רבי משה טייטלבוים
|
|
רבי משה טייטלבוים מאויהעל (מכונה ע"ש ספרו ישמח משה) היה אדמו"ר ורב חשוב בגליציה ובהונגריה, מייסד שושלת אדמו"רי אויהל-סיגעט.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בפרעמיסלה שבגליציה בשת תקי"ט לאביו ר' צבי, מצאצאי הרמ"א, המהרש"ל ורבי העשיל מקראקא. למד אצל דודו ר' יוסף שהיה אב"ד קולבסוב ואצל ר' אריה לייב מסטריזוב. התחתן בגיל צעיר אך המשיך ללמוד בסטריזוב, ורק בגיל 16 עבר לבית חותנו בפרעמיסלא. התמדתו היתה גדולה ביותר, ובגיל 17 אמרו עליו כי הוא בקיא בחמש מאות דפי גמרא בעל פה. בשנת תקמ"ב נפטר חותנו והוא החל לעסוק במסחר. אמנם, עסקיו לא צלחו והוא התפרנס מהירושה שהותר לו חותנו. שלוש שנים לאחר מכן, בשת תקמ"ה, התקבל לכהן כרב בשיניוא, שם גם ייסד שיבה. כרב, פעל רבות לקידום העיר מבחינה רוחנית, אך עם זאת סבל מהטרדות והלשנות. לאחר שהשיא את בתו לרבי אריה לייב ליפשיץ, בעל "אריה דבי עילאה" שהיה חסיד לובלין, הסכים לאחר הפצרות חתנו לנסוע אל החוזה מלובלין. הוא החליט שאם ימצא תשובה לשאלה כיצד החסידים מצליחים כל ימיהם להיות בשמחה - יהפך לחסיד. משהגיע אל ה"חוזה", שאלו החוזה מדוע הוא נראה עצב, הרי על אף ההלכה שיש להיות מיצר ודואג על חורבן הבית, יש לקיים את הפתגם "צהלתו בפניו ואבלו בלבו", ואף החסידים שנראים שמחים אומרים תיקון חצות בבכי ובצער, ועם זאת בשמחה. דברים אלו השפיעו על ר' משה, והוא הפך לחסיד של ה"חוזה". הוא נסע גם לצדיקים נוספים, בהם לרבי אברהם יהושע השל מאפטא, רבי ישראל מקוז'ניץ ורבי מנחם מנדל מרימנוב. עם היותו חסיד נלהב, שמר על דקדוק בענייני ההלכות, ואף נזף בחתנו על שלא היה מקפיד על זמני התפילות. בשנת תקס"ח נבחר לכהן כרב באויהעל שבהונגריה, והחל להפיץ את החסידות באיזורי הונגריה וסלובקיה ולנהוג כאדמו"ר. כמו כן, נהג לכתוב קמיעות, דבר שעורר את התנגדותו של רבי נפתלי מרופשיץ. עם זאת, שמו הלך לפניו, ואף גדולי התורה שבדורו ביקשו ממנו ברכות (אפילו החת"ם סופר בעצמו ביקשו להתפלל על בנו הכתב סופר בעת שהיה חולה). התכתב בהלכה עם גדולי דורו, ובראשם עם החתם סופר (ששלח לו תשוב נגדית לפסקו שאסור לשליח ציבור הלבוש בגדי צמר לעבור לפני התיבה, כפי מנהג החסידים, אולם לאחר שר' משה הקפיד על כך, שלח לו החת"ס התנצלות והתפייסות). הוא נודע גם בדרשות מיוחדות, ועל אף שארכו כמה שעות הציבור היה מקשיב להן קשב רב. כל ימיו היה מיצר ביותר על חורבן ביהמ"ק, עד שאמרו עליו כי נשמתו היא נשמת ירמיהו הנביא. סמוך למיטתו היו מונחים תמיד מקל ובגדי שבת, על מנת שיהיה מוכן ללכת ולהקביל את פני המשיח.
ר' משה היה אדם בריא שלא ביקר אצל רופא במשך 81 שנותיו. עם זאת, בשנת תר"א חלה לפתע, ובכ"ח בתמוז נפטר, ובין מספידיו היה רבי חיים מצאנז.
תלמידיו וצאצאיו[עריכה]
- חתנו רבי אריה לייב ליפשיץ- אב"ד וישניצא, בעל "אריה דבי עילאה"
- רבי מנחם מנדל פאנט מדעעש
- רבי צבי הירש מליסקא
- ר' יואל אשכנזי מזלוטשוב- בעל "מלא הרועים"
בנו רבי אלעזר ניסן טייטלבוים כיהן כאדמו"ר בדרוהוביטש. נכדו, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים כיהן כרב ואדמו"ר בסיגעט. נכדו רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים כיהן כרב ואדמו"ר תחת אביו בסיגעט, ובניו היו רבי יואל טייטלבוים שכיהן כרב, ראש ישיבה ואדמו"ר בסאטמאר ומייסד חסידות סאטמר ורבי חיים צבי טייטלבוים מסיגעט (בעל עצי חיים). חתן נכדו, רבי חנוך העניך טייטלבוים (מייער) היה רב ואדמו"ר מחסידות סאסוב, וצאצאיו היו ממשיכי השושלת.
ספריו[עריכה]
- ספרים שלא הודפסו
- ישיר משה - על שיר השירים
- כליל תפארת - על מגילת רות
- אבל משה - על מגילת איכה
- מור ולבונה - על מגילת קהלת
- עסיס רמוני - על מגילת אסתר
- יין הרקח - על אגדות חז"ל ופלפולים
- שיח ספונים - על תפילות ופיוטים וזמירות לשבת
- תוכחת חיים - אמירה נעימה דרושים לחודש אלול וימי רצון
- אבקת רוכל - לקוטים רמזים וטעמים
| תקופת חייו של רבי משה טייטלבוים על ציר הזמן |
|---|
 |