רבי יוסף אלבו

ספר העיקרים, דפוס ורשה תר"ל

רבי יוסף אלבו (1380 - 1444, לערך), מגדולי הוגי הדעות היהודים בתקופת הראשונים. התגורר בספרד. מחבר ספר העיקרים.

תלמידו של רבי חסדאי קרשקש, מחבר ספר אור השם. כיהן ברבנות בערים שונות בארגון ובקסטיליה.

יצירתו נולדה על רקע הצורך לזקק את עיקרי היהדות למבנה פשוט, כדי לחזק את האמונה ולמנוע התבוללות. השפעתו של רבו רבי חסדאי קרשקש עליו גדולה מאוד.

התקופה שבה פעל הייתה זמן משבר ביהדות ורבים המירו את דתם. הוא נאלץ להשתתף בויכוח טורטוסה ולהסביר מול קהל עוין את עקרונות אמונתו. זה היה הרקע לחיבור "ספר העיקרים" שבו העמיד את עיקרי הדת היהודית על שלושה: מציאות ה', מתן תורה בהתגלות בהר סיני וקיומם של שכר ועונש. מעיקרים אלו יוצאים שורשים, שכפירה בהם מביאה לכפירה בעיקרים ומוציאה את הכופרים מהכלל. הימנעותו מלכלול את האמונה במשיח כעיקר עוררה עליו ביקורת.

סגנונו פשוט ובהיר. בולט רצונו להתפלמס עם הנצרות אשר לדעתו סותרת את השכל, בניגוד ליהדות. מגמות פולמוסיות אלו הביאו לצנזורים מסוימים שנעשו בספר בידי הרשויות.

חידוש יש בדעתו על הצמחונות, חידוש שהיווה יסוד ל"חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק. לדבריו, אף שהתורה התירה אכילת בשר, זהו היתר בדיעבד, שאינו מציאות אידאלית.

תקופת חייו של רבי יוסף אלבו על ציר הזמן