מלך

היחס למלוכה בעם ישראל[עריכה]

ישנה מצווה מהתורה להמליך עלינו מלך (דברים י"ז, י"ד-ט"ו): "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ".

מצד שני, בשעה שביקש העם בימי שמואל לשים עליהם מלך, כעס עליהם שמואל, וה' הסכים איתו: "ײכִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמואל א', ח', ז').

בביאור העניין ניתנו כמה פירושים:

• אין מצווה לשים מלך, אלא זו רשות. בשיטה זו נוקטים הראב"ע, האברבנאל ורבי נהוראי. לפי גישה זו, ייתכן שההתר להמליך מלך היא רק כנגד היצר הרע. אבל זה שלילי להמליך, לכן שמואל כעס. בשיטה זו נוקט רבי דון יצחק האברבנאל. ייתכן שהסיבה ששמואל כעס על העם היא שהם ביקשו מלך כדי שיסייע להם לעבוד עבודה זרה (כך מפרש רבי נהוראי בספרי).

• יש מצווה לשים מלך. והסיבה ששמואל כעס עליהם היא שהם שאלו לא מתוך רצון לקיים מצווה אלא כי הם רצו להפטר מהנהגתו של שמואל (שיטת הרמב"ם ) או שבאופן כללי לא היה טוב לבקש חילופי שלטון בזמן שמואל משום שזה בזיון לו(הרמב"ן). או שבנ"י ביקשו מוקדם מכפי שהיו צריכים (רבי יהודה בתוספתא).

• שיש מצוווה למנות מלך לשם משפט אבל לא לשם מלחמה. ובנ"י ביקשו מלך שיילחם להם (הר"ן, הרש"ר הירש)

מלכי ישראל - היסטוריה[עריכה]

שאול[עריכה]

מלך ישראל הראשון היה שאול. הוא הומלך בידי שמואל הנביא לאחר שהעם ביקש מלך "ככל הגויים". שאול היה משבט בנימין. בהקבלה הוא מייצג את ראשית "משיח בן יוסף". מלכותו של שאול הסתיימה באכזבה. שאול נכשל ב-2 ניסיונות: הוא לא המתין לשמואל כמצוותו במלחמה נגד פלשתים, והוא לא השמיד את כל עמלק אלא נכנע לעם שבזז מבהמתם והותיר את אגג מלכם. בעקבות כך נקרעה ממנו המלוכה.

דוד[עריכה]

לאחר שנקרעה המלוכה משאול, הלך שמואל במצוות ה' ומשח למלך את דוד. דוד שימש כמנגן להסיר את הרוח הרעה שנפלה על שאול, וכך רכש גינוני מלוכה, אולם שאול כעס עליו ורדפו. דוד מלך 7 שנים בחברון ולאחר מכן 33 שנה בירושלים. דוד הרחיב מאוד את ממלכת ישראל ושלט בכיפה. הוא ביקש לבנות את בית המקדש ואף העלה את הארון לירושלים, אך ה' סירב שיבנה את הבית. לעומת זאת הובטח לו שזרעו ימלוך ולא תפסוק המלוכה ממנו. דוד היה אישיות מיוחדת ונרקמו עליו אגדות רבות. מזרעו יצא מלך המשיח.

שלמה והתפלגות המלוכה[עריכה]

שלמה המלך היה בנו של דוד. בימיו שגשגה מלכות ישראל והוא יצר קשרים בינלאומיים (חירם מלך צור, פרעה מלך מצרים, נשים עמוניות, מואביות ועוד). הוא בנה את הבית הראשון. היה החכם מכל האדם. בסוף ימיו נכשל בנשיאת נשים נוכריות שהביאו ע"ז לירושלים, ועקב כך התחלקה המלוכה לשנים: מלכות ישראל של עשרת השבטים, ובידי בניו נותרה מלכות על שבטי יהודה ובנימין.

מלכי ישראל[עריכה]

ירבעם בן נבט מרד ברחבעם בן שלמה והקים את מלכות ישראל. מלכות ישראל לרוב היתה שקועה בעבודת הבעל והאשרה ונחרבה ע"י סנחריב מלך אשור, שהגלתה אותה. עד היום נשארה החידה לאן נעלמו עשרת השבטים.

מלכי יהודה[עריכה]

כהבטחת ה' לדוד נשארה מלוכה ביד זרעו - "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". מלכות יהודה כללה את שבטי יהודה ובנימין. חלק ממלכיה היו צדיקים כגון חזקיה, או יאשיה שחזר בתשובה שלימה, אך חלק ממלכיה היו רשעים שעבדו ע"ז, כמו עתליה, או אחז.

מלכות יהודה נחרבה בידי הכשדים (הבבלים) והוגלתה לבבל.

מלך המשיח[עריכה]

"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה" (רמב"ם הלכות מלכים י"א, א')

דיני המלך[עריכה]

מלך ישראל חייב להיות מזרע ישראל, ולא בן גרים וכדומה. המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה נוסף ולקחתו איתו כל ימי חייו. נאסר על המלך להרבות לו סוסים, כסף וזהב או נשים (עד 18).

על ראיית מלך מישראל מברכים "שחלק מכבודו ליראיו", ועל מלך גוי מברכים "שנתן מכבודו לבשר ודם".