תרגום השבעים
|
|
כינוי לתרגום היווני של המקרא שנעשה בידי שבעים ושניים זקנים מישראל.
בשנת ג' תקט"ו כינס תלמי פילדלפוס, מלך יוון, שבעים ושניים זקנים, הכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם לשם מה כינסם. לאחר מכן נכנס לכל אחד מהם בנפרד וציווה עליו לתרגם את התורה ליוונית. הקב"ה נתן עצה בלב כל אחד ואחד, וכולם השכילו לתרגם את התורה בכמה וכמה שינויים, בלי שאחד מהם יכל לדעת שגם חברו כוון לזה.
יצירת התרגום[עריכה]
במגילת תענית מובא ש"בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם" וכן נפסק בשו"ע: בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים אורח חיים תקפ ב. הגמרא מגילה ט א מפרטת יותר את פרטי מעשה זה: "תניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו".
היחס לתרגום[עריכה]
במסכת סופרים (פרק א ,ז) נאמר על יום תרגום התורה שהיה קשה כיום שנעשה בו העגל ושעיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית הוא בכך "שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה" . התרגום גם מופיע בסליחות לעשרה בטבת כאחד משלושת המכות שניחתו על עם ישראל בימים אלו יחד עם מות עזרא הסופר ותחילת המצור על ירושלים "בשלש מכות החודש הזה הכני... בשמונה בו שמאלית וימנית... מלך יוון אנסני לכתוב דת יוונית... זועמתי בתשעה בו... טרוף טורף הנותן אמרי שפר הוא עזרא הסופר... בעשירי בחודש סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש"".
הכוזרי מסביר את ההשוואה בין התרגום לבין חטא העגל בכך שבשניהם היה ניסיון לעבוד את ה' על פי השכל האנוי ולא על פי ההארה האלוקית. המחשבה כאילו האדם יודע כיצד להתקרב אל הקב"ה וכיצד לתקן את העולם היא מחשבת כפירה. מחשבה זו מנסה להשאיר את העולם ללא בוראו. עולם כזה הנתון לחסדי הנבראים בלבד הוא עולם חשוך. עולם בו כל יכולת המבט על החיים היא "בגובה העיניים", משאיר את העולם ללא מקור החיים, וממילא ללא כוחות חיים אמיתיים. הארת החיים באה מכוח ההתחברות של האדם למבט האלקי ,הגבוה מעל לחיי האנוש המצומצם והמוגבל. וזו היתה כוונת היוונים במעשה כפייתם של תרגום התורה. הם רצו להפוך את התורה מספר אלקי לספר אנושי. ספר כזה שאפשר לתרגמו לשפות, וכל אחד יתרגם באופן שונה.
יש שהסבירו את עיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית בהכנסת תפיסות עולם ודפוסי חשיבה יווניים שהחלו לחלחל אז לתוך העולם היהודי. לפי ראייה זו, בתרגום התורה ליוונית החל להתגבש מבט מנוכר ו"אקדמי" על תורת ישראל, מבט הרואה בתורה חוכמה אנושית ולא יותר מכך.
שינויים[עריכה]
בין השינויים הרבים שעשו: "אלקים ברא בראשית" במקום "בראשית ברא אלקים" - בכדי שלא יאמר ש"בראשית" הוא גם אל והוא ברא את "אלקים"; "אעשה אדם" במקום "נעשה אדם" - שלא יאמר שהיו לקב"ה שותפים בבריאה; "צעירת רגליים" במקום "ארנבת" - כי שם אשת תלמי היה ארנבת, וכדי שלא יאמר: "שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה" שינו וכתבו "צעירת רגליים".
התרת כתיבת התורה ביוונית[עריכה]
בעקבת תרגום זה התירו לכתוב את התורה ביוונית הגמרא במגילה