מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת[עריכה]

[מודפס בגדול בכותרת במקור "אגרת השמיטה"]

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים[עריכה]

נמען האגרת[עריכה]

האגרת[עריכה]

[על מספר האגרת "רפז" ישנה הערת שוליים: "נתפרסם בעתון "החרות", ירושלים ד' ניסן תרעי"ן.] אגרת השמיטה^[1] [במהדורה המקורית בהערה זו מודפס: שורה חדשה מ"אחי היקרים וכו'" ושורה חדשה מ"אבל וכו'- מה שלא נותן לעשות כך פה]

לכבוד אחינו היקרים מישבי שוממות ארצנו הקדושה שלו' וברכה לעד.

אחים אהובים ונכבדים! הנני מוצא לי לחובה להביע דברי לכם על דבר סדר ההנהגה בעניני חובת השמיטה בשנתנו זאת, שנת השביעית המוחזקת בידנו.

אין צורך להודיע לכם את הידוע, כי מצד עקת המצב טרחו גדולי ישראל מאז, הגדולים חביבי האומה ואוהביה מנפשם, להסכים להכנס בהיתר בפרצה דחוקה, דף 327@ למצא נתיב צר ע"פ דרכה של תורה לקיום הישוב החביב, כחק לישראל להורות כזאת במקום דחק עצום ורב, ע"י סדר ההפקעה שעל ידי המכירה הנהוגה. אמנם רבים וגדולים, גדולי תורה, גדולי יראה קדושה, וגדולי שם טוב, שתו על המתירים, לערער על הוראתם, אבל כהאוסרים כך המתירים לבם בר בקרבם, ומחשבתם הרצויה לשם שמים, לטובת האומה והארץ, היא סמכתם, להחזיק בדרכם אשר דרך הקדש יקראו גם לה^[2].

אלה הגדולים אשר נטו את שכמם לסבול בעול הוראה זו, שמו להם לקו להתרחק בכל היכולת מפגוע בכל ענין שהוא אסור מן התורה, ודרך ההיתר ערוך הוא לכל הענינים שיש יסוד חזק שעיקר חיובם הוא מדרבנן, שמצד המצב הנדחק אנו מפקיעים את חיובם ע"פ הוראת המכירה.

והנה אם נחזיק בדרך ישרים זאת, אשר הכלל כולו בכללות הישוב, זולת פרטים היוצאים מן הכלל, רק בתכונה זו יוכל לעמוד, אז צורת המצוה ביסודה מן התורה תעלה בידינו, וזכרה לא ישכח מפי זרענו^[3], וכפי אותה המדה שיתרחב הישוב באה"ק, יוכל המצב להיות הולך ואור גם בנוגע לקדושת השביעית, לשלום עמנו וארצנו הקדושה, למנוחת נפשם וכבודם, עד אשר אור חדש, אור גאולה וישועה, יאיר על ציון.

וממוצא דבר נוכל לדעת כמה רע ומר הוא מעשה היחידים, אשר יעשו מבלי דעת לשלח רסן מעל פניהם, מבלי להשגיח על כל גדרי ההיתר, בחללם את קדושת השביעית בעצמם, במלאכות האסורות מן התורה, אשר לא כלל אותם ההיתר המוטבע בהוראת ההפקעה. אלה האנשים מקלקלים הם עלינו את השורה כולה, ורעה רבה הם עושים לישובנו, היונק הרך שצריך הוא כל כך טיפול ושמירה, בהוציאם עליו שם רע, שמושם [להוסיף בו' דגש באמצע, להוסיף בש' דגש למעלה בצד שמאל כלומר שין שמאלית] בו קודש למרמס ושעניני הדת התורה והמצוה נעשים בו הפקר ח"ו. והנהגה בלתי-הוגנת זאת כשהיא מתרחבת, חלילה, מוכרחת היא להגדיל את הנטיה בלב כל חכמי ישראל, גדולי התורה, בהסכמה אחת לסלק את ידיהם מהיתר ההפקעה, ולהתאמץ להעמיד הכל על דין תורה ממש. כי איככה זה יוכלו ויראו, שעל ידי כסות-עינים של ההיתר שעל-פי ההפקעה, שנעשה בכל כך חרדה, וכל כך זהירות, יוצאות פרצות גדולות כאלה, להרים יד בתורה, באין בושה ושימת-לב. ואנחנו כולנו הלא יודעים אנו כמה אי-אפשר הוא הדבר, שיעמוד הישוב ויתכונן, לפי מצבו בהוה, בלי היתר ההפקעה, שצריך להעשות כדין וכדת דוקא ע"י רבנים מובהקים וידועים בתורה ויראת-שמים.

על כן, אחי היקרים, קולי אליכם אקרא מנהמת לבי, חמלו וחוסו על נפשותיכם ועל נפש הישוב הקדוש, על קיומו ועל כבודו, ואל תצאו מגדרי ההיתר, אשר נוסד בתור הוראת שעה לתיקון הישוב, בכל עת אשר יראו אותם חכמי ישראל שהוראה זו מוטלת עליהם, שהמצב מכריח עדיין להתנהג על פיו, לפי גדריו ודרכו המיוחד, שהיא לפי מצבנו דרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת מן האדם.

השמרו נא מעשות בעצמכם כל מלאכה האסורה מן התורה בשביעית, ומהרחיב את המעשים שאין הישוב נזוק כשהם מתאחרים עד אחר שנת השמיטה, כגון נטיעות חדשות, והברכות והרכבות, שכלן צריכות שאלת חכם לפי ענין ההפסד ושעת הדחק. וק"ו שחלילה להקל בשום דבר מקדושת שביעית, בלא הוראה מיוחדת, בכל הקרקעות דף 328@ שלא נכנסו בכלל המכירה, וביחוד בערים ובפרורים, שאין יסוד ישובם עבודת קרקע, אלא שהיא מצורפת אל ישוב הבתים לשם פאר והידור, שקדושת שביתת שביעית נוהגת בהם בלא שום צד היתר, כ"א מה שמותר ע"פ עיקר הדין ע"פ הוראת חכמים. ובזה תהיה שבת הארץ בולטת ונכרת על אדמת הקודש, למנוחת לב כל אוהבי ד' וחושבי שמו, ותשאו חן וחסד בעיני אלהים ואדם^[4].

ואל יעלה על דעתכם אחי היקרים, כי בשמירת המלאכות של תורה שלא תעשינה ע"י ישראל יוזק הישוב, מצד יחושו לשאלת אחינו הפועלים. כי באמת מעטות הן המלאכות האסורות מן התורה, ולרובן נמצאים איזה דרכים בלתי כבדים, שמוציאים אותן מידי חומר של תורה ומעמידים אותן בכלל המלאכות דרבנן. אין פה המקום לבאר את דרכי ההוראה בזה בפרטיות, שאפשר רק לשימם לפני כל שואל באר היטב, אחרי הידיעה הנכונה במצב הענין. אבל בכלל הנני צריך לבאר, שרק החרישה, הזריעה, הקצירה של כל מיני יבול האדמה והאילן, והזמירה, הנן המלאכות שיש להן כח של איסור תורה, ובכולן ישנם איזה אופנים וצדדים, שעל פי שאלת חכם במקום של דחק, להורות באיזה עצה לטובת הישוב ולתיקון הפועלים, אשר עיניהם נשואות אל עבודתם בפנים, לקהל, חוץ ממלאכת הזריעה שעליה אין שום צד ואופן בעולם לגלות בה שום היתר להעשות ע"י ישראל, וליתר המלאכות כשבאים לידי שאלת חכם אז עת ומשפט ידע לבו, ויכוין הכל כתורה פעם להחמיר ופעם להקל. אבל חלילה וחלילה שתנתן לכל אחד תורתו בידו, בדברים כאלה התלויים באובנתא דליבא^[5] ובשיעורי חכמים בעלי הוראה מובהקים, שתוצאות הנהגה כזו אינן כ"א קלות ראש והפרת תורה, חלילה.

מובטחני, אחי היקרים, בקדושת נפשכם וביושר לבבכם ובחמלתכם על כבוד ארצנו הקדושה וכבוד הישוב, מחמד לבבנו ומשאת נפשנו, שתקבלו דברי אלה ברצון ותדעו לכבדם ולשמרם בקדושת אמת ואמונת אמן.

וצור ישראל יברכנו ונאושר בארץ חמדה. ונזכה לראות מהרה בישע גוינו במקום בית חיינו, בשוב ישראל לנויהם ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד^[6], ובשמחה וטוב לב מרוב כל^[7], נקיים את כל פקודי ד' ישרים^[8], וביחוד התלוים בארץ חמדה קדוש משכני עליון, בשוב ד' שבות עמו^[9] במהרה בימינו בקרוב.

אחיכם מצפה אשרכם ורוממות קרניכם על אדמת הקודש,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

אזכורים בספרים ובמאמרים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים