רב חנן בר אמי
|
רב חנן בר אמי | |
---|---|
תקופתו | אמוראים |
דור | שני לאמוראי בבל |
רבותיו | רב ושמואל |
רב חנן בר אמי היה אמורא שחי בדור השני לאמוראי בבל.
אמרותיו של רב חנן בר אמי מוזכרות בתלמוד פעמים אחדות. לרוב הוא מוסר הלכות בשם שני רבותיו, רב ושמואל (אמורא). אחת מהם היא במסכת בבא מציעא[1] הוא פוסק בשם שמואל, שההלכה נפסקת כאבא שאול ש"מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך", אך גם אבא שאול אמר זאת רק כאשר המשכון הוא דבר שכדאי מאוד להשכירו (כפטיש וקרדום) ששכרם מרובה ואינם מתקלקלים כל כך על ידי השכירות.
במסכת ביצה[2] מובאים הפסקים הבודדים אותם פוסק מעצמו ולא בשם רבותיו, אחת מהן היא אודות מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדין טלטול סולם בחג, האם הדבר אסור מחשש שיראה כאילו עוסק בסיוד גגו או בצורכי חול. רב חנן בר אמי קובע, כי המחלוקת היא רק ברשות הרבים שנחלקו האם קיים חשש מראית העין (אם הרואה יבין שמדובר בנטילת סולם לצורך שובך או לא), אך לא ברשות היחיד שבה וודאי מותר[3]. לפי גרסה אחרת, קובע רב חנן בר אמי כי המחלוקת היא רק ברשות היחיד, אבל ברשות הרבים וודאי שאסור.
קיים אמורא אחר שמזכיר אמרה של רבי פדת בשם רבי יוחנן[4] אך היימן משער שמדובר באמורא אחר שחי בארץ ישראל ולמד מפי רבי פדת, ולא באמורא זה שחי בבבל.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אהרן היימאן, "רב חנן בר אמי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 470, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ↑ ב"מ פב א
- ↑ ביצה ט א
- ↑ לדבריו הכלל כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור שנוי במחלוקת בין תנאים אחרים בבריייתא אחרת, ובית שמאי ובית הלל במשנה זו, אינם סוברים ככלל זה
- ↑ בעבודה זרה לח א