תולדות הדפוס העברי
|
|
דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי בספרד. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר איוב מאת רבי לוי בן גרשום הוא הרלב"ג.
השימוש באותיות עבריות[עריכה]
השימוש באותיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 באביניון שבצרפת - מקומו של ארמון האפיפיורים במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש רש"י על התורה , היה הספר העברי הראשון שהודפס.
הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, עם פירוש רש"י על התורה נדפס בשנת 1475 ברג'ו די קלבריה בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל. אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה.
הדפוס העברי[עריכה]
במרוצת המאה ה-15 הודפסו בעולם , בשיטת אינקונבולה , דפוס ערש, או דפוס עריסה, כ-29,000 ספרים, מתוכם 140 בשפה העברית. מחצית הספרים בעברית מצויים באוסף אוסף וולדונה - אוסף הספרים העבריים המפורסם של ג'ק לונצר (Jack V. Lunzer) מאנטוורפן מהמאה ה-16. הספרים הוצגו בתערוכה סותבי.
בראשית המאה ה-16 פעלו כבר 30 בתי דפוס בעיקר באיטליה ובחצי האי האיברי. נושאי ההדפסה העיקריים, היו בדומה לספרים שהדפיסו אחרים: תנ"ך, פרשנות המקרא, תלמוד וספרת ההלכה - כמו "ארבע טורים". היו גם חיבורים שעסקו בדקדוק, פילוסופיה, היסטוריה ורפואה.
הספרי הודפסו לפי הזמנת בעליהם. בחלקם עברו בקורת של השלטונות הנוצריים והושמטו מהם קטעים לא-מאושרים.
התשתית הרחבה להקמת בתי-דפוס עבריים הוקמה על מגורשי ספרד. אלו הקימו בתי-דפוס ברחביהאימפריה העות'מאנית בערים: איסטנבול אדירנה, צפת וקהיר.
משפחת שונצינו[עריכה]
משפחת שונצינו הייתה משפחת מדפיסים עבריים מפורסמת, אשר נקראה על-שם העיר סונצ'ינו שליד קרמונה בצפון איטליה. בית המשפחה הוא היום אתר תיירותי בעיר, נקרא "בית המדפיס", ובו מוזיאון לנושא הדפוס. בעיר זו החלו להדפיס ספרים בשנת 1484. המשפחה הגיעה מאשכנז, מחמת המצוקה, ובנתה את ביתה בשונצינו. בשנת 1483 היא הקימה את בית הדפוס העברי הראשון. אחר-כך הוא פעל גם בנפולי. שם הודפסה מסכת ברכות בשנת 1484. הייתה זו המסכת הראשונה מהתלמוד הבבלי שיצאה בדפוס. באותו שנה הודפס גם "מחזור בני רומי (רומא). בשנת 1488 הודפס על-ידו תנ"ך השלם והמנוקד הראשון.
גרשום שונצינו היה מדפיס יהודי פורה. הוא הדפיס בעברית, בלטינית ואולי אף באידיש. הוא חתם את שמו בצורות שונות : Girolina Hieronimus Geronimo. הוא היה נוהג לנסוע למרחקים על מנת להשיג כתבי יד. הוא הדפיס ספרים , מלבד בשונצינו , גם בקזאל מג'יורה (Casal Maggiore) - אף היא ליד קרמונה, ברשה (Brescia) - כמו קרמונה במחוז לומברדיה, ברימיני במחוז אמיליה-רומאניה, בפזארו (Pesaro) במחוז מארקה, באורטונה (Ortona) במחוז אברוצו במרכז-דרום איטליה והגיע עד לסלוניקי וקושטא. בשנים 1494-1504 היה המדפיס העברי היחידי בעולם. (בשנים 1499-1501 - לא הודפסו ספרים עבריים בגלל הרדיפות). בשנת 1502 הוא חזר להדפיס ספרים בפאנו (_Fano) בפרובינציה של פזארו. אז גם החל בהדפזת ספרים לועזים.
בשנים האחרונות לחייו סבל מאוד משנאת ישראל ומתחרות מקצועית. עם זאת, רוב בני משפחתו המשיכו לעבוד במלאכת הדפוס עד השנים האחרונות.
המדפיסים ממשפחת פואה[עריכה]
ערך מורחב:המדפיסים ממשפחת פואה
המדפיסים ממשפחת פואה (Foa) החלו לפעול במקצועם בשנת ה'שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בונציה ומעבר חלק מעובדים מונציה לדפוס של טוביה פואה בסביונטה. תחילה, הדפוס היה בבית המגורים שלו, אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. עם הגברת מספרם של הספרים שהודפסו בעיר ניתן למקום התואר :"אשר משם תצא תורה לכל ישראל".
במאה ה-18 והמאה ה-19 פעלו בני המשפחה בונציה, ופיזה והדפיסו 121 ספרים.
