לרפורמה, היות ונטל חלק בספר 'נוגה הצדק', שהוציא הרפורמי אליעזר ליברמן. וראה דברי פרופ' מלך שפירא, במאמרו 'האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי?', ב'מילין חביבין', הערה 10 (בעמ' ד-ה), שהביא שיש שחשדו בו בכך, אך, ככל הידוע, אין לחשד זה בסיס, וכנראה רבי משה קוניץ, לא הכיר את הרפורמים, בדומה לשאר חכמי איטליה בשעתו.

[37] הרב יהושע מונדשיין, מבוא לפרסום תשובה אבודה מכ"ק אדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי, בקובץ אור ישראל (מאנסי), גיליון כו, כסלו תשס"ב, עמ' ט-י.

[38] כך הוא בדפוס וילנא, בסנהדרין נט. וע"ז ג..

[39] נזכיר כמה ספרים בהם נדפסו הדברים בשיבוש: תוס' יבמות סא.; תוס' ע"ז ג.; באר שבע כריתות ו:; תורת חיים סנהדרין נט.; ספר אור זרוע ח"א אלפא ביתא סי' יב ד"ה אלף אלף; יראים סי' רפ, דפו"י סי' שלג; ספר כד הקמח, לרבנו בחיי, ערך גר; שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן צח אות יא; ועוד רבים. (ציטטתי מעט מקורות מחיפוש פשוט בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן).

[40] ראה לר' יעקב אופנהיימר, במאמרו 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין' גיליון 85-86, עמ' 89 הערה 3, שהעיר על דוגמה מפורסמת זו.

[41] הרב אוריאל פרנק במאמרו הנ"ל. וציטט שם משו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג אה"ע סי' ג הערה ג ד"ה הנה בתשובת): "הנה בתשובת מהרלב"ח (שם) ובתשובת השואל ומשיב במהדורא תנינא (ח"ג סוס"י פז) שעמד בדבריו אלו של מהרלב"ח וכן בשאר הפוסקים שהזכירו את ראייתו זו של מהרלב"ח מדברי הגמ' ביבמות, נקטו בגרסת הגמרא "ואחד נשוי נכרית", אולם הרב חיד"א בברכי יוסף חלק אה"ע (סימן ט סק"א) שהביא ג"כ ענין זה, הגרסה בדבריו היא "ואחד נשוי עכו"ם". ע"ש. והטעות סופר גלויה היא כאן לעין כל! שהמדפיסים טעו כי בהבנתם חשבו דהאי "נכרית" דנקט לה הכא היינו גויה ולכן הגיהו וכתבו "עכו"ם", וכמו בכל מקומות הש"ס שהיה כתוב גוי או מין וכיו"ב נקטו המדפיסים עכו"ם מחמת אימת המציק הצנזורה שהייתה על המדפיסים (ועי' ספר שרי המאה ח"א עמוד 36, וראה בזה גם בספר העקוב למישור במבוא עמ' כה. ע"ש). אולם המה חשבו חשבונות רבים וכוונתם 'לתקן', ובכמה מקומות נמצאו מקלקלים [אף לשיטתם]".
על דוגמה דומה, בדפוס מסוים של הספר 'פני יהושע', העיר הרב דוד קאהן (במבוא לספר 'העקוב כמישור', תשנ"ג, עמ' יח) גבי הורדת קרוב לנכסי שבוי תבנית:מקורבבלי:בבא מציעא לח ב$ב"מ לח: או קטן (שם לט.), שהדיון לגבי הורדת נוכרי (שאיננו קרוב) לנכסיהם (רש"י שם), הפך לדיון בהורדת עכו"ם לנכסיהם...

[42] הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן (סי' סג, עמ' קכח,; הרב עובדיה יוסף, במאמרו 'החזרת שטחים מארץ ישראל במקום פיקוח נפש', בקובץ 'תורה שבעל פה', גיליון כא, סוף עמ' יג, וגיליון לא, תש"נ, עמ' לו [נדפס מחדש בספרו 'משא עובדיה', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ז, עמ' שלג], ובקובץ תחו"מין, גיליון י, תש"נ, עמ' 38; שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סי' ב אות א [ונדפס קודם לכן במאמרו 'היתר מכירת קרקעות בשביעית', בקובץ מנחת אהרן, תשמ"א, עמ' 58 אות יז, וב'משא עובדיה', עמ' קכא-קכא, וקמח, ובספר 'ילקוט יוסף', שביעית, ירושלים תש"ס, בסופו]; הרב חיים דוד הלוי במאמרו 'השלום והשלכותיו', בקובץ 'תורה שבעל פה', גיליון כא עמ' מו [נדפס בספרו שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' א]; ועוד. (הרב איתם הנקין הי"ד, במאמרו המוזכר בהערה הבאה, הערה 13, ציין כך גם הביא הרב אליהו קלאצקין, בשו"ת אמרי שפר, סי' צב, ע"ש). ראה גם מאמרו של הרב יעקב ורהפטיג, 'לא תחנם ומשמעותו בימינו', בקובץ תחו"מין גיליון ב, תשמ"ב, עמ' 202-203, 210, ובמקורות שציין שם.

[43] ראה מאמרו של הרב דוד קאהן, בקובץ 'מוריה', גיליון קה, תמוז תש"מ, עמ' עד (ובספרו 'העקוב למישור', במבוא, עמ' כג); הרב דוד צבי הילמן, בקובץ 'צפונות', גיליון ד, עמ' סב אות ב (וראה גם בקובץ 'ישורון', גיליון כה, עמ' תרטו); הרב איתם הנקין הי"ד, במאמרו 'על מכירת קרקע לגויים ו'מכתב הרבנים, בקובץ 'המעין', טבת תשע"ב [נב, ב], גיליון 200, עמ' 114; הרב יצחק שמואל קסירר, בספרו 'שמיטה כמצוותה' (בעילום שם), בית שמש תשס"ז; ועוד.
וראה שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' מא אות ה; שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג חו"מ סי' יב ד"ה ברם אחר, וד"ה ושו"ר הלום; הרב איתם הנקין, שם הערה 13. (ובדבריהם יש כדי השב לדברי הרב דוד צבי הילמן, צפונות שם, ש"נמצא היתר המכירה שלו סמוך על הצנזור הרוסי ימ"ש, ולא – להבדיל – על הב"ח", שכן יש ראשונים שסוברים כך). וראה גם במאמרו של הרב איתם הנקין הי"ד (אשר נערך ונדפס לאחר העלותו לגנזי מרומים), 'בירורים בדין לא תחונם', בקובץ 'המעין', טבת תשע"ו [נו, ב], גיליון 216, עמ' 7-9.

[44] דברי הב"ח הופיעו בשלימות בדפוס קניגסברג תרכ"ב, ובמהדורות מאוחרות יותר הושמט תירוץ זה של הב"ח ע"י הצנזורה, ונדפס מחדש בדורנו בטור מהדורת 'שירת דבורה' (וע"ש בהערה ג), ועוד. (וראה שם בהערות ובקובץ 'מוריה' הנ"ל בהערה הקודמת).

[45] כך סבורים הרב פנחס זביחי (שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג חו"מ סי' יב ד"ה והנה גבי); הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף, שביעית, עמ' תתא), הרב שלמה אבינר (טל אורות, הוצאת ספריית חוה, בית אל תשס"א, בראשית, עמ' יט ואילך) ואחרים.

[46] ראה: ילקוט שינויי נוסחאות על הרמב"ם, מהדורת ר' שבתי פרנקל ז"ל, פי"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ג, עמ' שכא; דברי הרב דוד צבי הילמן במאמרו 'לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים', בקובץ צפונות, גיליון א, עמ' סה-עב; דברי הרב אליהו רחמים זיני שם; ועוד.

[47] ראה: (ח"ה סי' מא ד"ה ע"ד הדו"ד); דברי הרב דוד צבי הופמן (מחשובי רבני אשכנז לפני כמאה שנים) המובאים במאמרו של ר' יעקב אופנהיימר: 'יחס היהדות לאומות העולם', בקובץ 'שמעתין', גיליון 85-86, עמ' 87-94; אגרות הראי"ה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה, ח"א, אגרת פט, עמ' צט; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' יג,; שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סי' ב אות א; שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' מא (בעיקר באות ה); שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' מז אות ה; שו"ת עשה לך רב ח"ט סי' ל (הדברים מובאים גם במאמרו 'דרכי שלום ביחסים שבין יהודים לשאינם יהודים', בקובץ 'תחו"מין', גיליון ט, תשמ"ט, עמ' 71-81); שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג אה"ע סי' ה ד"ה ומה גם, ח"א כרך ג חו"מ סי' יב, שם ח"א כרך ג חו"מ סי' ד הערה א ד"ה וראיתי להר"מ, ח"א כרך ג חו"מ סי' יב הערה א ד"ה ונומיתי לו, (מקצת מלשונו מובאת בהערות לקמן); ילקוט יוסף, שביעית, עמ' תשצה, תת-תתא (וראה מקצת לשונו בהערה להלן); ועוד.

[48] הרב דוד צבי הילמן, במאמרו הנ"ל, אות כד-כה, עמ' סט-ע (בצפונות א).

[49] וזה לשון המאירי שם (בכל מקום שיש שלושה קווים הכוונה שנמחק בכתב היד): "והוא שאמרו לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו וכשנפרד הימנו כעס בעצמו והפליג למרוד ותלה אבן שואבת בעגל ירבעם והעמידו בין הארץ לרקיע להטעות בו בני אדם וכן לא --- בשתי ידיו על שנידהו ולא רצה לקבלו בתשובה וגרם לו שכעס בעצמו ועבד את האלילים וכמו שאמר זקף לבינתא --- את הרבים לעבודת האלילים --- זה אין בו שם לווי כלל וכן היא הגירסא בכל ספר מדויק שדחפו בשתי ידיו וסופרים המוטעים הכניסו בו בקצת גמרות שם לווי עד שנמצא בקצת גמרות חדשות --- וטעות גמורה הוא שהרי --- הנזכר היה בימיו מן הראשונים שבבית שני שהרי שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה ר"ל מאותם מאה ועשרים זקנים שבימי עזרא והוא היה כהן גדול אחר עזרא ואנטיגנוס איש סוכו קבל ממנו ויוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן קבלו מאנטיגנוס ויהושע בן פרחיה קבל מהם אלא שטעות מפורסמת היא וזה שהוזכר כאן היה אחר שכעס בעצמו ועבד את האלילים ומרד על החכמים וחלק עליהם וכישף והסית והדיח ועל זה בעצמו נאמר במסכת גיטין אסקיה בנגידא ואף שם כל שגורס שם לווי שבוש סופרים הוא בלא פקפוק".

[50] ראה בדברי הרד"צ הילמן, שם, סוף אות כה.

[51] מקורה מספר 'פסקי תשובות' (או"ח ח"א סי' קיח אות ג).

[52] ראה סידור רש"י סימן לז: "ברכת המינין ביבנה תקנוה, בתר ישו בן פנדירא משום מינין" (וכ"ה בספר הסדרים לרש"י, סי' כג, מהדורת ישראל ש' אלפנביין, ד"צ ירושלים תשכ"ח). וכ"ה בספר יוחסין (מאמר ראשון, גבי יהושע בן פרחיא): "...וביבנה תקנו ברכת המינין על אלו". וראה רש"י מגילה יז:.
בפסקי תשובות (שם הערה 15) הביא מקורות אחרים לדבר, ומאחר שלא מצאתים, אצטט דבריו: "כתב רש"י (ברכות ל. – במהדורת ונציה שנת ר"פ-רפ"ג, שניצלה מהשמטות הצנזור, וכיום כבר הודפס בכמה דפוסים בהשמטות רש"י על הדף): 'ביבנה תיקנוה קרוב לתרבותו של ישו הנוצרי שלימד להפוך דברי א-להים חיים', ובבה"ג (מהדורת מקיצי נרדמים, ברלין, עמ' כז): 'ברכת המינין בתר ישו בר פנדירא הוא דאיתקן דנפישי לה מיני' וכו'." (דברי בה"ג הובאו גם באנציקלופדיה תלמודית (כרך ד, ברכת המינים, טור תקיא, הערה 3). נוסיף עד שברכה זו נקראת בתלמוד בשם "ברכת המינים", וראה בערך מין שמילה זו בתלמוד משמעותה היא לתלמידי יש"ו הנוצרי (ויש לזה עוד מקורות רבים, בודדים מהם הובאו בפסקי תשובות שם).
יש לציין, שלדעת רבי יהודה הלוי (כוזרי מאמר שלישי סי' סה, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים-ירושלים תשע"ד, סוף עמ' צז) ברכת המינים נתקנה כנגד הצדוקים והבייתוסים, ולא כנגד הנוצרים, ע"ש.

[53] ראה בפסקי תשובות שם שהביא כמה נוסחאות בכל מילה

[54] נוסח זה נמצא בספרים עתיקים רבים בהם לא שלטה יד הצנזור, ונלקט משם ע"י כמה תלמידי חכמים הבקיאים במחקר, ונזכיר כמה מהם: הרב דוד צבי הילמן, במאמרו 'נוסח ברכת המינים', בקובץ צפונות, ב, עמ' נח-סה, (במאמר זה הפליא לעשות שימוש בעשרות (!) סידורים עתיקים, ובדברי רבים מהגאונים והראשונים שלא צונזרו); הרב שמעון וייזר, במאמרו 'נוסחאות התפילה', בקובץ 'המעין' [יב, ג], עמ' 35 (שם הסתמך רק על סידור 'עבודת ישראל', של בער, המוחזק למדויק, ובפרט אצל יוצאי אשכנז); הרב ד"ר אלכסנדר קרליבך, במאמרו 'ברכת המינים', בקובץ 'שנה בשנה', תשמ"א, עמ' 281-290; הרב דוד יצחקי, במאמרו 'ליקוטי הערות בנוסחאות התפילה', בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מב, תשנ"ב, עמ' קח-קי; הרב דוד יצחקי במכתבו בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מו, תשנ"ג, עמ' קלח-קלט (ובקובץ 'צפונות' גיליון ה עמ' קז); הרב דוד יצחקי, במאמרו 'לוח ארש להגר"י עמדין (ברכת המינים וקדיש)', בקובץ 'ישורון', גיליון ב, תשנ"ז, עמ' תקלז-תקמו; ר' עזרא שבט, במאמרו 'ברכת המינים של הרב מאיר בעל משפט צדק', בקובץ 'ישורון', גיליון יד, תשס"ד, עמ' תתג-תתי.
יש לציין, שבפסקי תשובות (הערה 18) הביא שבגניזה הקהירית הנוסח: "ולנוצרים אל תהי תקווה" (ולא ציין מקור לדבריו).
וע"ע במאמרו של הרב דוד יצחקי, 'הבנת דברי הגר"א על דרך אומרם', בקובץ 'ישורון', גיליון ה, תשנ"ט, עמ' תקלא-תקלג; תשובות והנהגות ח"ב סי' נט.

[55] בסוגריים מסולסלים הוכנסו מילים בהם ישנן נוסחאות עתיקות שונות, שככל הנראה אינן נובעות מצנזורה.

[56] לא נגענו בנוסח חתימת הברכה, השנוי במחלוקת גדולה באחרונים ואכמ"ל (וגם ברוב המאמרים הנ"ל לא נגעו בו ביסודיות).

[57] ראה במקורות שבהערה לעיל.

[58] ראה בהערה הנ"ל.

[59] ראה סידור עליות אליהו' (ועוד), שכתבו כפי נוסח הגר"א, אף שבכמה עניינים הנוסח העתיק – קודם הצנזורה – אינו כך (וראה מה שהשיג עליהם הרב דוד יצחקי, במאמרו: 'הבנת דברי הגר"א על דרך אומרם', בקובץ 'ישורון', גיליון ה, תשנ"ט, עמ' תקלא-תקלג). כך גם בסידורי החסידים (נוסח ספרד) המשיכו את מנהגי האדמו"רים.

[60] ראה לרבי משה שטרנבוך (תשובות והנהגות המוזכר ח"ב סי' נט) שכתב לומר: "ולמלשינים ולמשומדים אל תהי תקווה", מפני שהנוסח העתיק הוא "ולמשומדים", ומאידך כדאי לומר גם "ולמלשינים" כי כתבו המקובלים שיש בזה סוד, שהכוונה שלא תהא למלשין הגדול תקווה כשמלשין עלינו לפני מלכו של עולם יתברך שמו. והמליץ להמשיך: "וכל המינים והאפיקורסים כרגע יאבדו", מפני שהנוסח העתיק הוא "המינים", אך עיקר הסכנה היא מהאפיקורסים (ועיין שם שלדעתו זוהי עיקר תקנת הברכה וכוונתה).
כמו כן, ראה בפסקי תשובות הנ"ל שהביא שיטות שונות במילה הפותחת את הברכה: "למשומדים" / "למינים" / "לנוצרים" / "לכופרים" / "לאפיקורסים" / "למומרים"; (למרות שברור שהאחרונות הן פרי הצנזור).

[61] המידע בפסקה זו, כולל כמה מהמקורות שבהערות השוליים לקוח מאמרו של הרב אוריאל פרנק (הנ"ל): 'מזיוף התורה לגאולת התלמוד - בימים ההם ובזמן הזה'.

[62] ראה תבנית:מקוראבודרהם ברכות קריאת שמע$פירוש רבנו דוד אבודרהם, ברכות קריאת שמע, ד"ה אהבת עולם: "ושבור עול הגויים מעל צווארינו - על שם (ויקרא כו, יג) 'ואשבור מוטות עולכם'." (הרב אוריאל פרנק, שם; המקורות להלן - מפרויקט השו"ת). כך גם הייתה גרסה המהר"ם חביב (ראה במאמרו של הרב בצלאל דבליצקי: 'תשובת מהר"ם אבן חביב בענין נוסח התפילה ותוליכנו קוממיות בארצנו', בקובץ 'ישורון' גיליון יד, תשס"ד, עמ' עט-פא, הנוסח "עול הגויים" מופיע שם בתחילת עמ' פ). ראה גם (שו"ת בית יוסף, תשובות רבי יצחק קארו, ריש סי' ב,): "ישמרכם הא-ל, השומר אמת לעולם, ויצילכם מכל צרה וצוקה, וישבור עול הגויים מעל צוואריכם..." (די ברור שפתיחה זו עושה שימוש בנוסח הברכה המקובל בזמנו).

[63] ראה דברי רבי דוד יצחקי, קצירת האומ"ר, בספרו 'לוח ארשׁ', תשס"א, עמ' תצה (הרב אוריאל פרנק, שם). ראה מאמרו של הרב ישראל מרדכי פלס: 'מנהגה ונוסחה של הגדת באקי' (בקובץ 'ישורון', גיליון טו, תשס"ה, עמ' תתעג-תתצב), עמ' תתצ והערה 117, שם הביא נוסחאות מסידור עתיק (צרפת מ"ח) והגדות עתיקות, בהם הנוסח "עול הגויים", ובהגדה עתיקה אחרת הנוסח "עול גויים".

[64] כך הנוסח בתפארת שלמה, פרשת דברים, ד"ה אלה הדברים: "ושבור עול הַגָלוּת מעל צווארינו - הוא בחינת הלימוד התורה של רבי עקיבא כמובא בספרים..." וראה מדרש תנחומא, מהדורת וורשה, פרשת וירא סי' כג: "...ואשבור עול גָלֻיוֹת מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון... אמן". ראה שו"ת מכתם לדוד או"ח סוף סי' כ: "...והוא יתברך שמו ישבור עול גלות מעל צווארינו..." וכעין זה בשו"ת פרחי כהונה יו"ד סוף סי' כא: "ואני תפילה לה' יתברך [ש]ישבור עול הגלות מהרה מעל צווארינו..."
הרב אוריאל פרנק (שם) ציין לדברי רבי ברוך אפשטיין, בעל התורה תמימה, ברשימת הלצותיו המשעשעת על הצנזורים (מקור ברוך, ח"ג, עמ' 1554 ואילך): "ואחד הצנזורים לא יכול לסבול התפילות על החופש משעבוד מלכויות בנוסח ברכת המזון: "הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צווארינו", וימחק את 'עול גלות' ותצא הלשון מגוחכת".

[65] כן נהג האר"י הקדוש (שער הכוונות, ריש עניין ראש השנה, מובא בשל"ה הקדוש, מסכת ראש השנה, פרק נר מצוה, אות כ במהדורת ר' מאיר כ"ץ ממכון 'יד רמה', חיפה תשנ"ז, ובמחצית השקל על המ"א סי' תקפד ס"ק ב). וראה שו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' לו אות יג ואילך) שמנהג זה הוא רק לשיטת המקובלים (וראה בהערה הבאה).

[66] ראה משנה ברורה סי' תקצב ס"ק יב; שו"ת יביע אומר במקומות המצויינים בהערות הקודמות; ועוד.

[67] 
הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא, במקום שבו רוצים שיופיע הקישור להערה:
{{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

{{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
שימו לב לתוספת "1=".

[68] ראה שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' עה. וראה במקורות שציין בשו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' לו אות יח).

[69] ראה דברי פרופ' דוד תמר ז"ל, במאמרו 'הערות לנוסח תפילות ופיוטים' (בקובץ 'שמעתין' גיליון 107-108, תשנ"ב, עמ' 185-190), סעיף ה: 'ישוע שר הפנים' (עמ' 188-189, ושם נסמן לעוד מקורות ומאמרים בנושא זה).

[70] א. כך נדפס במחזורים רבים בשנים האחרונות (במתוקנים ומוגהים שבהם), ובהם: 'מחזור המפורש' (של הרב יעקב וינגרטן, ירושלים תשע"ב); 'מחזור המבואר' (הוצאת ר' אברהם בראון, ירושלים תשמ"ז) ו'מחזור בית תפילה' (הוצאת מילר, יושלים תשס"ט). וכן הסיקו רבים ובהם הרב חיים קרויס, ראה דבריו במאמרו 'בענין ה'יהי רצון' שבין התקיעות', בקובץ אורייתא, גיליון טז, תשמ"ח (עמ' קכג-קלב), ובפרט בסוף עמ' קכט. (וראה גם במקורות שהזכיר פרופ' דוד תמר ז"ל באמרו הנ"ל, ובכללם דברי החכם ר' זלגימאן בער ז"ל).
ב. שֶׁם זה הינו גימטריה של "קר"ק" (ראשי תיבות: תקיעה-תרועה-תקיעה, כאשר לוקחים מכל מילה את האות השניה, כי כולן מתחילות באות ת', וכך הוא בטור ומפרשיו, אך בזמננו מקובל לומר: תר"ת), דהיינו שבע-מאות. שם זה (ישעיהה) נשמע כמו "ישעיה" רק עם הדגשת האות ה' בסופו.

[71] ראה ב'קונטרס שיירי המנחה' על שו"ת מנחת אלעזר הנ"ל (ח"א סי' עה ד"ה אמנם בענין) שכתב: "במחזור הישן [דפוס ווינעציאה שנת תע"ב] עם פירוש 'הדרת קודש' שמביא אלו ה'יהי רצון' שבין התקיעות, וכתב שם הגימטריה ישעיה"ו, והכונה שעלה קר"ק וכמספר ישעיהו, וכתב שם במחזור הנזכר שמובא זה בכת"י ישן. וכן כתב בכוונה הזאת בסידור של"ה דפוס אמשטרדם ושם כתב בדיוק "ישעיהו שר הפנים", והוא בדיוק כן, דמצאתי עתה בספר החשק ערך שמות מט"ט [אות ס"ד] כי ישעיהו שמו של מט"ט שם הפנים. ובאמת מצינו בתיקוני זוהר הקדוש דמט"ט שר הפנים מוליך קול השופר למעלה, ושייך לכאורה בזה בתקיעת שופר".
ונראה שנוסח זה מבוסס על ההנחה כי בגימטריה פער של אות אחת איננו משמעותי, כדברי הרב החיד"א (דבש לפי, מערכת גימטראות, אות יד) ועוד. וראה דברי הרב חיים קרויס במאמרו המוזכר בהערה הקודמת, ובפרט בריש עמ' קכח. (שהרי ישעיהו בגימטריה עולה 401, וקר"ק בגימטריה עולה 400).

[72] ראה דברי הרב חיים ליברמן וחכמים נוספים המובאים במאמרו של פרופ' דוד תמר ז"ל המוזכר בהערה לעיל. כמו כן, ראה דברי הרב מאיר מזוז בעלון 'בית נאמן', גיליון 30, פרשת כי תבוא תשע"ו, הערה 14 (ובמקורות המוזכרים בה), ובמאמרו של הרב חיים קרויס הנ"ל (עמ' קכט).

[73] ראה דברי הרב יהודה זלוטניק (אלידע), בקובץ סיני טז (הוזכר ע"י פרופ' ד. תמר ויבדל לחיים הרב מזוז, בדבריהם המוזכרים בהערות הקודמות. כמו כן, ראה מאמרו של הרב הרב חיים קרויס הנ"ל ('בענין ה'יהי רצון' שבין התקיעות', בקובץ אורייתא, גיליון טז, תשמ"ח), ובפרט עמ' קכז-קלב.

[74] בירושלמי שלפנינו (מגילה פ"ג ה"ז) הנוסח קצר יותר: "רב אמר: צריך לאמר 'ארור המן ארורים בניו'. אמר רבי פנחס צריך לומר 'חרבונה זכור לטוב'." (נוסח זה מופיע הן בדפוס וילנא [ובמהדורת מאורי אור, ירושלים תשס"ה], והן בדפוס ונציה רפ"ג).

[75] ברא"ש הנוסח "ברוכים כל ישראל", ובתוספות "ברוכים כל היהודים". (וראה בהערה להלן שבאורחות חיים הנוסח "כל היהודים" כבתוספות, ובאבודרהם וברבנו ירוחם הנוסח "כל ישראל" כברא"ש ובתוספותיו). ברא"ש (ובירושלמי המוזכר בהערה הקודמת) נוסף עוד: "וגם חרבונה זכור לטוב".

[76] כך כתבו הרב דוד יצחקי (בסיום מאמרו: 'ליקוטי הערות בנוסחאות התפילה', בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון מב [ז, ו], תשנ"ב, עמ' קה-קטו) והרב יעקב לויפר (בספרו 'משונצינו ועוד וילנא' (עמ' 37-39 בדפי תוכנת 'אוצר החכמה'), ובמאמרו 'עוד על עיוותי צנזורה בפיוטי פורים', בקובץ הווירטואלי 'דאצ'ה', גיליון 37, כ"ט בניסן תשס"ח, עמ' 6).

[77] הרב יעקב לויפר (שם) מביא כמה הוכחות לדבריו (שהנוסח המקורי הוא "ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל"): (א) רבנו ירוחם, תלמיד הרא"ש, בספרו תולדות אדם וחוה (נתיב י ח"ג, דף סג טור ג, ד"ה החלק ג') כתוב: "...צריך לומר אחר קריאת המגילה: 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל וגם חרבונה זכור לטוב'. זה פשוט בירושלמי דמגילה..." (ב) בתוספות הרא"ש (מגילה ז:), שנדפס רק בדור האחרון ולא עבר את פגעי הצנזורה, הנוסח כמו ברבנו ירוחם. (ג) בדפוס ונציה רפ"ב (שהיה, יחסית, נקי מצנזורה) הדפיסו את דברי הרא"ש בנוסח זה ("ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל"; אך את התוספות העתיקו ממהדורת שונצינו; לעומת הרא"ש שלא נדפס במהדורה זו). וראה במאמרו הסבר מעניין לגלגולי דפוס זה. (ד) בדפוסים של הטור (או"חסי' תרצ) שלא היו נגועים בצנזורה (דפוס אישאר ה'רמ"ה, עותק סרוק ממנו נמצא במחשבי הספריה הלאומית עמ' 161; וכן נמצא גם במהדורת פייבי די סאקו כמצויין ב'הערות והגהות' על מהדורת 'הטור השלם' בהוצאת מכון 'שירת דבורה') הנוסח הוא 'ארורים כל הערלים'.
וכך כתב הרב דוד יצחקי (במאמרו המוזכר בהערה הקודמת, עמ' קטו): "בסוף נוסח שושנת יעקב, צריך לומר: ארורים כל הערלים, ברוכים כל ישראל. (כן הוא בפסקי הרא"ש מגילה פ"א ס"ח דפוס ויניציה ר"פ, ובתוספות הרא"ש שם, וכן הוא בטור (משנת רל"ג) ואבודרהם כתב יד בריטיש מוזיאון ובדפוס קדמון, וברבינו ירוחם סוף נתיב העשירי, וכן הוא בסמ"ק מצוריך בשם המסכת סופרים. [שוב ראיתי בסידור רש"ס שנוסחו 'ארורים כל הערלים ברוכים כל הישראלים'. וכתב: ארורים כל הערלים וכו', כן הוא בטור... וגם מהרש"ל כתבו בסידורו, והוא תלמוד ערוך בירושלמי דמגילה סוף פרק בני העיר, וגם הם דברי תוספות דפ"ק דמגילה דף ז' ע"ב. עכ"ל. אבל בדפוסים המאוחרים השונים של הטור ושולחן ערוך וכו' באים הרבה נוסחאות שונות מחמת הצנזורה]."
נביא את הנוסחים המצונזרים שהזכיר הרב יצחקי: 1. באורחות חיים (ח"א, הל' מגלה ופורים אות לא) נדפס הנוסח: "תנן במסכת סופרים^{(דרוש מקור)}: אמר רבי פנחס: וצריך שיאמר אחר מקרא מגילה 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל העכו"ם ברוכים כל היהודים וחרבונא זכור לטוב'. ע"כ ואנו לא נהגנו כן". וכרגיל המילה "עכו"ם" הינה צנזורה (מהמילה ערלים). 2. וכן באבודרהם (תפילת פורים,): "ואמרינן בירושלמי שצריך לומר אחר קריאת המגלה: 'ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש אשתו ברוכה אסתר ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל. גם חרבונה זכור לטוב', משום שנאמר (משלי י, יז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". ושוב, ברור שהמילה "עכו"ם" הינה צנזורה. (ההבדל בין האבודרהם לאורחות חיים, האם "ברוכים כל היהודים" או "כל ישראל", והבדל זה נמצא כבר בין תוספות לרא"ש, ראה בהערה לעיל). (דברי האבודרהם, ונוסחתו, הובאו בליקוטי מהרי"ח). 3. גם בספר 'ווי העמודים' (עמוד התורה פ"א אות יז), לבנו של השל"ה הקדוש, מובא בשם הטור הנוסח: "...ארורים כל הכותיים וברוכים כל ישראל..." (וברור שהמילה "כותיים" הינה צנזורה של המילה "ערלים"). 4. נוסחת הטור (מהדורות וילנא/ורשא), הבית יוסף, הב"ח, השולחן ערוך ומפרשיו בחלק מהדפוסים המצונזרים: "ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים", הובאה בפנים. וראה עוד אצל הרב יעקב לויפר, שם.

[78] ראה (ירמיהו ט, כה) "...כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים...". וראה נדרים לא: ובפסוקים המובאים שם. (ובתנ"ך הכינוי "ערלים" לאומות העולם הוא נפוץ, וראה גם דברי שמעון ולוי במעשה דינה).

[79] ראה בהערה לעיל, מדברי הרב דוד יצחקי, שבדפוס הטור משנת רל"ג, הנוסח "ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל". (וראה במאמר של הרב יעקב לויפר, הנ"ל, – דאצ'ה 37 עמ' 6, – שכתב שכבר בדפוס הראשון של השולחן ערוך (ונציה שכ"ו) שלטה הצנזורה, שהחלה בעיקר משנת שי"ד).

[80] ראה טור או"ח סי' תרצ; בית יוסף שם סי' תרצה, א; ערוך השולחן או"ח תרצ, כב; שם תרצה, ג.

[81] ויש להתפלא שלא הרגיש שנוסח זה: "ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים" אף הוא מצונזר, ושונה מנוסח שהביא בעצמו מליקוטי מהרי"ח בשם האבודרהם: "ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל"

[82] ראה דברי הרב בריש ויינברגר במאמרו 'מנהגי פורים בויז'ניץ', בקובץ 'בית ויזניץ', גיליון 21, אדר תשנ"ד, עמ' 13-16, אות יד בעמ' 14. ‏^[81]. ונזכיר כמה דוגמאות לסידורים בהם מושמט משפט זה: סידור 'דרך החיים' (לרבי יעקב מליסא, הוצאת מכון 'פתחי מגדים', ירושלים תשנ"ח, דפוס צילום מדפוס פרעסבורג 1834, דף רעא.), סידור עולת ראיה (ח"א עמ' תמא, המבוסס – על פי השמועות – על סידור השל"ה), סידור רא"ל פרומקין (עמ' 174), סידור 'תפילות ישראל' עם פירוש הרש"ר הירש (הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשנ"ב) ועוד.
מעניין לציין שאף במאירי (מגילה ז:) ובר"ן (מגילה ג: לדפי הרי"ף) הושמטה שורה זו (ואף שם הייתה אימה גדולה מהנוצרים, וראה דברי הרב דוד צבי הילמן במאמרו 'לשונות המאירי לתשובת המינים', בקובץ 'צפונות' א, עמ' סה ואילך).

[83] למשל: "ארורים כל הרשעים שונאי ה', ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה'". ראה מה שהביא הרב דוד ברדא, בשגרת לשונו, במאמרו 'חידושים וביאורים במסכת מגילה ובהלכותיה', בקובץ 'זכור לאברהם' (חולון), תשס"ג, עמ' קיט-קכז, ריש סימן ד, בעמ' קכה (וכנראה הוא נוסח כמה מעדות המזרח).

[84] גם הרב מאיר מזוז בספרו 'סנסן ליאיר' (הובא בעלון 'בית נאמן', פרשת תצווה-זכור ה'תשע"ז), מציע לומר נוסח "ארורים כל שונאי ישראל". אך בפועל מנהגו, כמנהג רבים מהספרדים, לומר: "ארורים כל הרשעים, ברוכים כל ישראל".

[95] ברכות יב. ד"ה המינין, בדפוסים הרגילים (- המצונזרים) כתוב ברש"י "המינין - עכו"ם", אך המקור היה כתוב: "המינין - תלמידי ישו".

[96] שם: ד"ה מינות, כתב רש"י (המילים המודגשות הושמטו ע"י הצנזורה): "מינות - אותם תלמידי ישו הנוצרי ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל. וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים".

[97] שבת קטז. משפטים מהגמרא ומרש"י בגנות ה'עוון גיליון' (ראה לעזי רש"י שם) והנצרות בכלל, הושמטו (וחלקם הוחלפו במילים אחרות, כגון "מין" ב"צדוקי" וכדומה).

[98] עירובין סב. ד"ה ועכו"ם, במקור הדיבור הוא "ונוכרי" אך מילה זו הוחלפה במילה "עכו"ם" וכנ"ל.

[99] יומא מ: ד"ה אל תתנו, בנוסח המצוי (המצונזר): "אל תתנו מקום לצדוקים - תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל". ובמקור: "אל תתנו מקום למינין - לתלמידי ישו הנוצרי החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל".

[100] סנהדרין יז. ד"ה ובעלי כשפים, בנוסח הרגיל (המצונזר) כתוב: "ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להינצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן, כגון המצרים". אך במקור במקום שתי המילים האחרונה ("כגון המצרים") היה כתוב: "כגון ישו הנוצרי".

[101] שם נח: ד"ה אמר רבינא (המילה המצונזרת הודגשה): "אמר רבינא אפילו שני בשבת - לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשום חובה קאמר, דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו הנוצרים, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה..."

[102] שם קה. ד"ה מתניתין מני וכו': "אמר ליה ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה ככל הגוים - משמע כדקאמרת, השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם [ושכמותו], אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם - לעולם הבא". במקום המילה "ושכמותו" צריך לומר "וישו ושכמותם" (מקור וציונים במהדורת 'עוז והדר', שם).

[103] הוריות יא. ד"ה אוכל נבילה: "אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא". במקום שלוש המילים האחרונות ("רע הוא") הופיע במקור (קודם הצנזור): "וסתמו מין הוא".
(מקורות אלו נמצאו בחיפוש המילה 'צנזורה' בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, להלן מעט מקורות שלא מופיעים בפירוש רש"י במאגר זה).

[104] ע"ז ו. ד"ה (יום א') [נוצרי]: "נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שציווה להם לעשות יום איד בא' בשבת". (כן הנוסח בדפוסים ישנים, כמובא בדקדוקי סופרים שם ובחסרונות הש"ס. וראה דברי הרב דוד צבי הילמן בצפונות א, עמ' ע, אות כז).

[85] במאמר רשימת צנזורות קלאסיות, ובפרט במסכת עבודה זרה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[82]

[83]

[84]

[81]

[1]

צנזורה

תוכן עניינים

צנזורה לספרי הקודש[עריכה]

הצנזורה במשטרים השונים[עריכה]

דוגמאות קלאסיות לצנזורה[עריכה]

דוגמאות נפוצות לצנזורה ע"י שינוי נוסח - בספרות התלמוד והפוסקים[עריכה]

דוגמאות להשמטות הצנזורה מטעמים דתיים-נוצריים בתלמוד ומפרשיו[עריכה]

צנזורה נוצרית בספרי הפוסקים[עריכה]

הודעה בתחילת הספר או הנושא[עריכה]

השמטת חלק חושן משפט על ידי הצנזור הרוסי[עריכה]

צנזורות מוטעות ומגוחכות[עריכה]

הצנזורה והשפעתה על ההלכה[עריכה]

לא תחונם בנוכרי שאינו עובד עבודה זרה[עריכה]

האם יש צנזורה בדברי המאירי על "האומות הגדורות בדרכי הדתות"?[עריכה]

הצנזורה בראי ההלכה[עריכה]

סיום מסכת מצונזרת[עריכה]

צנזורה בתפילות ובפיוטים[עריכה]

נוסח ברכת המינים[עריכה]

תפילתנו לשבירת העול[עריכה]

נוסח ה"יהי רצון" שבין התקיעות[עריכה]

שושנת יעקב[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

צנזורה מפחד השלטונות הנכריים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

צנזורה יהודית[עריכה]

צנזורה בענייני חול[עריכה]

צנזורה עיתונאית מטעמים בטחוניים[עריכה]

צנזורה מחמת צנעת הפרט[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

צנזורה נוצרית במקורות הקודש[עריכה]

צנזורה בענייני חול[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

צנזורה

צנזורה לספרי הקודש[עריכה]

הצנזורה במשטרים השונים[עריכה]

דוגמאות קלאסיות לצנזורה[עריכה]

דוגמאות נפוצות לצנזורה ע"י שינוי נוסח - בספרות התלמוד והפוסקים[עריכה]

דוגמאות להשמטות הצנזורה מטעמים דתיים-נוצריים בתלמוד ומפרשיו[עריכה]

צנזורה נוצרית בספרי הפוסקים[עריכה]

הודעה בתחילת הספר או הנושא[עריכה]

השמטת חלק חושן משפט על ידי הצנזור הרוסי[עריכה]

צנזורות מוטעות ומגוחכות[עריכה]

הצנזורה והשפעתה על ההלכה[עריכה]

לא תחונם בנוכרי שאינו עובד עבודה זרה[עריכה]

האם יש צנזורה בדברי המאירי על "האומות הגדורות בדרכי הדתות"?[עריכה]

הצנזורה בראי ההלכה[עריכה]

סיום מסכת מצונזרת[עריכה]

צנזורה בתפילות ובפיוטים[עריכה]

נוסח ברכת המינים[עריכה]

תפילתנו לשבירת העול[עריכה]

נוסח ה"יהי רצון" שבין התקיעות[עריכה]

שושנת יעקב[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

צנזורה מפחד השלטונות הנכריים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

צנזורה יהודית[עריכה]

צנזורה בענייני חול[עריכה]

צנזורה עיתונאית מטעמים בטחוניים[עריכה]

צנזורה מחמת צנעת הפרט[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

צנזורה נוצרית במקורות הקודש[עריכה]

צנזורה בענייני חול[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש