שיחת מיקרופדיה תלמודית:לא תחנם

ייש"כ על הערך הנפלא שהוסיף לי מקורות רבים לסוגיא. בכותרת מתנה לצורך ישראל נכתב: מותר לתת לגוי מתנה שהיא לצורך הישראל הנותן (רמב"ן ור"ן גיטין לח ב, לפי חידושי חתם סופר עבודה זרה סד א ולכאו' בחת"ס שם משמע שאדרבה הראשונים הנ"ל לא דברו אלא בעבד ששם די שהישראל נהנה, אבל באיסור לא תחנם בנכרי, אף אם הישראל נהנה כל עוד הנכרי מרויח בחינם אסור. וז"ל החת"ס שם: והנה הר"ן פ' השולח כ' דמשו"ה דחינן מ"ע דלעולם בהם תעבודו משום קיום מצוה דעיקור טעמא משום שלא לשחרר עבדו במתנת חנם אבל כיון שעי"ז נעשה מצוה ה"ל כמוכרו לו ומייתי לי' מג"א סי' צ' סק"ל והקשה בס' באר יעקב בהלכות עבדי' מדמשמעתין דהא ישראל ממעט התיפלה וממילא ליכא לאו דלא תחנם דה"ל כנוטל שכר דקיום המצוה למעט התיפלה היינו שכרו והי' נ"ל דלא אמר הר"ן הנ"ל שיהיה עבד דומה לגוי ממש ז"א אלא דמיון בעלמא והרחק רב ביניהם דבגוי אפי' אין הישראל מפסיד מ"מ כל שהגוי מרויח עובר על לא תחנם וכן מבואר ממ"ש תוס' חולין קי"ד ע"ב ד"ה עד וכו' ומשו"ה אף על גב דישראל מרויח למעט תיפלה מ"מ הי' עובר על לא תחנם אי לאו דלמעוטי תיפלה ענין גדול הוא ודוחה לא תחנם משא"כ בעבד כנעני לא הקפידה תורה אלא היכי דמפסיד ישראל כל דמי עבדו להרויח להעבד זהו אסור אבל אם ישראל אינו מפסיד דהמצוה שוה לי' כל כך אעפ"י שהעבד מרויח לית לן בה וא"ש:

פיסקה 3.10 - על מנת שיקוץ[עריכה]

נזדקרה טעות במשפט הבא:

"להלכה, נחלקו ראשונים: יש פוסקים כדעה הראשונה (רי"ף שם; רמב"ם שם; רבנו ירוחם יז ו, שכן הסכימו רוב הפוסקים); ויש פוסקים כדעה השניה (רמב"ם שם; ריטב"א שם, בשם הרמ"ה; רא"ש שם), וכן הלכה (טוש"ע שם)."

וצ"ל ההיפך הגמור (ונ"מ להלכה!): "יש פוסקים כדעה השניה (רי"ף וכו') ויש פוסקים כדעה הראשונה (רמב"ם וכו') וכן הלכה". הרמב"ם אגב מופיע בטעות בשתי הדעות (לאמתו של דבר הוא פוסק כרי"ף).