יריחו: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''יְרִיחוֹ''' היא עיר בבקעת הירדן, על יד ים המלח, בנחלת שבט בנימין. יריחו היתה העיר הרא...") |
Emmanuel678 (שיחה | תרומות) |
||
| (10 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יְרִיחוֹ''' היא עיר בבקעת הירדן, על יד [[ים המלח]], ב[[נחלת שבט בנימין]]. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו [[עם ישראל|ישראל]] בכניסתם ל[[ארץ ישראל]] בימי [[יהושע בן נון]] | [[תמונה:Tel Yeriho.jpg|שמאל|200px|ממוזער|תל יריחו המזוהה עם יריחו המקראית, ברקע בתי העיר בת ימינו]]. | ||
'''יְרִיחוֹ''' היא עיר בבקעת הירדן, על יד [[ים המלח]], ב[[נחלת שבט בנימין]]. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו [[עם ישראל|ישראל]] בכניסתם ל[[ארץ ישראל]] בימי [[יהושע בן נון]]. כיום מתגוררים בעיר ערבים. | |||
==שמות העיר== | ==שמות העיר== | ||
| שורה 17: | שורה 18: | ||
על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- [[מלחמת העי]], ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו. | על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- [[מלחמת העי]], ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו. | ||
לאחר כיבוש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" {{מקור|יהושע ו כו|כן}}, כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי [[רד"ק]], הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כ[[תרומה]] | לאחר כיבוש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" {{מקור|יהושע ו כו|כן}}, כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי [[רד"ק]] {{מקור|רד"ק יהושע ו יז$ו יז|כן}}, הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כ[[תרומה]]. ה[[רמב"ם]] הסביר, שהטעם הוא על מנת שחורבות העיר ישארו כעדות ל[[נס]] שהתרחש, שהחומות לא נפלו כבכל מלחמה רגילה אלא שקעו באדמה במקומן {{מקור|מורה נבוכים חלק שלישי נ|כן}} | ||
כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, היוותה יריחו נקודת גבול בין [[נחלת שבט בנימין]] ל[[נחלת שבט אפרים]]<ref>ב{{מקור|יהושע טז ז}} מוזכרת יריחו כקצהּ הדרומי-מזרחי של נחלת בני יוסף, שנפלה בחלקו של אפרים, וב{{מקור|יהושע יח יב$פרק יח פב' יב}} מוזכרת העיר כקצהּ של נחלת שבט בנימין. </ref>, אך בפועל היתה בתחומו של בנימין {{מקור|יהושע יח כא|כן}}. חז"ל אומרים שהקב"ה נתן לבני בנימין את "דושנה של יריחו"<ref>{{מקור|אבות דרבי נתן נוסחא א לה}}</ref>. | |||
===בניית העיר מחדש=== | ===בניית העיר מחדש=== | ||
יריחו נותרה בחורבותיה עד ימיו של [[אחאב בן עמרי]] מלך [[ממלכת ישראל|ישראל]], אז בנה חיאל בית-האלי את העיר, ונתקיימה בו קללת יהושע: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ד' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן". | |||
לאחר מכן, חיו מבני ישראל בעיר, ואף היו בה נביאים<ref>ב{{מקור|מלכים ב ב ה}} מוזכרים "בני הנביאים אשר ביריחו".</ref>. ביריחו השיבו חיילי ישראל את השביה ששבו מחיילי [[ממלכת יהודה|יהודה]] במלחמת [[אחז בן יותם|אחז]] עם [[פקח בן רמליהו]], לאחר ש[[עודד הנביא]] הורה להם להשיב את השביה {{מקור|דברי הימים ב כח טו|כן}}. ביריחו עברו [[אליהו הנביא]] ו[[אלישע הנביא]] בדרכם לירדן, שם עלה אליהו בסערה השמים. בחזרתו מן הירדן, באו אליו בני הנביאים אשר בעיר בתלונה כי המים בעיר אינם ראויים לשתיה. אלישע הטיב את המים על ידי נס כשהשליך לתוכם [[מלח]]. עד היום מצוי ביריחו "מעיין אלישע", אשר על פי המסורת הוא המעיין שתיקן אלישע. | |||
בעליה מבבל עלו שלוש מאות ארבעים וחמישה איש מבני יריחו ({{מקור|עזרא ב לד}}; {{מקור|נחמיה ג ב}}), והם השתתפו עם [[אלישיב הכהן הגדול]] בבנית "שער הצאן" בחומת ירושלים {{מקור|נחמיה ג ב|כן}}. | |||
==יריחו בדברי חז"ל== | |||
{{להשלים|כל הפרק=כן}} | |||
חז"ל מציינים, כי את ריח ה[[קטורת]] היו מריחות אף העזים ביריחו. | |||
ב[[תוספתא]] {{מקור|תוספתא שביעית ז י$שביעית ז י|כן}} מוזכרת יריחו כעיר הגבול של עמק יהודה, לענין [[ביעור משערות]], ובמקום אחר משמשת יריחו כציון לגבול תחום נהר הירדן, שרק מיריחו ודרומה נקרא שמו ירדן ואילו מצפון ליריחו אין נחשב ירדן {{מקור|תוספתא בכורות ז ד|כן}}. | |||
==הקהילה היהודית ביריחו== | |||
===בעת העתיקה=== | |||
במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיימה התיישבות יהודית ביריחו. הדים לכך אנו מוצאים בדברי חז"ל ({{מקור|משנה פסחים ד ח}} ועוד), וכן ממצאים ארכאולוגיים. אחת התגליות החשובות ביותר שנתגלו ביריחו היא שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד. בית הכנסת נקרא "'''[[בית הכנסת שלום על ישראל|שלום על ישראל]]'''" על שם הכתובת שנמצאה ברצפת הפסיפס הגדולה והמרהיבה שנמצאה במקום. | |||
[[תמונה:Shalom Al Israel.jpg|שמאל|200px|ממוזער|העתק חלק מרצפת הפסיפס בבית הכנסת שלום על ישראל]]. | |||
===הנסיון לחידוש ההתיישבות בשנת תרל"ב<ref>מבוסס על: "זכרונות ארץ ישראל"בעריכת אברהם יערי, כרך א' פרקים י"ח-י"ט. </ref>=== | |||
בשנת תרל"ב העמידה הממשלה העת'מאנית כשני שלישים מאדמות העיר יריחו למכירה פומבית (בשל אי-תשלום מיסים של האריסים). לאור זאת, התארגנה קבוצת יהודים, בראשות [[הרב מאיר אויערבאך]], [[הרב חיים אלעזר וקס]], יואל משה סלומון, יהושע ילין ועוד, וייסדה את "החברה לקניית אדמות יריחו". תכניתם היתה לייסד התיישבות יהודית ביריחו בשם "פתח תקווה". הסיבה שבחרו בשם זה היא, משום שהמקום נקרא "עמק עכור" לאחר שהתגלה כי עכן מעל בחרם העיר {{מקור|יהושע ז כו|כן}}, ולכך בחרו לקרוא להתיישבות פתח תקווה, על שם הפסוק מנבואת [[הושע בן בארי]]: "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקווה" {{מקור|הושע ב יז|כן}}. לצורך כך ייסד הרב וקס חברת מניות שהציעה למכירה קרקעות ביריחו, ואף הבריחו לשם כך כסף מאירופה (על אף שרוסיה היתה במלחמה עם הטורקים והדבר היה אסור על פי חוק). כמו כן, גייסו לכך כמה מעשירי היהודים באירופה, בהם משה מונטיפיורי ויהודה לייב קוז'מירק. העסקה היתה אמורה לצאת לפועל, והקבוצה כבר הגיעה להסדר עם השלטונות בירושלים, אולם משנודע לסולטן בקושטא כי הרוכשים הם נתינים אירופאיים ולא עת'מאניים, רכש בעצמו את הקרקעות במחיר גבוה מהמחיר שיכלו הם להציע, ובכך הרעיון ירד לטמיון. משלא הצליחו לייסד התיישבות יהודית ביריחו, ייסדו את "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ", שהביאה בסופו של דבר לייסוד המושבה "פתח תקווה", מצפון ל[[יפו]]. | |||
===הנסיונות לחידוש ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים=== | |||
[[תמונה:Yeshivat Yeriho.jpg|שמאל|200px|ממוזער|מראה הישיבה שהתקיימה ביריחו]] | |||
לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] בשנת תש"ח, נותרה יריחו בשליטה ירדנית, עד ל[[מלחמת ששת הימים]] בשנת תשכ"ז, אז שוחררה בקעת הירדן ויריחו בתוכה. לאחר שחרור העיר, החלו יהודים לפקוד את בית הכנסת שלום על ישראל בעיר, והוא אף נרכש על ידי רשות הטבע והגנים. אט אט התארגה קבוצה שייסדה ישיבה במבנה שהוקם מעל חורבות בית הכנסת, בהנהגת חבר הכנסת הרב חנן פורת. הישיבה התקיימה בפועל עד לחתימת הסכמי אוסלו, שבמסגרתם היתה יריחו העיר הראשונה שכוחות צה"ל עזבו. לאחר מכן, במסגרת הסדר מיוחד שנוצר, המשיכה להתקיים הישיבה במתכונות מצומצמת, על ידי גרעין של תלמידים מ[[ישיבת עוד יוסף חי]] ב[[קבר יוסף]] ב[[שכם]], בראשות [[הרב יצחק גינזבורג]]. הישיבה במתכונת זו התקיימה עד [[ראש השנה]] תשס"א, אז חיללו פורעים ערבים ספרים ורהיטים בבנין הישיבה, ואף שרפו חלקים מהמבנה. מאז אין נוכחות יהודית קבועה ביריחו, אך קבוצת אברכים מגיעה מדי שבוע ללמוד בבית הכנסת, בליווי צה"ל. כמו כן, קבוצות מבקרים יהודיים נכנסות מדי פעם לתפילה בבית הכנסת. | |||
[[תמונה:Tefila yeriho.JPG|שמאל|200px|ממוזער|מתפללים בבית הכנסת שלום על ישראל]] | |||
==יריחו בהלכה== | |||
על פי דברי ה[[ברייתא]] {{מקור|בבלי ברכות נד א|כן}}, הרואה את [[חומת יריחו]] שנפלה, צריך להודות ולשבח את ה' על הנס שנעשה, ומבואר בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם ברכות י ט|כן}} כי עליו לברך "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". לפי דעות רבות, הזיהוי של יריחו המקראית עם תל יריחו של ימינו הוא ודאי, וניתן לראות שם את מקום בליעת החומות, ועל כן יש לברך בראיית המקום<ref>[http://www.jewishjericho.org.il/hebrew/places/Tel_Jericho.html ראה כאן]</ref>. | |||
==ראה גם== | |||
* [[חומת יריחו]] | |||
* [[בית הכנסת שלום על ישראל]] | |||
* [[ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו]] | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* הרב ברוך תאנה, '''ערי נחלתנו: [[שכם]], [[יפו]], [[עזה]] ו[[יריחו]]'''. | |||
* זאב ח. ארליך, '''[http://www.jewishjericho.org.il/hebrew/books/book_erlich/index.html יריחו היהודית לדורותיה]'''. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [http://www.jewishjericho.org.il/ תרבות ומורשת ביריחו] - תנועת "יריחו יהודית". | |||
* [https://www.mgketer.org/study/mediagallery/17 צילומי תל יריחו ויריחו] באתר [[מקראות גדולות הכתר]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ערים בארץ ישראל]] | [[קטגוריה:ערים בארץ ישראל]] | ||
[[קטגוריה:נחלת שבט בנימין]] | [[קטגוריה:נחלת שבט בנימין]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:35, 3 באפריל 2019
|
|
.
יְרִיחוֹ היא עיר בבקעת הירדן, על יד ים המלח, בנחלת שבט בנימין. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו ישראל בכניסתם לארץ ישראל בימי יהושע בן נון. כיום מתגוררים בעיר ערבים.
שמות העיר[עריכה]
בתורה, מוזכרת תמיד העיר בשם יְרֵחוֹ[1]. החל מתקופת יהושע, נקראת העיר לרוב בשם יְרִיחוֹ, אולם עדיין לעיתים מופיעה בשמה המקורי. רש"י מסביר את משמעות השם "יריחו" (בשם יוסף בן גוריון): "פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו" (רש"י מלכים ב כ יג). במקום אחד נכתב שמה יְרִיחֹה (מלכים א טז לד).
כינוי נוסף ליריחו המוזכר בתנ"ך הוא "עיר התמרים", משום שבקעת הירדן מלאה בעצי תמר. יש מפרשים ש"בעל תמר", המוזכר בספר שופטים, הינו "מישור יריחו" (תרגום יונתן שופטים כ לג; ורש"י שם).
יריחו בתנ"ך[עריכה]
בתורה[עריכה]
העיר משמשת כציון מקום חנייתם של בני ישראל לפני כניסתם לארץ: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר כב א). מערבות מואב יצאו ישראל למלחמת מדין (במדבר לא יב), ושם עלה משה אל הר נבו ומת (דברים לב מט ודברים לד א). יריחו כעיר, מוזכרת כאחד מן המקומות שבהם צפה משה לפני מיתתו (דברים לד ג).
בימי יהושע[עריכה]
לפני הכניסה לארץ ישראל, שלח יהושע שני מרגלים לרגל "את הארץ ואת יריחו". על פי חז"ל, מרגלים אלו היו כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר (במדבר רבה טז א). המרגלים הגיעו ליריחו, לביתה של רחב הזונה, שהחביאה אותם מפני שליחי המלך. היא הבריחה אותם דרך חלון ביתה, שהיה בחומת העיר, והשביעה אותם כי בעת כיבוש העיר יצילו את משפחתה.
לאחר שבני ישראל חצו את הירדן, הקימו את גל האבנים ומלו, נערכו ישראל לכיבוש העיר הראשונה, יריחו, שמתאורת כעיר "סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" וכעיר של גבורי חיל (יהושע ו א-ב). ה' מבטיח ליהושע כי יתן בידו את יריחו. כיבוש העיר התבצע, על פי ציווי ה', על ידי הקפת העיר עם ארון הברית ושבעה כהנים שתקעו בשופרות פעם ביום, במשך ששה ימים, וביום השביעי שבע פעמים. ביום השביעי, לאחר שהכהנים תקעו בשופר, הורה יהושע לעם להריע, וחומת העיר נפלה. לאחר שנפלה החומה, הכו ישראל את כל תושבי העיר, למעט משפחתה של רחב הזונה. את רכוש העיר הורה יהושע להחרים לה', ואת העיר עצמה שרפו באש.
על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- מלחמת העי, ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו.
לאחר כיבוש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו כו), כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי רד"ק (ו יז), הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כתרומה. הרמב"ם הסביר, שהטעם הוא על מנת שחורבות העיר ישארו כעדות לנס שהתרחש, שהחומות לא נפלו כבכל מלחמה רגילה אלא שקעו באדמה במקומן (מורה נבוכים חלק שלישי נ)
כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, היוותה יריחו נקודת גבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים[2], אך בפועל היתה בתחומו של בנימין (יהושע יח כא). חז"ל אומרים שהקב"ה נתן לבני בנימין את "דושנה של יריחו"[3].
בניית העיר מחדש[עריכה]
יריחו נותרה בחורבותיה עד ימיו של אחאב בן עמרי מלך ישראל, אז בנה חיאל בית-האלי את העיר, ונתקיימה בו קללת יהושע: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ד' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן".
לאחר מכן, חיו מבני ישראל בעיר, ואף היו בה נביאים[4]. ביריחו השיבו חיילי ישראל את השביה ששבו מחיילי יהודה במלחמת אחז עם פקח בן רמליהו, לאחר שעודד הנביא הורה להם להשיב את השביה (דברי הימים ב כח טו). ביריחו עברו אליהו הנביא ואלישע הנביא בדרכם לירדן, שם עלה אליהו בסערה השמים. בחזרתו מן הירדן, באו אליו בני הנביאים אשר בעיר בתלונה כי המים בעיר אינם ראויים לשתיה. אלישע הטיב את המים על ידי נס כשהשליך לתוכם מלח. עד היום מצוי ביריחו "מעיין אלישע", אשר על פי המסורת הוא המעיין שתיקן אלישע.
בעליה מבבל עלו שלוש מאות ארבעים וחמישה איש מבני יריחו (עזרא ב לד; נחמיה ג ב), והם השתתפו עם אלישיב הכהן הגדול בבנית "שער הצאן" בחומת ירושלים (נחמיה ג ב).
יריחו בדברי חז"ל[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
חז"ל מציינים, כי את ריח הקטורת היו מריחות אף העזים ביריחו.
בתוספתא (שביעית ז י) מוזכרת יריחו כעיר הגבול של עמק יהודה, לענין ביעור משערות, ובמקום אחר משמשת יריחו כציון לגבול תחום נהר הירדן, שרק מיריחו ודרומה נקרא שמו ירדן ואילו מצפון ליריחו אין נחשב ירדן (תוספתא בכורות ז ד).
הקהילה היהודית ביריחו[עריכה]
בעת העתיקה[עריכה]
במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיימה התיישבות יהודית ביריחו. הדים לכך אנו מוצאים בדברי חז"ל (משנה פסחים ד ח ועוד), וכן ממצאים ארכאולוגיים. אחת התגליות החשובות ביותר שנתגלו ביריחו היא שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד. בית הכנסת נקרא "שלום על ישראל" על שם הכתובת שנמצאה ברצפת הפסיפס הגדולה והמרהיבה שנמצאה במקום.
.
הנסיון לחידוש ההתיישבות בשנת תרל"ב[5][עריכה]
בשנת תרל"ב העמידה הממשלה העת'מאנית כשני שלישים מאדמות העיר יריחו למכירה פומבית (בשל אי-תשלום מיסים של האריסים). לאור זאת, התארגנה קבוצת יהודים, בראשות הרב מאיר אויערבאך, הרב חיים אלעזר וקס, יואל משה סלומון, יהושע ילין ועוד, וייסדה את "החברה לקניית אדמות יריחו". תכניתם היתה לייסד התיישבות יהודית ביריחו בשם "פתח תקווה". הסיבה שבחרו בשם זה היא, משום שהמקום נקרא "עמק עכור" לאחר שהתגלה כי עכן מעל בחרם העיר (יהושע ז כו), ולכך בחרו לקרוא להתיישבות פתח תקווה, על שם הפסוק מנבואת הושע בן בארי: "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקווה" (הושע ב יז). לצורך כך ייסד הרב וקס חברת מניות שהציעה למכירה קרקעות ביריחו, ואף הבריחו לשם כך כסף מאירופה (על אף שרוסיה היתה במלחמה עם הטורקים והדבר היה אסור על פי חוק). כמו כן, גייסו לכך כמה מעשירי היהודים באירופה, בהם משה מונטיפיורי ויהודה לייב קוז'מירק. העסקה היתה אמורה לצאת לפועל, והקבוצה כבר הגיעה להסדר עם השלטונות בירושלים, אולם משנודע לסולטן בקושטא כי הרוכשים הם נתינים אירופאיים ולא עת'מאניים, רכש בעצמו את הקרקעות במחיר גבוה מהמחיר שיכלו הם להציע, ובכך הרעיון ירד לטמיון. משלא הצליחו לייסד התיישבות יהודית ביריחו, ייסדו את "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ", שהביאה בסופו של דבר לייסוד המושבה "פתח תקווה", מצפון ליפו.
הנסיונות לחידוש ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים[עריכה]
לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת תש"ח, נותרה יריחו בשליטה ירדנית, עד למלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז, אז שוחררה בקעת הירדן ויריחו בתוכה. לאחר שחרור העיר, החלו יהודים לפקוד את בית הכנסת שלום על ישראל בעיר, והוא אף נרכש על ידי רשות הטבע והגנים. אט אט התארגה קבוצה שייסדה ישיבה במבנה שהוקם מעל חורבות בית הכנסת, בהנהגת חבר הכנסת הרב חנן פורת. הישיבה התקיימה בפועל עד לחתימת הסכמי אוסלו, שבמסגרתם היתה יריחו העיר הראשונה שכוחות צה"ל עזבו. לאחר מכן, במסגרת הסדר מיוחד שנוצר, המשיכה להתקיים הישיבה במתכונות מצומצמת, על ידי גרעין של תלמידים מישיבת עוד יוסף חי בקבר יוסף בשכם, בראשות הרב יצחק גינזבורג. הישיבה במתכונת זו התקיימה עד ראש השנה תשס"א, אז חיללו פורעים ערבים ספרים ורהיטים בבנין הישיבה, ואף שרפו חלקים מהמבנה. מאז אין נוכחות יהודית קבועה ביריחו, אך קבוצת אברכים מגיעה מדי שבוע ללמוד בבית הכנסת, בליווי צה"ל. כמו כן, קבוצות מבקרים יהודיים נכנסות מדי פעם לתפילה בבית הכנסת.
יריחו בהלכה[עריכה]
על פי דברי הברייתא (בבלי ברכות נד א), הרואה את חומת יריחו שנפלה, צריך להודות ולשבח את ה' על הנס שנעשה, ומבואר בדברי הרמב"ם (רמב"ם ברכות י ט) כי עליו לברך "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". לפי דעות רבות, הזיהוי של יריחו המקראית עם תל יריחו של ימינו הוא ודאי, וניתן לראות שם את מקום בליעת החומות, ועל כן יש לברך בראיית המקום[6].
ראה גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב ברוך תאנה, ערי נחלתנו: שכם, יפו, עזה ויריחו.
- זאב ח. ארליך, יריחו היהודית לדורותיה.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- תרבות ומורשת ביריחו - תנועת "יריחו יהודית".
- צילומי תל יריחו ויריחו באתר מקראות גדולות הכתר
הערות שוליים
- ↑ חוקרים מסוימים העלו את ההשערה ששם זה מרמז את אל הירח, שכנראה שהעיר שמשה מקום חשוב בפולחנו (דעת מקרא יהושע ב א; ארץ ישראל בתקופת המקרא עמ' 89 ועוד).
- ↑ ביהושע טז ז מוזכרת יריחו כקצהּ הדרומי-מזרחי של נחלת בני יוסף, שנפלה בחלקו של אפרים, ובפרק יח פב' יב מוזכרת העיר כקצהּ של נחלת שבט בנימין.
- ↑ אבות דרבי נתן נוסחא א לה
- ↑ במלכים ב ב ה מוזכרים "בני הנביאים אשר ביריחו".
- ↑ מבוסס על: "זכרונות ארץ ישראל"בעריכת אברהם יערי, כרך א' פרקים י"ח-י"ט.
- ↑ ראה כאן