ברכת הפת

ברכה שמברכים לפני אכילת לחם. על אף שהפת נעשית מאחד מחמשת מיני דגן, ודגן הוא מגידולי הארץ, והיה ראוי לברך עליו "בורא פרי האדמה", אך הואיל והפת היא עיקר מזונו של אדם, קבעו לו מתוך חשיבותו ברכה לעצמו. נוסח הברכה הוא: "המוציא לחם מן הארץ"^[1]. את ברכת הפת, מברכים אפילו על כמות מועטת ביותר של פת.

פת שלם[עריכה]

כדי שברכת הפת תחול על ככר שלם או גדול, אין מפרידים את הככר לפני הברכה. חותכים את הפרוסה מהככר לפני ברכת הפת, כדי שלא תהיה שהייה ארוכה בין הברכה לאכילה, אך אין מפרידים אותה לגמרי מהככר עד לאחר הברכה. בשבתות ובחגים אין חותכים את ככרות הלחם משנה אלא לאחר ברכת הפת, אך נוהגים לסמן בסכין על הפת לפני הברכה את המקום שבו יחתכו את הפת.

מה פוטרת[עריכה]

ברכת הפת, שאותה מברכים על הלחם בתחילת הסעודה, פוטרת מברכה את המאכלים והמשקאות הבאים מחמת הסעודה, ואין מברכים ברכה נוספת לפני אכילתם. על יין ששותים בסעודה יש לברך את ברכת "בורא פרי הגפן". מפאת חשיבותו של היין אין ברכת הפת פוטרתו מברכה. כמו כן, מאכלים שנאכלים בתוך הסעודה, אך אינם באים מחמת הסעודה, אלא לקינוח סעודה, יש לברך לפני אכילתם את הברכה המתאימה. מאכלים הבאים מחמת הסעודה הם מאכלים שמטרתם להשביע, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות, גבינה ועוד.

בסיבת הפטור של המאכלים והמשקאות חקר הפרי מגדים האם הוא משום חשיבות הלחם או משום חשיבות ברכת המוציא (פרי מגדים אשל אברהם קעז-א).

דברי מאפה[עריכה]

מי שאוכל דברי מאפה בכמות שקובעים עליה סעודה, דין דברי המאפה כדין הפת. עליו ליטול את ידיו במים ולברך את ברכות "על נטילת ידים" ו"המוציא" ולאחר האכילה לברך "ברכת המזון" - במקום ברכות "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה" שמברכים לפני ואחרי אכילת דבר מאפה.

לפירוט בנושא זה עיין ערך פת הבאה בכיסנין.