רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין היה מגדולי הפוסקים האחרונים, בעל ערוך השולחן.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בכ' בשבט תקפ"ט בעיר באברויסק שבפלך מינסק, רוסיה הלבנה, לאביו ר' אהרן יצחק ומרת ראשקע. מוצא משפחתו ממגורשי ספרד, ממשפחת בנבנשתי המפורסמת, שלאחר שגורשה מספרד התיישבה בעיר אפשטיין ומכאן שמה. בצעירותו ביקש אב בית הדין של באברויסק, ר' אליהו גולדברג מהוריו כי יסירו ממנו כל עול כדי שיוכל לשקוד על התורה בלי הפרעה. הוא למד אצל הרב גולדברג, שכיוונו ללמוד "אליבא דהלכתא", ונודע בהתמדה ובשקידה מופלאות.

בהגיעו לפרקו נשא את מיכלא ברלין, בת ר' יעקב ברלין (חתנו של רבי מאיר אייזנשטט בעל "פנים מאירות"), אחותו של הנצי"ב מוולוז'ין^[1], ועבר לגור בבית חמיו במיר שבליטא. לאחר שלכו השנים בהן היה סמוך על שולחן חמיו, חזר לבית נעוריו בבאברויסק, והמשיך ללמוד בשקידה אצל הרב גולדברג. בעקבות מצבו הכלכלי הדחוק, נאלץ לקבל על עצמו את משרת ראשות הישיבה בעיר ("ישיבת אלטשול"), ולאחר פטירת הרב גולדברג התמנה לרב ואב"ד העיר.

בגיל עשרים ושבע עבר לכהן כרב העיר נאבאזיבקוב (זובאקי) שבפלך צ'רניגוב, על אף שמרבית יהודי העיר היו חסידים (ליובאוויטש וטשרנוביל). בעקבות כך, החל להתקרב לעולם הנסתר, והחל לעסוק בחכמת הקבלה (בעיקר בחגים ובשבתות). בהשפעת חסידי ליובאוויטש בנאבאזיבקוב, נסע לבקר אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון הצמח צדק, ושהה בביתו במשך כחודש, במהלכו נקשרו ביניהם קשרי אהבה וידידות חזקים מאד. ביקור זה השפיע על ר' יחיאל מיכל רבות, והוא הזכירו עד יום מותו. בתקופת כהונתו בנאבאזיבקוב החל לעסוק בכתיבה תורנית (ראה להלן).

בגיל 40 מונה לרב בלובאץ' הסמוכה לנובהרדוק שבליטא, אולם לאחר יומיים ברבנות העיר עבר לכהן כרבה של נובהרדוק הגדולה, במקומו של רבי יצחק אלחנן ספקטור שנבחר לכהן כרבה של קובנה. משרה זו הפכה אותו להיות אחד מחשובי הרבנים וממנהיגי יהדות ליטא. אחת התקנות הנודעות שתיקן בנובהרדוק היתה שיקבלו את השבת בצהרי יום שישי, כדי למנוע חילול שבת של המאחרים לגמור את מלאכתם.

כרב העיר, עמד על המשמר בתקיפות, ולא אפשר למשכילים וציונים לדרוש או לפעול בעירו.

היה מתומכי תנועת המוסר בפולמוס אודותה, ואף כתב מאמרים לטובתה בעיתונות, ובייחד חיבב את ישיבת נובהרדוק שהוקמה בעירו על ידי רבי יוסף יוזל הורוביץ- "הסבא מנובהרדוק".

לבד מהיותו רב ודיין לקהילה היהודית, שימש פעמים רבות כיועץ ומגשר לשלטונות, ונשלחו אליו גוים רבים מטעם בית המשפט לגישור וליישוב ההדורים.

כשהתעורר באירופה הפולמוס הגדול אודות אתרוגי קורפו, עמד בתוקף כנגד אלו שהעדיפו אתרוגים אלו על פני אתרוגי ארץ ישראל, וכתב מכתב אודות זה לרבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד מערכת ל כלל קמא אות לב).

שיטתו היתה, כי יש ללמוד "אליבא דהלכתא" ויש להתרחק מאד מפלפולים שאינם להלכה.

כיהן ברבנות בנובהרדוק במשך 34 שנה, עד לפטירתו בכ"ב באדר תרס"ח.

בניו[עריכה]

• רבי ברוך הלוי אפשטיין- בעל "תורה תמימה" על התורה.
• רבי דובער- מחכמי ירושלים, ממקורבי רבי יוסף חיים זוננפלד.
• חתנו, ר' משה צבי הירש וולברינסקי- אב"ד סקידל.
• בתו, בתיה מירל, נישאה לדודה, הנצי"ב מוולוז'ין.

ספריו[עריכה]

• ערוך השולחן- חיבור הלכתי מקיף המסודר על פי סדר השולחן ערוך.
• ערוך השולחן העתיד- על ההלכות שלא נכתבו בשו"ע (בית המקדש, טומאה וטהרה, זרעים וכו').
• אור לישרים- על ספר הישר לרבנו תם], אבד במהשלך פשיטה של הצבא על בית הדפוס, ונותר רק על סדר נשים ומסכת נידה. זכה להסכמות האדמו"רים מטשרנוביל ר' אהרן ור' מנחם נחום, הנצי"ב מוולוז'ין, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה והמהרי"ל דיסקין.
• מיכל המים- הגהות על תלמוד ירושלמי.
• ליל שימורים- על הגדה של פסח.
• שו"ת.

ראה גם[עריכה]

• שיטת פסיקה

הערות שוליים