4
עריכות
זרוע לחיים וקיבה בחוצה לארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←נתינת המתנות בחוצה לארץ
(יצירת דף עם התוכן "מצוות '''זְּרועַ ולְּחָיַיִם וְקֵּיבָה''' היא מצוות עשה מדאורייתא שהיא חלק מס...") |
|||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
===נתינת המתנות בחוצה לארץ=== | ===נתינת המתנות בחוצה לארץ=== | ||
==מקום וזמן המצווה== | |||
המשנה במסכת חולין (י, א) מגדירה כי {{ציטוטון|"הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית"}} וכך נפסק גם על ידי מרבית ה[[ראשונים]]. עם זאת, יש מהראשונים הסוברים שהמצווה אינה נוהגת בחוץ לארץ{{הערה|ראו פירוט ב"טבלת הדעות" בדף השיחה}}. ה[[שולחן ערוך]] פוסק כדעת רוב הראשונים שמחייבים הנתינה אולם מסיים ואומר כי נהגו העם מצד עצמם בחוצה לארץ דווקא כדעת המיעוט. | |||
בארץ ישראל מצווה זו תקפה תמיד לכל הדעות אולם ישנה מחלוקת בדבר תוקף המצווה בזמן הזה, האם היא מדאורייתא או מדרבנן בלבד. באשר לתוקף המצווה בחוץ לארץ בזמן הזה, למרות דברי המשנה נותרה שאלה זו (אם החוב הוא מדאורייתא או מדרבנן) שנויה במחלוקת. ב[[ספרי]] נעשה נסיון להשוות את חיוב נתינת המתנות אל חיוב הרמת התרומה הנוהג רק בארץ ישראל, אולם בסופו של הדיון נקבע כי מהפסוק "אם שור אם שה" נלמד כי החיוב תקף גם בחו"ל{{הערה|המלבי"ם ב"התורה והמצווה" לספרי דברים יח, ד, מסביר את הלימוד כנובע מכפל המילה "אם"}}. | |||
ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] (חולין קלב) מובא מעשה על [[נידוי (הלכה)|נידוי]] שוחט שהתרשל בקיום המצווה, וכן דין הטלת [[קנס]] על שוחטים שכאלה. גם ב[[תקופת הגאונים]] נהג דין זה, ו[[רב האי גאון]] ו[[נטרונאי גאון|רב נטרונאי גאון]]<ref>"הלכות פסוקות מן הגאונים" (י. מיללער), ספר זרעים סימן ב</ref> נהגו לנדות שוחטים שהתרשלו בכך. | |||
לפי עדותו של [[יהודה בן קלונימוס משפיירא|רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא]], היו יהודי [[מגנצא]] נוהגים בנתינת המתנות לפני ההרג של [[גזירות תתנ"ו]]<ref>ספר "יחוסי תנאים ואמוראים", מהדורת י. ל. מימון, עמוד תעח</ref>, וישנה עדות כי היהודים תחת ממשלת [[לותייר מלך צרפת]] היו נוהגים בנתינת המתנות<ref>"הגהות מרדכי הגדול" כתב יד 673 בספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק , ספריית בודליאנה כת"י 678 עמוד 390</ref>. | |||
החל מתקופת [[רש"י]], ההימנעות מנתינת המתנות החלה לקבל לגיטימציה גוברת והולכת. ב[[שאלות ותשובות|תשובתו]] אל רבי יהודה בן מכיר, מסביר [[רש"י]] את המנהג הרווח של תושבי חוצה לארץ שלא לתת את המתנות לכהנים בחו"ל. לשיטתו מדובר בהרחבת ההשערה ש[[רבי אלעאי]] סבר שאין חוב לתתם בחוצה לארץ<ref>כפי עדותו של רב יוסי מנהרביל במסכת חולין</ref>. אמנם, סיים רש"י שאין להורות כן למעשה ואף שיבח את המקפידים על הנתינה<ref>תשובת רש"י לרבי יהודה ברבי מכיר , נדפס בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14579&st=&pgnum=152 אור זרוע]</ref> <ref>לעניין השיטה המופיע ברש"י ב[[דפוסי התלמוד|דפוס ווינציה]] של התלמוד יש מבחינים כי בין כתבי יד התלמוד (של מסכת שבת, דף י עמוד ב), אין הדיון בעניין חו"ל מופיע בפירושו של רש"י כלל ועיקר (היינו כתב יד פריס מספר 324, כתב יד וטיקן מספר 138, הספרייה הבריטית לונדון or. 5975, כתב יד פרמה 1324/2087, ניו יארק rab. 841 ו718), ועל סמך זו משערים כי מדובר בהוספת תמצית תשובת רש"י הנ"ל על ידי תלמידיו או הבאים אחריו (ליפשיץ, רש"י, עמוד 234. ארנד, רש"י עמוד 112. פוגל, רש"י, עמוד 129 ו275</ref>. ה[[רשב"א]], סבר שהמתנות הן אכן באותו תוקף של [[ראשית הגז]] אשר [[היקש|הוקש]] לתרומות ומעשרות ועל כן אנשי חו"ל פטורים מלתיתן<ref>תורת הבית להרשב"א, בית ג שער ב</ref>. | |||
לעומת גישה זו, ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] האריך להוכיח שהמתנות אינן דומות לתרומה אלא דומות דווקא ל[[בכור בהמה]] ו[[הפרשת חלה]], דינים הנוהגים גם בחו"ל<ref>תשובות מהר"ם תשובה ז (ד' יא של כרך ב, דפוס מוסד הרב קוק). תשובה זו מצוטטת גם על ידי ה[[רא"ש]] ומובאת על ידי ה[[גר"א]] בפירושו לשולחן ערוך כנימוק להיות החיוב תקף מעיקר הדין, ולא נוהג טוב בלבד כשיטת אחרונים רבים.</ref>. כמו כן, גם הרמב"ם פוסק בהלכות ביכורים פרק ט כפשט המשנה בחולין, וגם ה[[רמב"ן]], ה[[ראבי"ה]] וה[[רי"ד]] סברו כי החוב של נתינת המתנות לכהנים חל בתוקפו בחוצה לארץ. | |||
====במשנה==== | ====במשנה==== | ||
למרות דעת הסתם משנה -בפשטות- שחיוב המתנות חל בין בארץ בין בחוצה לה. | למרות דעת הסתם משנה -בפשטות- שחיוב המתנות חל בין בארץ בין בחוצה לה. | ||