מעמד האשה: הבדלים בין גרסאות בדף

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מעמד האשה הוא כינוי לנידון רחב שעוסק במידת השיוויון בין נשים לבין גברים, ובהיררכיה החברתית, והמעשית, המתקיימת בין נשים לגברים. נושא זה עומד במרכזו של תחום המכונה 'פמיניזם'. בתחום היהדות, שאלות מרכזיות בנידון זה, הן האם על פי התורה גברים חשובים יותר מאשר נשים; האם קיים שיוויון בחשיבות של גברים ונשים או שמא נשים חשובות יותר מאשר גברים, וכיוצא בשאלות אלה.

התייחסות לשינוי מעשי במעמדן של נשים בתקופה המודרנית[עריכה]

הרב משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ, סובר שההיררכיה לפיה אימת בעל על אשתו, אינה מצווה, ובעניין זה חל שינוי לטובה במציאות במאות השנים האחרונות: בבית יוסף איתא דהר"י בשם התוס' כתב שכל הנשים שלנו חשובות הן וצריכות הסיבה. (והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה?! וגם אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו! כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים, היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להו צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה). עכ"ל.

איש ואשה - שוויון ושונות[עריכה]

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (שיחות לחומש במדבר, עמ' 413-412^[1]) אמר:

"השוה הכתוב איש ואשה לכל הדינין שבתורה" (ב"ק טו.)... קודם כל הודיעו לנו כלל יסודי: שוויון! זה האלף שבאלף. מעבר ליסוד זה יש כמה פרטים שאין בהם שוויון. אבל אין הענין מתחיל מהפרטים. אין זה צודק ואמיתי להתחיל מהאי שוויון. הכלל הוא השוויון, שוויון בצלם אלוקים שבאדם. 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה שייכים שניהם לצלם אלוקים שבאדם. יחד עם זה יש גוונים, אבל לא מתחילים מפירוד אלא משוויון.

...לאור העובדה הזאת, יש מקום להתבונן בהבחנה שבין שני צדדים האלה של צלם אלוקים. יש כאן שני צדדים. וכי אפשר להתחמק מחילוקים אלה? קודם כל יש חילוקים ביולוגיים בין גוף האיש לגוף האשה. ריבונו של עולם 'יצר את האדם בחכמה' עם הבדלים בסדרי האיברים. האיש והאשה ביחד בונים גילוי שלם של צלם אלוקים של האדם בעולם הזה, ושניהם אחראים לקיום הדורות. צריך להבין שהאיברים הביולוגיים הגופניים והאורגניים השונים של האיש והאשה משלימים זה את זה ועושים יחד את בנין האדם. בנוסף לחילוקים הביולוגיים בצורת האיברים, קיימים גם חילוקים פסיכולוגיים, ואי אפשר להתחמק מכך."

ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון שחז"ל מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית^[2] הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים^[3]. בדינים המבוארים בשולחן ערוך אבן העזר^[4],ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.

כבוד האִשה[עריכה]

חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האִשה, המתביישת בדרך כלל יותר מהאיש^[5], והדבר בא לידי ביטוי בכמה הלכות^[6]:

• דעת חכמים שהאיש (שעבד עבודה זרה^[7]) ניתלה, ואין האִשה (שעבדה עבודה זרה) נִתלית (סנהדרין מה: סוטה כג.). ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה^[8]. ולדעת רבי אליעזר אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ (סנהדרין שם), והלכה כחכמים (רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו).
  כמו כן לדעת רבי יהודה בחייבי מלקויות - האיש שנתקלקל ברעי דווקא נפטר אבל לא במי רגליים, אך האישה נפטרה גם כשלקתה במים (לחכמים בין איש ובין אשה נפטרו בין ברעי ובין במים) (משנה מכות ג, יד).
• אדם שקרע על מתו "על כל המתים כולן - שולל (- תופר, מחבר, בדרך עראי) לאחר שבעה, ומאחה (- תופר, מחבר, בדרך קבע) לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, מפני כבודה^[9]." (מו"ק כב: כו: שולחן ערוך יו"ד שמ, טו)
• במקום שמחלקים מעשר עני - יש להקדים את הנשים, שלא תתבזנה לעמוד בתור (יבמות ק.).
• במקום שצריכים לתת מכספי צדקה, האשה קודמת לאיש לכסות, מפני שבושתה מרובה (הוריות יג.). ואף למזון היא קודמת (כתובות סז. רמב"ם פ"ח מהל' מתנות עניים הט"ו; יו"ד סי' רנב סע' ח; תוס' יו"ט הוריות פ"ג מ"ז סוף ד"ה האיש קודם).
• יש להקדים את הנשים בתור ההמתנה בבי"ד לגברים (יבמות שם; חו"מ סי' טו סע' ב), "לפי שבושת האשה מרובה" (רמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין ה"ו הובא בסמ"ע שם ס"ק ח).

יחסי כבוד והערכה בין בני זוג[עריכה]

הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:

"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו^[10]... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (- עירו של רבא)^[11]: אוקירו לנשייכו (- כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו [- כדי שתתעשרו]."

וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט):

"וכן צוו חכמים^[12] (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו^[13] ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."

עוד אמרו חכמים^[14] (חולין פד:):

"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: ...לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו^[15], שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם."

וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן^[16]. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו^[17], ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה^[18].

ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם (שם ה"כ):

"וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא.

"וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח."

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

צניעות - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי[עריכה]

כפי שהתבאר, הרחקת אִשה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך (- גזענות מינית), איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות^[19]. מאידך, היהדות מחייבת הפרדה ושמירת מרחק בין גברים לנשים ואוסרת כל קשר על רקע מיני בין איש לאִשה האסורה עליו (שו"ע אה"ע רס"י כא).

אין איסור לגברים לשהות בסביבת נשים, ובלבד שלא יתייחד עם אשה שאיננה אשתו או אמו (שולחן ערוך אה"ע סי' כג). אך במצבים של התכנסות משותפת מסביב למטרה המאחדת את כל המשתתפים (כדוגמת חתונה או לוויה), לדעת רבים מהפוסקים^[20], ישנה חובה להפריד בין גברים ונשים. דבר זה נלמד משמחת בית השואבה שבה עשו "תיקון גדול"^[21], להפריד בין גברים לנשים^[22] (סוכה נא:). ויש מהאחרונים שכתבו שאף בחנות בשר צריך לעשות הפרדה בין גברים לנשים‏^[23]

וכך גם בבתי כנסיות יש חובה להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים (הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, שו"ת שרידי אש, סי' ח אות ב, וש"נ), ולעִתים אף בונים רשות בפני עצמה המכונה עזרת נשים. בדרך כלל, עזרת הנשים נמצאת בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בעזרת הגברים.

כפי שנתבאר, לרוב השיטות, אין איסור בשהיית גברים ונשים יחדיו אלא בהתכנסות משותפת. עם זאת, ישנה עדיפות להפרדה בין המינים^[24], כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, בכדי לשמור על הצניעות ועל כבוד האשה, ובפרט במצבים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים^[25] או במקומות שהנשים אינן מתלבשות בצניעות^[26] או במקומות שקיים חשש גדול למגע בין גברים לנשים (כדוגמת תחבורה ציבורית^[27], בשל הדוחק וטלטולי הדרך), אף שאין בדבר איסור מעיקר הדין^[28] לדעת רבים מהפוסקים‏^[29].

מאידך יש מהפוסקים שכתבו שיש לגבר להימנע מלשבת מאחורי אִשה ברכב (שו"ת אז נִדברו, חי"ב סי' נו ס"ק א, עמ' קכב, בתו"ד; שם חי"ד סי' מז, עמ' צט, בהערה, בתו"ד; ועוד). לשיטה זו הפרדה באוטובוס היא חובה, שכן אין כל אפשרות לגברים לשבת מאחרי נשים.

על פי ההלכה, אין אפשרות לכפות הפרדה במקום ציבורי במצב בו אין חובה הלכתית^[30] (אלא בהסכמת הציבור).

בכל מקרה, אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור 'הפרדה'^[31], ובפרט במקום שהדבר איננו חובה מעיקר הדין (לדעת רבים מהפוסקים, והמקל יש לו על מי לסמוך). וכמו כן אסור לבייש אדם (בין איש ובין אשה), ויש לפעול תמיד בדרך ארץ^[32], ויש להיזהר בזה מאיסורי בין אדם לחבירו החמורים (שו"ת אז נִדברו, ח"י סי' כח, עמ' פא-פב), ולגבי התורה ומצוותיה נאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז).

ישנם איסורים נוספים של קרבה ומפגש בין המינים‏^[33]: איסור נגיעה; איסור שמיעת קול שירתה; איסור הסתכלות; וחיובי הרחקה נוספים, שנידונו כל אחד בערכו.

ברכת "שלא עשני אשה"[עריכה]

ביאור ברכה זו ראה בערך אשה.

תכונותן של נשים[עריכה]

בדברי חז"ל מצינו התייחסות רחבה לתכונותיה ומעלותיה של האשה, להלן מספר דוגמאות:

חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ואשתו של און בן פלת (חז"ל).

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב:

"והוא ימשל בך - מלמד שהאשה תובעת בלב, והאיש תובע בפה, זו היא מידה טובה בנשים."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא סימן ד:

"א"ר יהודה בר שלום בשם ר' אלעזר ב"ו אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו: הנשים והעבדים והעניים והעשירים..."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה סימן ב:

"...דבר אחר א-להי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים... ופעמים עושה אותן עומדים... ופעמים עושה אותן בדמות נשים... ופעמים בדמות אנשים... ופעמים עושה אותן רוחות... ופעמים אש..."

שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כח סימן ב:

"כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב".

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ב:

"אמר רבי יוסי בר ירמיה: למה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה^[34], כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים."

תכונותיהן - חלשות, פוחדות (ישעיהו יט טז ובמפרשים; רד"ק ישעיהו ג יב). דברניות (דברים רבה (וילנא), כי תצא, פרשה ו סימן יא; ועי' קידושין מט:). "ר' לוי אמר ארבע מדות בנשים ואלו הן גרגרניות וצוותניות וקנאניות ועצלניות" (דברים רבה, שם, ע"ש) דרך ארץ אנשים דולים ונשים משקות (שמות רבה... גבי בנות יתרו). יש להן מלאכות מיוחדות (שמות רבה... גבי יעבידו מצרים את בנ"י בפרך). איש יכול ליטול עשר או מאה נשים ואשה אינה יכולה ליטול שני אנשים (שמות רבה... גבי עצת פרעה כל בן היילוד וכו'). נשים צדקניות לא היו ב[פתקא של חוה]] (שמות רבה... גבי ותהר האשה ותלד בן). "מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל... דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין..." (אסתר רבה (וילנא) פרשה ג סימן י).

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י סימן ה:

"...אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה."

נשים בהיסטוריה של עם ישראל^[35][עריכה]

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ???^[36]:

"...רב הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן ו:

"מוציא אסירים בכושרות (???) - על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחותי כלה וגו'. 'גן נעול' - אלו הבתולות, [דבר אחר: -???] 'גל נעול' - אלו נשי האנשים, 'מעין חתום' - אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה: בזכותם אני גואל את בני... בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות".

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן יב^[37]:

"דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד... ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש... וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גביהן... ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה... וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם... וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט סימן יד:

"ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור ולמה היו המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים שנאמר (שמות לח) ויעש את הכיור נחושת וגו' אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הם כאמותיהן.

ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה".

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ז:

"ד"א אז ישיר משה, הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים, משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני, כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקב"ה אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה."

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ט:

"...היאך הקול יוצא, אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): 'משה ידבר והא-להים יעננו בקול', בקול שהיה יכול לסובלו... ואף נשים מעוברות לפי כחן..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב אות טז:

"...בשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ...שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות, ראה מה כתיב (שמות לה) 'ויבאו האנשים על הנשים' - שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא ולשני בקרים הביאו כל הנדבה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא סימן י:

"ותקרבנה בנות צלפחד - אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (שם /במדבר/ כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים."

רות רבה (לרנר) פרשה ז אות טו:

"ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' [אשר לא השבית לך גואל] היום (רות ד, יד) מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. אמר רב הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא."

הסתכלו על דוד המלך כשריקד לפני הארון - במדבר רבה, במדבר, פרשה ד סימן כ.

איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן מה:

"על אלה אני בוכיה - אספסיאנוס מילא ג' ספניות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון (- בית זנות של משכב זכור) של רומי, עמדו ואמרו: 'לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ? אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך (- להיבעל לזנות)? אמרו להם: 'לאו', אמרו (- הגברים): 'מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה'... והשליכו עצמן לים...

אמר (טרכינוס) לנשים: 'הִשמיעו [להיבעל] ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים' (שהרגם), אמרו לו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקיפורוס נהר ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה.

ראו גם[עריכה]

• אשה
• אשה במצוות
• המצוות ההכרחיות
• צניעות
• אשה קודמת לאיש להוציאה מבית השבי

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרבי מביאלא, מבשר טוב - זכות נשים צִדקניות, שני חלקים, 900 עמ'
• הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שיחה מס' 9: איש ואשה'.
• הרב אילן ציפורי, מימד האִשה, הוצאת עמותת 'תורה אחרי צבא'.
• אילה גליקסברג, האשה ביהדות שווה יותר, תל אביב תשמ"ג.
• הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, כבוד האִשה, מתוך ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268 ואילך.
• הרב שלמה קורח שליט"א, רבה של בני ברק, זאת אמונתי, עמ' קל"ב.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מעמד האשה ביהדות[עריכה]

• איש ואשה - שווים? (שיעורים על מעמד האשה באתר Yeshiva.org.il)
• הרב שלמה אבינר, מעמד האִשה (שני מאמרים קצרים)
• הרב שלמה אבינר, עוד בעניין מעמד האשה
• מאמר בענין מבט היהדות על שיווין זכויות, ב"פורום מאוחד"
• הרב שלמה אבינר, רשע, למה תכה אשתך? (מתוך באהבה ובאמונה)
• אין חכמה לאשה... - פורום הישיבות
• הרב שלמה אבינר, האם איש ואִשה שווים? (וידאו, 79 דקות, אתר 'מכון מאיר')

הערות שוליים