רבי יהודה בן בבא

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, מעשרת הרוגי מלכות.

תולדות חייו[עריכה]

רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשמת רבי עקיבא על ידי הרומאים – אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל.‏^[1] הוא מוגדר בתלמוד כחסיד, בתלמוד מובאים מספר מעשיות המתחילות במילים "מעשה בחסיד אחד"‏^[3]. בתלמוד מובא כי רצו לומר עליו "הי חסיד הי עניו" בהלוויתו, אלא שלא היו יכולים לומר זאת מפני הכלל ש"אין מספידין על הרוגי מלכות"‏^[4].

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות הסמיכה ושעל ידי זה נגרמת ההמשכיות לעם ישראל, ואסרו את הסמיכה. רבי יהודה בן בבא, שידע את חשיבות הסמיכה להמשכיותו של עם ישראל, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס. בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב. בין הזקנים שסמך היו רבי מאיר, ר' שמעון בר יוחאי, ר' יוסף בן חלפתא ורבי יהודה בן אלעי, שהיה מורו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה. הוא נתפס על ידי הרומאים, אך המוסמכים הצליחו להימלט. בן בבא לא הסגיר אותם, על אף שהרומאים דקרו אותו שלוש מאות פעם בחניתות.

וכך מסופר בתלמוד: "שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחום שסומכין בו יעקר; מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף (את) רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים גילו אותם האויבים - הרומאים), אמר להם (רבי יהודה בן בבא): בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל (חניתות) ועשאוהו לגופו ככברה"‏^[5].

חבריו[עריכה]

על חבריו נמנה שמעון התימני, אודות כך מסופר‏^[6]: "מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים".

תורתו[עריכה]

במשניות מובאים עדויות שמסר, הלכות שהיו מקובלות בידו מרבותיו‏^[7]. הוא גזר גזירות הלכתיות על בני דורו‏^[8]. פסקיו מופיעים פעמים בודדות בתלמוד, שנים מהם במסכת עירובין. אחת אודות דין פסי ביראות, בהן הוא קובע כי "אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד" (=היתר פסי ביראות, שכשר למרות שהוא פרוץ מרובה על העומד, נאמר רק בבאר מים חיים השייך לרבים)‏^[9], והשני הוא אודות קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, בה הוא קובע את המידה המקסימלית בה מותר לטלטל בקרקף שלא הוקף לדירה - שבעיים אמה ושיריים (=ומעט) על שבעים אמה ושיריים, וכן קובע שבקרפף צריך להיות "שומירה" (ביתן שמירה) או בית דירה, כדי שתחשב לכל הפחתו במידה מסויימת כרשות היחיד שמותר לטלטל בה‏^[10].

הוא נחלק עם רבי עקיבא בדין פירוט החטא, לאדם החוזר בתשובה על חטאיו‏^[11]: "צריך לפרוט את החטא שנאמר (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קברו[עריכה]

ציון קברו נמצא בין אושה לשפרעם, והצומת הסמוך, צומת סומך, קרוי על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבי יהודה בן בבא", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 555-554, באתר HebrewBooks
• רבי יהודה בן בבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רבי יהודה בן בבא

הערות שוליים