שריפת התורה בימי הרומאים

שריפת התורה בימי הרומאים יחד עם העמדת צלם בהיכל, אלו שנים מתוך חמשת האירועים אשר בגינם אנו צמים בצום שבעה עשר בתמוז וכך כתב הרמב"ם: " חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבֻטַּל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחָרְבָּן שֵׁנִי, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס הָרָשָׁע סֵפֶר תּוֹרָה, וְהִעְמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל." (רמב"ם תעניות ה', ב').

על מיקומו של האירוע מובא בתלמוד ירושלמי:"איכן שרפה רבי אחא אמר במעברתא דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה" ^[1] . שני מקומות מוצגים בתור אפשרות: ה"גשר" המפורסם חיד "לוד", אולי הגשר העתיק שחודש בהתקופה הממלוכית בארץ ישראל הוא גשר בייברס - גשר עתיק, השוכן ביציאה הצפונית מהעיר לוד, בין "כביש 40" למסילת הרכבת המובילה אל העיר מצפון, אשר מופיע גם במפות הדרכים מהתקופה הרומית בארץ ישראל.

דביר רביב מציע למקם את "מעברתא" ב"כביש טול כרם – שכם" וכך הוא כתב:" בחלקו המערבי זורם הנחל (בנתיב הכביש) בנוף של סלע קשה (גיר ודולומיט), דבר שגרם להיווצרותו של עמק V צר. עמק זה מזכיר את המונח 'מעבר' / 'מעברות' הנזכרים במקורות השונים. 'מעבר' זה בחלקו המערבי של נחל שכם, מזוהה עם מעברתא דלוד, הנזכר בירושלמי תענית: "ושרף אפוסטומוס את התורה איכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה" (ירושלמי תענית, פ"ד, סח, ג)

'מעברתא דלוד' מזוהה עם המעבר הזה ונקראת על שם הכפר הסמוך – בית ליד. 'מעברתא דטרלוסה' מזוהה עם 'מעבר' הדרך היורדת משכם לתרצה ונקראת כך על שם הכפר הסמוך – טלוזה (שזוהה בטעות על ידי הנזיר בורקארד וגרן עם תרצה) . השם מעבר או מעברתא משמש במקורות כאזור הכרחי למעבר. הדוגמה המובהקת לכך הוא שמה של שכם בתקופה ההלניסטית – 'מעברתה'. ^[2]